גיטין דף מא
מה השיב החידושי הרי"ם לטוען שכלל ישראל צריך לישוא בעול?
כופין את רבו ועושה אותו בן חורין
חסיד אחד שהיה עשיר גדול ובעל בית, ביקש להשליך מדירתו יהודי עני, שהיה חייב לו דמי שכירות עבור כמה חדשים. הזמינו
רבו בעל חידושי הרי"ם לבוא אצלו. כשהעשיר הנ"ל בא, שאלו החידושי הרי"ם, היתכן, שאתה רוצה לגרש ולזרוק יהודי מדירתו
בגלל החוב. ענה העשיר ואמר, למה אני לבד אשא בנזקו. אם עני הוא, בדין שהקהל יקבץ כסף בשבילו, ולמה עלי לוותר על כל ההחוב.
ענה לו החידושי הרי"ם, אמרו חז"ל (גיטין מא.) מי שחציו עבד וחציו בן חורין, כופין את רבו שישחררו, כדי שיוכל לישא
בת חורין. וקשה, למה חייב לשחררו. אלא מכאן משמע, שמכיוון שהוא עבדו שלו, החיוב לשחררו מוטל רק עליו לבד. אף כאן,
אם הקב"ה סיבב שהעני הזה, הוא הדייר שלך. בדין הוא שאתה תסבול טרחתו.
(אוצר אפרים)
לא מתקבל על הדעת
לוותר על החוב זה דבר אחד, אבל לא מדובר בעבד שרבו נהנה ממעשי ידיו. יש גם גבול עד כמה הדעת סובלת להתנהג לפנים משורת הדין