וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד (בראשית כ"ו י"ג)
בסמיכות למקום מגורי התגורר יהודי בשם רבי שלמה שוואב ז"ל, שהיה עוסק במסחר בתמימות ובאמונה, והיה הרבה מה להתפעל ממנו ומהיראת שמים שלו. פרנסתו היתה בממכר ברזלים ישנים ( scrap metal בלע"ז) , ועד השעות המאוחרות של לפני הצהריים היה יושב בבית מסחרו כשהוא עטור בתפילין. פעם שאלתי אותו לפשר הנהגה זו, והשיב לי שבאם מלובשים בתפילין בעת המסחר "מאכען זיך די געשעפטען אינגאנצען אנדערש" (= עושים את המסחר באופן אחר לגמרי), כי אז אינם מסיחים דעת מהשי"ת גם כשעסוקים במשא ומתן.
דכירנא שאחרי פטירתו ביקשו הגויים מבני משפחתו שימשיכו עמהם המסחר כמקודם, ונימוקם עמם שרוצים לעסוק במסחר עם "אזעלכע געהויבענע מענטשען".
סיפרו עליו כי בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה חייל בצבא האנגלי, והגרמנים תפסו אותו, והיה בשבי במשך ארבע שנים, ולמד שם את כל הש"ס בלילות לאור הלבנה!
בכל לילה מסר שיעור בביתו לכל מי שרצה לבוא, ולפני השיעור היה שולחנו ערוך עם ארוחת ערב לכל אחד. ביתו היה פתוח לרווחה עד שעה אחד בלילה לכל מאן דבעי. זכורני כי בשבת קודש אחרי התפילה היה שואל את מתפללי בית המדרש בנעימות, אם רוצים הם לבוא לביתו לסעודת השבת, כי באותה תקופה, אחרי המלחמה הנוראה, הסתובבו הרבה פליטים בלונדון ולא תמיד היה להם היכן לאכול סעודת שבת.
בלילה שקודם חתונת אחת מבנותיו, התפלל מעריב בדביקות נפלאה בבית מדרשו של הרה"צ רבי משולם אשכנזי זצ"ל הרבי מסטאניסלאוו, וכשגמרו את התפילה ומתפללי בית המדרש כבר הלכו לביתם- היה עדין אחוז בהתלהבות באמצע שמונה עשרה, וקרא לי הרבי זצ"ל ואמר לי בהתפעלות: "געט א קוק ווי אזוי דער יוד דאווענט" (= הבט וראה איך שיהודי זה מתפלל)
עובדא ידענא שפעם בשהותו בבית החולים, שמעוהו בוכה בכי רב, וכל צוות הרופאים מיהרו להגיע בחששם שמצב בריאותו החמיר, אבל באמת היה באמצע ברכת 'אשר יצר' אשר אמר בהתעוררות רבה…
פעם הלכתי לאסוף כסף עבור הישיבה, ובאתי גם לביתו, ואמרתי לו שיש לישיבה חובות גדולים בגלל המשכנתא, וסיפר לי שפעם היה רב שרצה לקנות דירה. וחיפש אדם שיסכים לחתום לו ערבות על הלוואה, וביקש מ'בעל- הבית' אחד שיחתום עבורו, אך ההוא אמר לו שאינו אוחז מלחתום ערבויות, ויהי למחרת בא אותו 'בעל-הבית' ונתן לרב ההוא את כל הכסף שהיה נצרך לו. בשעת מעשה לא הבנתי מה הוא רוצה בסיפור הזה, אולם מאותו יום ואילך היה מגיע אל הישיבה כסף באופן קבוע בעילום שם, עד שבמשך הזמן נתוודע לי שה'בעל – הבית' ההוא שנתן את הכסף לאותו רב היה הוא בעצמו…
כשהיה זקן נסע על 'בייסיקעל' (=אופניים), ופעם כשראיתי אותו התלבטתי במחשבתי אם דבר זה לפי כבודו, אך הוא תפס את מחשבתי ואמר לי בלע"זthere is nothing wrong!
(זהו שום דבר … אין בכך שום חסרון…).
(מהספר רבינו הגדול אמרו)