"וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת" (יג, ב)
במדרש (תנחומא תזריע ו) מובא מעשה בכהן שהיה רואה נגעים, והגיע למצב שלא היתה לו פרנסה וביקש לצאת לחוץ לארץ. טרם יציאתו אמר לאשתו: "כיון שאנשים באים לשאול על נגעים, אלמד אותך על מה צריך להתבונן כדי לדעת אם הנגע טמא או לא. דעי לך, כל שערה נמצאת בגומה נפרדת ויש לה מעיין משלה המזין אותה. אם תראי ששערות האדם התייבשו, זו ראיה שיבש המעיין של השערה והוא לקה בצרעת".
אמרה לו אשתו: "אני לא מבינה. אתה אומר שלכל שערה הקב"ה ברא פרנסה בתוך הגומה שלה. אז רק לאדם הוא לא ברא פרנסה?! מדוע אתה צריך ליסוע לחוץ לארץ לחפש פרנסה?" והוא נשאר בארץ והתפרנס כאן.
בהקשר לזה מביא הרב בוארון סיפור יפה ששמע מרבי דוד אבוחצירא שליט"א אודות אביו רבי מאיר אבוחצירא זצ"ל:
בהיותו במרוקו, בא יהודי לרבי מאיר כשהוא בוכה ואמר שבא להיפרד ממנו, משום שהוא עולה לארץ ישראל.
"מה לך בוכה?" התפלא רבי מאיר. "עליך לשמוח שאתה עולה לארץ ישראל!"
"אמנם אני עולה לארץ, אך איני יודע קרוא וכתוב. שמעתי שבארץ ישראל כולם חכמים, אז איך בן אדם כמוני שלא יודע קרוא וכתוב יתפרנס?"
אמר לו רבי מאיר: "תנוח דעתך. אדרבה, דווקא בגלל שאינך יודע קרוא וכתוב – תהיה לך פרנסה ברווח!"
רווחה פשטה בליבו של היהודי, והוא עלה למטוס כשכולו שמח.
"מה אתה כל כך שמח?" שאלו הסובבים.
"מה פירוש? הצדיק הבטיח שתהיה לי בארץ ישראל פרנסה ברווח!"
"לך תהיה פרנסה בארץ ישראל?" נדו לו האנשים בראשם. "הרי כולם שם משכילים, ואתה לא יודע קרוא וכתוב. איש לא יעסיק אותך!"
ומה היה בסופו של דבר? אחד מהילדים שלו נכנס לעבוד בתעשייה הצבאית. יום אחד פנה המפקד אל בנו של אותו אדם ואמר: "יש לנו בעיה. יש המון ניירת סודית שחייבים לגרוס, ולאיש מעובדי המפעל אין זמן לעסוק בזה".
הבן לא הבין: "נו, אז מה הבעיה? תביא מישהו מבחוץ".
"מה? אתה נורמלי?!" נזף בו המפקד. "אסור שמישהו יקרא את המסמכים האלה!"
"תשמע, יש לי רעיון בשבילך", אמר הבן. "תביא בן אדם שלא יודע קרוא וכתוב".
"נו באמת, תהיה רציני. נראה לך שבארץ יש אדם שלא יודע קרוא וכתוב?"
"כן, אבא שלי!"
הביאו את האב למפעל, ותחילה ערכו לו מבחן לראות אם הוא באמת לא יודע קרוא וכתוב. נתנו לו עיתון, וכשהוא פתח אותו לרוחב, ראו שהוא באמת לא יודע קרוא וכתוב. הוא נכנס לעבודה וכל היום היו אומרים לו מה לגרוס, ומה לקרוע ולשים בפח, וכך הוא עבד במשכורת טובה מאד. כשהוא הגיע לגיל הפנסיה, הוא יצא לגמלאות, אך כיון שלא מצאו מישהו אחר במקומו, החזירו אותו לעבודה, והוא המשיך לעבוד עד זקנה ושיבה…
אם אדם רוצה לקנות תורה או להבדיל חכמות אחרות, לא שייך לעשות זאת ללא עבודה. האם תתכן מציאות שבה אדם נהיה חכם לבדו, רק כי הוא ירש זאת ממישהו? דבר זה הוא בלתי אפשרי ללא לימוד ועבודה סיזיפית!
בניגוד למקובל לחשוב, הדבר היחיד שאדם יכול לקבל בלי לעבוד הוא פרנסה. ירושה אפשר לקבל בלי לעבוד, מתנה אפשר לקבל בלי לעבוד, וגם לזכות בלוטו אפשר בלי לעבוד. מדוע? משום שזו פרנסה. ודווקא בה כולם משקיעים הכי הרבה זמן…
ניקח את כל העשירים שבעולם וננסה למצוא את הצד השווה שבהם. האם כולם חכמים? לא. כולם חרוצים? גם לא. מה כולם? אין כולם. יש גזירה מה'! כל השאר, נגזר עליהם להתפרנס איך שהוא, אחד עובד יותר קשה, אחד פחות קשה, אחד יש לו קצת יותר, ואחד יש לו קצת פחות. עשירים – יש מעט, ולכל אחד מהם יש סיפור אחר כיצד הגיע לעשירות.
המסקנה היא שהקב"ה מזמן לכל אדם את הפרנסה שלו, ולכן אם אדם עובר קשיים בפרנסה, עליו לפנות אל הכתובת הנכונה – ריבונו של עולם!
(רבי שלמה לוינשטיין שליט"א- נאה דורש החדש על ויקרא)