יוחנן וסרמן
לקראת חג מתן תורה, פנינו להגה"ח ר' ישראל ברים שליט"א, נכדו חביבו של הגאון הגדול רבי אברהם חיים ברים זצ"ל, מגדולי תלמידי החכמים בדור האחרון, תלמיד מובהק למרן החזון אי"ש זצ"ל, ומראשי ופארי עדת חסידי באיאן.
אבל כדי שנבין את הרקע לאישיותו רבת הרושם של הגר"ח ברים זצ"ל, פותח נכדו מזווית שונה לחלוטין, ומספר מעשה שהיה:
"את הסיפור הזה שמעתי לפני מספר שנים, מיהודי יקר, הרה"ח ר' יוסל יאקב מארה"ב. הוא סיפר לי שלפני שנים, באחד הביקורים שלו בארץ, הוא נכנס לקנות 'מזונות' במגדניית קצבורג המפורסמת, ברח' יחזקאל בירושלים.
"והנה בדלפק עומד יהודי מבוגר, קראו לו הרב פריי. הוא היה תלמיד חכם עצום, ידע את כל הש"ס והרבה מעבר לש"ס, ובכל זאת עבד כמוכר פשוט במגדנייה, שוקל בורקסים, לוקח כסף מחזיר עודף… איש מאוד מאוד 'פשוט'.
"הרב יאקב נכנס עמו בדברים, והבין מתוך דבריו שהמוכר החביב הוא בנו של רבה של העיירה שוראם בהונגריה. הוא היה מגדולי הדור והיתה לו ישיבה עם כ-400 תלמידים.
"נו נו", שאל הרב יאקאב במוכר הבורקסים… "בנו של הרב של שוראם מוכר בורקסים ורוגלך? לא יכולתם למצוא איזו 'שטעלע', איזו משרה תורנית מכובדת?…".
"הרב פריי חייך בענווה, וסיפר לו: "אתה צודק", הוא אמר וסיפר בדרך צחות, "כשעליתי לארץ ובחרתי להתגורר בירושלים עיר הקודש, היה לי די ברור שעתידי לפני", הוא סיפר, "אני בנו של אחד מחשובי הרבנים בהונגריה, אני משתדל ללכת בדרכיו. כשאגיע לירושלים, אגש לבית הדין של 'העדה החרדית', ואגיש מועמדות להתמנות כדיין מן המניין.
"באנו לירושלים, וכמובן שהיינו רעבים מהדרך. נכנסתי למכולת כדי לקנות כיכר לחם, ולהפתעתי ראיתי שהמוכר עומד עם גמרא ביד ומעיין בה בין לקוח ללקוח. זה קצת הצחיק אותי, הוא מוכר במכולת, מה לו ולגמרא? הצצתי וראיתי שהוא לומד 'בבא בתרא'. החלטתי לבחון אותו, ושאלתי בעדינות איזו שאלה מהדף שבו הוא אוחז, כדי לראות מה הוא יודע.
"להפתעתי, המוכר ידע מצוין והשיב לי בבהירות נפלאה. חשבתי לעצמי, נו טוב, הרי הוא לומד את זה ממש עכשיו, בוא נשאל אותו משהו שמופיע חמישה או עשרה דפים אחורה, נראה אם הוא זוכר מה הוא למד לפני שבוע… והוא ידע!
"החלטתי לבדוק מה קורה עם הדפים הבאים, שאותם לכאורה הוא עדיין לא למד, וגם אותם הוא ידע. עברתי למסכתות אחרות, ובתוך זמן קצר קיבלתי פיק ברכיים. האיש היה תלמיד חכם עצום, הוא יודע ש"ס שולחן ערוך, מדרשי חז"ל, הכל הוא שולף מהזיכרון בלי שום קושי…
"חזרתי הביתה ואמרתי: דיין ב'עדה החרדית' אני כבר לא אהיה. אולי כדאי לעשות 'הסבת מקצוע', הלכתי לעבוד במאפייה ולמכור 'מזונות', כי בירושלים אפשר להיות תלמיד חכם וגם למכור בחנות!".
"היהודי הזה", מספר רבי ישראל ברים, "היה אח של סבא שלי, קראו לו רבי משה ברים, והיארצייט שלו יחול ממש בימים הקרובים, ב'איסרו חג' של שבועות.
"ולמה אני פותח בסיפור על הדוד ולא על הסבא?", מקשה הרב ברים על עצמו, "התשובה היא, שסבא שלי היה אומר שמכל שלושת האחים, היחיד שהצליח הוא דווקא רבי משה.
"הם היו שלושה אחים, רבי משה ברים שהיה בעל מכולת, רבי יהושע ברים שהיה ראש ישיבת באיאן, והסבא רבי חיים ברים שהיה ידוע ומפורסם כאחד מגדולי הדור, וכיהן במספר תפקידים תורניים בכירים. ומכל השלושה, הם הסתכלו דווקא על המוכר במכולת כעל סיפור של הצלחה… כי הוא הצליח לברוח מהכבוד, בשונה מהם שלצרכי פרנסה נאלצו לקבל גם ליטרות של כבוד, שהיה להם לזרא…".
**
"הסבא נולד ברובע היהודי בעיר העתיקה. אביו, רבי מרדכי דוד, היה גם הוא מוכר 'פשוט' במכולת ברובע היהודי. הם התגוררו – זוג הורים וארבעת ילדיהם – שלושת האחים האמורים ואחותם הרבנית מרים אדלר ע"ה – בדירת חדר.
"לסבא היה חבר ילדות מאוד טוב, קראו לו הגאון רבי בן ציון פריימן, וכשהם היו כבני עשר, הם היו לומדים בחברותא לפנות בוקר. הלימוד היה בבית הכנסת 'בית יעקב' שהיה מתחת לבית הכנסת 'החורבה', והשעה היתה כל כך מוקדמת, שהם היו צריכים להעלות אור בעששית כדי לצעוד בסימטאות החשוכות.
"היתה להם תורנות מי מעיר את מי, וכך היה הסדר שבכל פעם אחד אחר מבין השנים היה מעיר את חברו, ולשם כך הם היו קושרים בלילה חבל ליד ומוציאים אותו דרך החלון, והחבר שתפקידו היה להעיר באותה הפעם היה מושך בחבל פעם פעמיים, עד שחברו משך חזרה כדי לסמן לו שהוא התעורר. הם היו צריכים כמובן להתארגן בשקט מוחלט, כדי שלא להעיר את כל בני המשפחה שישנו איתם כולם באותו החדר…
"אבי מורי שליט"א סיפר לי שהוא שמע מהסבתא שלו, אמא של רבי חיים ברים, שבילדותו היה הסבא רבי חיים חלש מאוד בצורה ממש קיצונית. היא נתנה לאבא דוגמא מה זה נקרא 'ילד חלש' וסיפרה שאם היה קורה שרבי חיים היה חוזר מהחיידר בשעה 13:00 בצהרים, ולא היה משהו לאכול הוא היה עלול להתעלף מרוב חולשה. הם היו עניים מרודים, ולא היה מה לאכול, לכן אם הארוחה הדלה הרגילה שלו התאחרה במעט, זה כבר נכנס ממש למצב של סכנה.
"ובכל זאת, זה לא הפריע לו לקום לפנות בוקר ולרוץ ללמוד, ולא סתם ללמוד, אלא גם להגיע לרמות כאלו של ידיעת התורה בגיל צעיר במיוחד.
"חבר ילדות נוסף של סבא היה הגאון רבי משה הרשלר, שלימים עשה חלק נכבד מההגהות על ספרי הראשונים. הם הלכו כילדים להיבחן אצל הגאון רבי איסר זלמן מלצר על מסכת גיטין. אחד מהם נבחן על כל גיטין עם ה'פני יהושע', והשני נבחן על כל גיטין עם 'הקצות החושן'.
"רבי איסר זלמן בחן אותם ונהנה מאוד מהידע המעמיק והמקיף שלהם בכל המסכת, וכשסיים הוא אמר להם: 'האמת ששניכם יודעים את כל מסכת גיטין גם עם ה'קצות' וגם עם 'פני יהושע'. עכשיו נשאר רק לחכות שתגדלו ואז נראה מה יצא מכם, נראה אם תגדלו להיות כמו ה'קצות' או כמו ה'פני יהושע'…'.
"בהמשך עבר הסבא ללמוד ב'עץ חיים' אצל רבי איסר זלמן. באותה תקופה עודד רבי איסר זלמן את התלמידים לכתוב חידושי תורה, והיה מבקש שיביאו לו לראות מה הם כתבו.
"ואכן, הסבא שלי היה כותב חידושי תורה, ומאחר והיה לו מוח חריף מאוד וגאונות עצומה, הוא היה כותב מערכות מדהימות, הוא היה מתחיל עם חמש שאלות, מתרץ את כולן בתשובה אחת, ולאחר מכן מקשה עליה חמש שאלות נוספות ושוב מתרץ אותן עם תשובה אחת. כח הפלפול שלו היה מיוחד במינו, וכשרבי איסר זלמן היה קורא את חידושי התורה שלו, הוא היה ממש יוצא מגדרו מהתפעלות עצומה.
"פעם אחת הביא התלמיד לרבו איזו מערכה אחת שהוא כתב בגאונות יוצאת דופן, מעל לכל מה שכתב עד כה, רבי איסר זלמן קפץ מהכסא שלו, וקרא לרעייתו שתבוא מהר: 'בילא הינדא', הוא קרא לה, 'בילא הינדא, דו בענקסט זיך צו ר' אהרנ'ן? דא האסטו א צווייטער ר' אהרן!!!' (את מתגעגעת לרבי אהרן? כאן יש לך רבי אהרן שני!)'.
כוונתו היתה לחתן שלהם, רבי אהרן קוטלר שהיה גאון עצום, והם מאוד אהבו והעריכו אותו והתגעגעו אליו. הוא ראה בסבא, רבי חיים ברים, כמי שצפוי להיות רבי אהרן קוטלר השני…
"ואכן, כשסבא התארס עם רעייתו, סבתי הרבנית ע"ה, היא הוזמנה להגיע לרבי איסר זלמן מלצר ולהתברך מפיו, לאחר שזכתה להתארס עם אחד מבכירי תלמידיו. רבי איסר זלמן פנה לכלה ואמר לה: 'אם תתני לחתן שלך ללמוד, הוא יהיה כמו רבי אהרן קוטלר!'.
"את הסיפור הזה שמעתי כמה וכמה פעמים מפיה של סבתי, בעלת המעשה. היא היתה מסיימת את הסיפור ואומרת: 'אני נתתי לו ללמוד, ועכשיו אני מחכה שההבטחה של רבי איסר זלמן תתממש…'.
"באחת הפעמים שהיא סיפרה לי את זה, היה הסבא זצ"ל בחדר הסמוך ושמע את הסיפור וגם את הסיומת שלו… הוא נענה ואמר: 'זה עוד לא מאוחר מדי… זה עדיין אפשרי…'. הוא כבר היה אז בן יותר משבעים שנה…
"האמת שהוא באמת היה גאון בקנה מידה עצום, אבל הוא כל כך לא החזיק מעצמו וכל כך השפיל את עצמו, והרבנית לא הבינה את הדרך הזאת, היא באה מבית הונגרי. בכל העולם התייחסו אליו בכבוד גדול, אבל בבית פנימה הוא שידר הרגשה, שהוא אולי היה מתאים יותר לשמש כמוכר במכולת".
**
"בהמשך, שמע הסבא שיש בבני ברק תלמיד חכם מופלג וגאון עצום המכונה ה'חזון איש', ידידו הגאון רבי אברהם יעקב ויינר, בעל ה'שארית יעקב', היה זה שסחב אותו. הוא אמר לו, 'בוא ניסע לבני ברק, אנחנו חייבים לפגוש אותו'.
"נסיעה מירושלים לבני ברק, לא היתה ענין של מה בכך. הם נסעו לתל אביב, ומשם לבני ברק, זה לקח בערך חצי יום לעשות את כל הדרך הזאת. הנסיעה הזאת הפכה לקבועה, הצטרף אליהם גם הגאון רבי משה יהושע לנדו זצ"ל, ושם אצל החזון איש הוא קנה חכמה ודעת, וקיבל ממנו הרבה תורה, ודרכי לימוד, והיה ממש אחד מתלמידיו המובהקים של מרנא החזון איש.
"סבא היה מספר שאחד הדברים שהוא קנה מהחזון איש, היה הדרכה חשובה לחיים: 'מה נקרא להצליח בחיים, לעבור את השבעים שנה בלי לפגוע ביהודי!'…
"אנחנו הרי מודדים הצלחה בדרכים שונות, יש שיגידו שהצלחה תלויה בכסף, ככל שהילד שלך יותר עשיר, זה אומר שגידלת ילד מוצלח יותר, יש כאלו שרואים הצלחה בתארים אקדמאיים, אחרים מסתכלים על פיתוחים ופריצות דרך מדעיות, יש אנשים שיגידו שמי שהבן שלו נהיה ראש ישיבה, זכה להצלחה גדולה. וכי יש לך אדם מאושר יותר ממי שזוכה לראות את בניו מרביצי תורה למאות ולאלפי תלמידים?
אבל החזון איש אמר, שההגדרה הנכונה להצלחה היא שונה לחלוטין! יהודי שהצליח לעבור את ימי חייו בלי לפגוע באף יהודי אחד – זה נקרא להצליח בחיים!
"פעם אחת אמר להם החזון איש: 'הרי אתם מירושלים, ובירושלים מתגורר הרב מבריסק. האם אתם נכנסים אצלו לפעמים לשמוע ממנו שיעורים?'
"הם שמעו שה'חזון איש' שואל כזאת שאלה, וראו אותה כהוראה מפורשת ללכת ולשמוע שיעורים מפי הרב מבריסק.
"כששבו לירושלים הם פנו לביתו של מרן הרב מבריסק, דפקו בדלת, וכשהרב פתח את הדלת הם אמרו לו: 'רצוננו לשמוע שיעורים מהרב'.
"נענה הרב מבריסק ואמר להם: 'אני גדרתי גדר, שבכל שיעור אני מכניס עשרה תלמידים. לא יותר. ומאחר ובשיעור שלי כבר יש עשרה קבועים, אני לא מקבל בשלב זה תלמידים נוספים!'.
"כששבו לביקור נוסף אצל החזון איש, הם אמרו לו את התשובה: 'הרב מבריסק הודיע לנו שהוא היה מאוד רוצה אומנם לקבל אותנו בין תלמידיו, אבל יש לו גדר שהוא אינו מקבל יותר מעשרה תלמידים, ולכן אינו יכול לקבל תלמידים חדשים'.
"מששמע זאת החזון איש, הוא אמר שהוא לא מבין איזו מן תשובה הם עונים לו: 'אני אמרתי לכם שכדאי לשמוע שיעור מהרב מבריסק, ואתם אומרים שהוא לא מכניס אתכם. מה עשה הלל הזקן כשלא הכניסו אותו לבית המדרש? הוא הקשיב דרך הארובה! אז אתם תקשיבו דרך החור של מנעול הדלת…'.
"כשחזרו התלמידים לירושלים, הם הלכו אל הרב מבריסק. סבא פשוט פרץ בבכי, הוא אמר לרב מבריסק שהוא מבין את זה שיש גדר שיהיו רק עשרה תלמידים, אבל אם לא אזכה ללמוד בדרך האמת, למה לי חיים?
"מששמע הרב מבריסק את תחנוניו, הוא הרהר בדבר ולבסוף פסק את פסוקו: 'אני את הגדר שגדרתי לעצמי איני יכול לשבור', אמר, 'ולכן מספר התלמידים בשיעור יישאר עשרה בלבד. אבל מאחר ואתם כל כך רוצים לשמוע את השיעורים שלי, אני אמנה את בני ר' בערל שיחזור בפניכם על השיעורים הללו'.
"ואכן כך היה. היתה להם קביעות לשמוע את השיעורים של הרב מבריסק מפני בנו רבי בערל, כל שבוע במוצאי שבת קודש, ומיני אז זכה סבי להתקרב בקרבה יתירה גם לרב מבריסק זצ"ל".
המשך השיחה יפורסם בעז"ה הגיליון הבא