גיטין דף לט
מה אירע לסטייפלר שחשש לברכת 'המפיל' לבטלה?
אין אדם מוציא דבריו לבטלה
כבר מהרגע הראשון נוכחה משפחת קרליץ ביראת השמים המופלגת של סבא הסטייפלר, מספרת נכדתו הרבנית צביון בספרה 'בית אמי'. לאחר שהוצע השידוך נקבעה פגישה בין סבא למדוברת. סבתא הגיעה למקום הפגישה, וגילתה לתדהמתה כי הבחור, שהקדים לבוא, פורש זה עתה לשינה…
מאוחר יותר התבררה הסיבה לדבר: הסטייפלר היה רגיל לסדרי לימוד ארוכים שנמשכו שעות רבות. פעמים רבות היה נותן תנומה לעפעפיו רק לאחר יומיים של לימוד, כלומר יום ולילה ויום רצופים. אף קודם שיצא לפגישה עם סבתא ישב ולמד שעות ארוכות, כשהוא מתכנן לעצום את עיניו במהלך הנסיעה ברכבת, אולם כשעלה לרכבת, גילה כי המושבים מרופדים. סבא חשש שמא יש בהם שעטנז, ועל כן עמד במשך כל הנסיעה, כשהוא ממשיך לשנן את תלמודו.
במקום שנקבע לפגישה המתין סבא למדוברת, שהייתה אמורה להגיע בלוויית אחיה רבי מאיר, אולם הם התאחרו, ועל כן החליט להפיג קמעה את עייפותו הרבה – קרא קריאת שמע, בירך 'המפיל', והנה הודיעוהו כי הנערה הגיעה… מה עשה? כדי שלא תהיה ברכת 'המפיל' לבטלה, סימן להם בידו שעליו לשכב לשינה מועטת.
סבתא סיפרה כי בפגישתם זו, שח לה סבא על המכות שספג בהיותו בצבא הרוסי, משום שמיאן לחלל שבת. הוא אמר לה כי נהנה הנאה רוחנית גדולה ממכות אלו, ובחן האם היא מבינה את משמעות ההנאה ומסוגלת לחוות אותה…
(בית אמי)