"לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ" (מתוך ההפטרה)
יש להתבונן, מפני מה כפל יהושע את לשונו ואמר: "אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ".
ונראה לבאר, כי לשמש ולירח ישנה השפעה ישירה על הפירות והירקות הגדלים על האדמה. ככל שהארץ יותר קרה, כך הענבים יותר משובחים. לכן יש לגדל את הגפנים במקום קריר. אמנם הגפנים זקוקים גם לשמש, אבל חום כבד וחמה יוקדת עלולים להזיק להם והכל צריך להיות במדה ובמשקל.
כמו כן יש לבצור את אשכולות הענבים בזמן מסוים באשמורת הבוקר, בטרם עלות החמה, כשמזג האוויר קריר ונעים. מתחילים את הבציר בשעה שתיים לפנות בוקר ומסיימים את המלאכה עד השעה חמש, בטרם תזרח השמש. כמו כן ישנם כללים שונים שעל פיהם יש להשקות את הגפנים קודם הבציר והדבר תלוי בזני הענבים ובצרכיהם המסוימים. כל זאת ועוד קובע את גורלו של היין וטעמו.
גם שאר הפירות והירקות מושפעים מהשמש והירח. כאשר מתבוננים במלון בשל מבחינים כי חציו האחד בצבע צהוב חיוור וחציו השני בגוון כתום עז. וזאת מפני שבעת גידול המלון בשדה, הצד הבהיר שכב כלפי האדמה והצד הכהה פנה כנגד השמש. והחלק שראה את פני החמה הוא החלק המשובח שבפרי.
כמו כן, כל הירקות ממשפחת הקישואים – כגון הדלעת, הקישוא והמלפפון – מושפעים מאוד מהלבנה וצומחים בעיקר בלילות ירח. גם בגידולם יש צורך בידע וחכמה. אנשים מחבבים מאוד מלפפונים חמוצים קטנים הנאכלים בקליפתם וטובים עשרת מונים מהמלפפונים הגדולים. משום כך מצוין על גבי קופסאות השימורים כמה מלפפונים הן מכילות. וככל שהמלפפונים קטנים יותר, הם משובחים ויקרים יותר. אולם על מנת לגדל מלפפונים קטנים, יש לדעת את זמן הקטיף המדויק. וכאשר מאחרים את הקטיף בכמה שעות, הירח מכה על המלפפונים יתר על המידה וכך הם גדלים בעוד כמה סנטימטרים ואינם טובים עוד להחמצה.
היוצא מן הדברים, כי השמש והירח משפיעים במדה רבה על טיב הפירות והירקות, וכפי שבירך יעקב אבינו את יוסף: "מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים" (דברים לג יג יד). ומבאר רש"י: "וממגד תבואת שמש – שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפירות. גרש ירחים – יש פירות שהלבנה מבשלתן ואלו הן קשואין ודלועין".
ומשום כך אמר יהושע למרגלים "לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ", לרמז כי הירח משפיע על טיב פירות הארץ.
*
מעשה ביהודי ירא ה' וחסיד, בן העיר חלאב, שהתברך משמים בממון רב ונהג להפריש בכל חודש מעשרות מרווחיו ולתתם לצדקה.
באותם ימים חי ופעל בדמשק שבט ידוע של ישמעאלים, אשר החזיק את השלטון בעריצות ונהג בבני עמו כאוות נפשו. אחד מבני משפחת השלטון היה נותן עינו בכוס ובכל לילה היה סובא לשוכרה באין רואים כנגד דת האסלם, מתהולל ומשחק עם חבר מרעיו בשש-בש ובקלפים.
באחד הימים פקד השתיין הערבי את ביתו של העשיר היהודי וביקש סכום עצום בן שלוש מאות לירות זהב בהלוואה. היהודי שידע כי הסיכויים שהכסף ישוב אליו קלושים, ניסה להסיח את דעתו של הישמעאלי, כשהוא מניח לפניו קפה ומיני תרגימא ומנסה לגלגל עימו שיחת חולין. היטב ידע כי אם לא ימלא את משאלתו של הערבי, הוא עלול להוציא עלילות דברים עליו ועל כל יהודי העיר ולהסב להם צרות צרורות שאחריתן מי ישורנו.
ברם הערבי סירב להשתהות בדיבורים ובנימוסים ודרש את הכסף לאלתר ובלא עיכובים. בלית ברירה פנה היהודי לחדרו, פתח בתפילה וכך אמר: "גלוי וידוע לפניך ריבונו של עולם, כי התכוונתי לתת מהכסף הזה צדקה לעניי ישראל, אבל היות ואתה גזרת שאאבד את ממוני, כן יהיה!"
לאחר זאת מנה היהודי שלוש מאות מטבעות זהב נוצצות, צרר אותם בקפידה בשקיק קטיפה אדום והגישם לערבי, כשהוא מתרה בו כי עליו להשיב את הכסף תוך שבוע ימים. הנוכרי מיהר להישבע בשם אביו ואמו ובכל היקרים לו כי יפרע את ההלוואה במועד, אך היהודי בלבו פנימה חשש כי כספו כבר ירד לטמיון.
מנהגו של היהודי העשיר היה לפנות בכל יום שישי אל השוק ולקנות שפע פירות וירקות לכבוד שבת המלכה. ביום שישי שלאחר ההלוואה, קנה היהודי בין שאר הירקות גם כרובית גדולה ומשובחת והביא אותה לרעייתו כדי שתבשלנה לכבוד שבת. האישה החלה לפלח את עלי הכרובית ולפליאתה הרבה היא הבחינה בחפץ ארגמני המבצבץ מבין העלים. היא החדירה את ידה פנימה, שלפה את העצם הזר ולתדהמתה הרבה חזו עיניה בשקיק עשוי בד קטיפה אדום, מן הסוג שבו נוהג בעלה להשתמש, גדוש במטבעות זהב! האישה מיהרה לקרוא לבעלה, הראתה לו את שקיק הבד וקראה נרגשות: "ראה נא בעלי איזו מציאה מצאתי בין עלי הכרובית!"
נשימתו של היהודי נעתקה מפיו. הא מיהר ליטול את השקיק לידיו ותכף הבחין במספר סימנים המעידים כי שקיק זה ולא אחר עבר מידיו לידי הישמעאלי.
מספר ימים לאחר מכן פגש העשיר היהודי את ההולל הערבי ברחובה של עיר ושאלו האם יש בידו די מעות לפרוע את החוב.
"אסון גדול אירע לי!" סָפַק הערבי את כפיו בצער. "לאחר שיצאתי מביתך, הלכתי לשחק עם חבריי ושתיתי משקאות חריפים בלא גבול ומדה. כעבור מספר שעות יצאתי לביתי הלום יין ובדרך חשתי בכאבי מעיים. נכנסתי לשדה כרוביות סמוך ותוך כדי כך נפל שקיק המטבעות מאמתחתי ונבלע בחשיכה. למחרת בבוקר השכם, עם אור השמש, שבתי לשדה ובלב מר חיפשתי שוב ושוב את השקיק האדום, אך הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה!"
כפי הידוע בלילה נפתחים עלי הכרובית ובבוקר הם שבים ונסגרים, וכך אירע שהכרובית שקלטה את שקיק המטבעות בלילה, נסגרה עם שחר, בלעה את המטבעות ולא נודע כי באו אל קרבנה.
היה זה נס מעם ה' כדי להשיב ליהודי החסיד את ממונו, וכך נגלה לעיניו מאמר הכתוב: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" (קהלת יא, א).
(רבי בן ציון מוצפי שליט"א -דורש ציון במדבר)