וַיִּקַּח קֹרַח (טז, א)
בספר "מנחת שמואל" מביא בשם הספרים הקדושים, שעיקר חיותו של היצר הרע הוא ממחלוקות ומחטאים של בין אדם לחברו.
בעל ה"הפלאה" כותב בספרו "פנים יפות": 'קרח' בכתיב חסר הוא לשון ענוה. כל זמן שקרח נהג בענוה הוא בחר בחיים, ומתוך כך היה איש של שלום ונמנע ממחלוקת.
ובדרך רמז: 'קרח' ו'חיים' יחד – בגימטריא 'שלום'.
'קורח' – בכתיב מלא מסמל גאווה. מתוך גאוותו הוא בחר ברע ויצר מחלוקת נוראה בישראל.
'קורח' ו'רע' – בגימטריא 'מחלוקת'.
וזהו שכתב רש"י: "ויקח קרח" – "לקח את עצמו לצד אחד". איזה צד? היתה לו אפשרות לבחור בחיים ולהביא שלום על ישראל, אך הוא בחר ברע ויצר מחלוקת בעם ישראל.
כאשר היו משמיעים באוזני הרב מבריסק זצ"ל לימוד זכות על קרח, הוא לא היה מוכן לשמוע. אמר: אם התורה כותבת שהוא הגיע לכפירה – אינני רוצה לשמוע עליו שום לימוד זכות!
וממה הכל מתחיל? מגאוה. היתה לו אפשרות לנהוג בענווה, אך הוא בחר לנהוג בגאווה, וממנה נפל והגיע לידי מחלוקת אשר גרמה לו לבוא לידי כפירה.
אך הרעה שגרם קרח לא הסתיימה בו ובדורו, השפעתו הרעה הולכת ונמשכת לדורות. נאמר בתהלים (קמז, יז): "משליך קרחו כפיתים". ודורשים חז"ל, שה'פתיתים' של מחלוקתו של קרח מפוזרים לאורך כל הדורות. וכתב הנצי"ב, שכל המחלוקות שיש בכל הדורות, שורשן הוא במחלוקתו של קרח.
מכאן רואים עד כמה צריך האדם להיזהר במעשיו. כשהוא בוחר ברע, הסבל שלו אינו מסתיים בחייו, אלא הולך ונמשך גם לאחר מותו, שכן השפעתה הרעה של מעשהו הולכת ונמשכת דור אחר דור.
הוא תקוע בגיהנם ואינו יכול לצאת משם, כי בכל יום הוא מקבל משלוחים של עבירות של אנשים אחרים, אך הן מיוחסות אליו, כי הן נעשו מכח השפעתם הרעה של מעשיו.
*
אחת התקופות הקשות בעם ישראל היתה בימי משיח השקר, שבתי צבי ימ"ש. הוא הצליח להוליך שולל המונים בישראל ואף להטעות רבנים וגדולי תורה. השפעתו הרעה לא נעצרה במותו אלא הלכה ונמשכה אף לאחר מותו. ה'שבתאות' הפילה חללים רבים בעם ישראל וגרמה נזקים רוחניים אדירים עשרות שנים לאחר מותו של ש"ץ.
רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל חי שני דורות לאחר אותה תקופה, אך החשש מפני סכנתה של השבתאות עדיין היתה קיימת בדורו. הוא היה גאון עולם וקדוש עליון. הוא חיבר את הספר 'אורים ותומים' על חושן משפט ואת ספר 'יערות דבש' המכיל את דרושיו. הגאון מוילנא אמר שלחידושי התורה שלו אפשר לקרוא 'יערות דבש', כי הם מתוקים מדבש, ולדרשותיו אפשר לקרוא 'אורים ותומים', כי הם נאמרו ברוח הקודש.
רבי יהונתן אייבשיץ עסק גם בתורת הנסתר וכתב קמעות. הפחד והזהירות מפני השבתאות היו גדולים כל כך, עד שהתעורר חשד שמא רבי יהונתן אייבשיץ מושפע ממנה. היעב"ץ, רבי יעקב עמדין, קם וערער על מעשהו של רבי יהונתן אייבשיץ, וכך נוצרו פולמוס ומחלוקת גדולים שפשטו כאש קוצים וזעזעו את הדור ההוא.
רבי יהונתן אייבשיץ היה רבן של שלוש הקהילות אה"ו שבגרמניה [אלטונה, המבורג וְואנדבסק], וכשנפטר נקבר בחלקת הרבנים בבית הקברות היהודי באלטונה. בעיר זו התגורר היעב"ץ, וכשנפטר ציווה שלא לקוברו בחלקת הרבנים, סמוך לרבי יהונתן אייבשיץ.
ביום פטירתו של היעב"ץ מזג האוויר היה סגרירי, שרר ערפל כבד והראות היתה קשה. אנשי החברא קדישא גיששו את דרכם בבית הקברות כדי לאתר מקום לקבורתו של היעב"ץ. הם טעו בדרכם ובמקום להתרחק מחלקת הרבנים הם התקרבו אליה. הם כרו את קברו של היעב"ץ והטמינוהו בו. כשמזג האוויר התבהר, התברר שהם קברו אותו בסמוך לרבי יהונתן אייבשיץ.
אמר מהרי"ץ דושינסקי: מן השמים גלגלו ששני גדולי עולם אלו ייקברו בסמוך, כדי לרמוז לנו שהם שוכנים זה בצד זה בשלום ובמישור.
ואכן, לימים שניהם נגלו בחלום לאחד הגדולים ואמרו לו שהם יושבים בגן עדן בשלום ומתענגים מזיו השכינה, אך תלמידיהם שנמשכו אחר המחלוקת והתסיסו אותה שלא לשם שמים – הם סובלים ומתייסרים בגיהנם.
היה היסטוריון שחקר את התקופה ההיא וחיבר ספר על הפולמוס שהיה בין יעב"ץ לרבי יהונתן אייבשיץ. אמרו לו: הפרשה ההיא שקעה ונעלמה בין דפי ההיסטוריה, למה לך לעורר ולהציף אותה מחדש, למה ללבות את אש המחלוקת? הרי זה גורם לביזיון ולזלזול של גדולי עולם!
אך הוא התעקש להוציא את הספר ויהי מה. עקב עלויות הספר הרבות הוא נכנס לחובות, מתוך מחשבה שיוכל להחזיר את החובות ממכירת הספר.
הספר יצא לאור בכמה אלפי עותקים. המשאית הובילה מבית הדפוס משטחים שלמים של הספר לצורך אחסונם במחסן. כעבור זמן קצר פרץ קצר חשמלי במחסן וגרם לשריפה שכילתה את כל אלפי העותקים. מן השמים הראו לו שאין מקום ללבות מחדש את אש המחלוקת ולזלזל בגדולי עולם.
בעקבות זאת נאלץ המחבר לעזוב את הארץ מאימת הנושים ומאז הוא נדד ממקום למקום ולא מצא לו מנוחה. זה עונשו של אדם שלא נזהר בגחלתן של גדולי עולם.
(הרב גואל אלקריף מה ספר שש באמרתך)