"אני מיואש", הוא אמר לי. "לא מרגיש טעם בלימוד, לא מרגיש טעם בעבודה. לא מרגיש טעם בחיים בכלל".
שאלתי אותו: "אתה רוצה לחיות?"
"כן", הוא השיב.
"אם כך, בוא ננסה להגדיר מה זה 'לחיות'", הצעתי לו.
"לחיות זה לא למות", זו היתה ההגדרה שלו.
"צודק", הסכמתי. "לחיות פירושו – להיות עם חיוּת. אבל מה זו חיוּת?"
מכאן והלאה התפתח בינינו שיח קצבי, מרתק, של הגדרות לבסיסים של חיינו.
אני הייתי בתפקיד השואל, והוא הרהר והגדיר.
"חיוּת", הוא השיב לשאלתי, "זו שמחת חיים".
"מה מביא לשמחת חיים?"
"הנאה".
"מה מביא את ההנאה?"
"סיפוק".
"ומה מביא את הסיפוק?"
"הצלחה".
"מה מביא את ההצלחה?"
"עבודה".
"ומה מביא את העבודה?"
"רצון".
"ומה מביא את הרצון?"
"אמונה".
"ומה מביא את האמונה?"
וכאן הוא אמר לי: "אדם נולד עם אמונה".
אחרי חפירה יסודית באדמת הערכים, הוא הגיע עד לנקודה העמוקה ביותר: האמונות שאנחנו רוכשים בתחילת חיינו.
נדגיש: הכוונה שלנו כאן אינה לאמונה בק-ל חי, שהיא טבועה במהותנו כיהודים, נכונה תמיד וקיימת תמיד (גם אצל יהודי שאינו מודע לכך, אכן).
כאן אנחנו מדברים על אמונה כעל מונח שמבטא תפיסת עולם של האדם לגבי עצמו, לגבי זולתו, לגבי העולם או לגבי החיים באופן כללי.
בהתייחס לסוג האמונה הזה – האמירה 'אדם נולד עם אמונה' איננה מדויקת. אדם בא לעולם כשהוא דף חלק. הוא עוד לא גיבש דעה ביחס לעולם, מפני שעוד לא נוצרה ביניהם היכרות.
אבל נכון הדבר שהאמונות הללו אינן ממתינות עד שהוא יתבגר ויתיישב, כדי לקנות שביתה בלבו. הן הולכות ומתפתחות מרגע הולדתו, והופכות להיות הדלק שלו במסע חייו.
מטבע הדברים, אמונה צעירה ובוסרית כל כך, היא לא תמיד נכונה והגיונית. וכך אנחנו יכולים לגלות אדם בוגר שמתנהל לפי אמונות שהוא רכש בגיל מספר חודשים או שנים, מבלי שהוא אפילו מודע לכך.
העניין הוא, שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתנהל כך. אמונות, כמו דלק, מזינות אותנו באנרגיות. ואם הן לא טובות, המנוע הפנימי שלנו בבעיה.
ומה אתכם? מהן האמונות שלכם לגבי העולם?
האם אתם סבורים שהוא מקום מסוכן?
שהחיים בו קשים?
האם אתם תופסים אותו כמקום מלא טוב?
חושבים שהחיים בו יפים?
ומהן האמונות שלכם ביחס לעצמכם?
האם אתם מאמינים שאתם אנשים בעלי ערך?
או שלא?
השאלות הללו הן לא מבדק עצמי בסגנון 'פסיכולוגיה לכל'. הן בחינה מהותית מאוד של האופן שבו אתם חיים.
אם אתה מאמין שאתה לא שווה, שהערך שלך נמוך – אתה מתקשה לפעול.
כמה אתה יכול לרצות לנוע ולהשיג, כשברור לך שאין לך סיכוי?
ובאין רצון אין עבודה, ובאין עבודה אין הצלחה, אין סיפוק, אין הנאה ואין שמחת חיים.
אם אתה מאמין שהעולם הוא מקום קשה ומסוכן – אתה יוצא אליו כמו שיוצאים לשדה קרב. ובקרב, אתה יודע, גם אם יש הישגים – אין שמחת חיים. יש רק תחושת ניצחון.
אבל תחושת ניצחון היא דלק גרוע להזין בו את החיים. היא מחזקת בך את ההרגשה שאתה בפוזה של לוחם מול סכנות, כל חייך. זה דלק שיוצר הרבה מאוד פיח שחור.
אנחנו צריכים לשאוף למצב שבו נחיה עם אמונה שאנחנו אנשים ראויים בעולם ראוי. שאנחנו טובים, ורוב האנשים בעולם טובים, ורוב הזמן העולם מהווה בעבורנו מקום חיובי לצמוח בו בשמחה. זו הדרך להזין את המנוע הפנימי שלנו באנרגיה ירוקה.
בסופו של דבר, האדם הוא סך כל אמונותיו.
אם אתה רוצה לשפר את הסך, שפר את מרכיביו.
מילון מונחים:
אמונות – האופן שבו אנו תופסים את העולם ואת תפקידו ביחס אלינו
והאופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ואת תפקידנו ביחס לעולם.
אמונות מהוות את הבסיס לכל מחשבה, רגש ומעשה שלנו, גם כשאנחנו לא מודעים לכך.
דלק – אנרגיה לפעול. בעוד המטרות של חיינו מהוות את המנוע שלנו, הרי האמונות מזינות את היכולת לממש אותן ולפעול לקידומן.
משהו לקחת לדרך:
כאשר אתה חש קושי לפעול ולהתקדם, פירוש הדבר שיש אמונה מסוימת שחוסמת אותך.
חפש מהי ההנחה שמפעילה אותך, ושאתה מאמין שהיא נכונה.
התבונן בכך שהיא מפריעה לך, ונסה להחליף אותה באמונה אחרת,
חיובית יותר, שתעזור לך לנוע הלאה.
משפט:
הרשו לעצמכם להאמין שאתם ראויים לעולם והוא ראוי לכם.
(פרק מתוך הספר 'רגעים של כוח'. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו במהדורות רבות. לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)