רב אהרון קוטלר זצ"ל כותב בפרשת במדבר מאמר מיוחד בשם "מעלת הסדר" הנפתח במילים הבאות: "הנה עד היכן מגעת חשיבות עניין הסדר, יש ללמוד מהא דמצינו בתורה ענין הדגלים, שסידרה התורה בפרוטרוט כל מהלכם, נסיעתם וחנייתם מי הם בכל דגל, ואופן חנייתם ונסיעתם במוקדם ובמאוחר ובנסיעת המשכן, מתי והיכן יסע כל דגל.
וכן בעבודת המשכן, כל דבר ודבר בפרט בקדימה ובאיחור, ומי ישא כלי זה ומי ישא כלי אחר, וכן בהעמדת המשכן. והנה בדור המדבר הלא היו הטרדות מועטות מאוד וכדכתיב 'שמלתך לא בלתה' וגו', ולא היו כלל טרדות פרנסה וכדומה. ומכל מקום הוצרכה התורה לסדר הכול בפרוטרוט, וכל פסיעה ופסיעה ממש היתה על פי ה' וכדכתיב 'על פי ה' יחנו' וגו'.
סידור היצירה משתווה ליצירה עצמה
רבי יצחק הוטנר זצ"ל כתב הקדמה יפיפייה בראש הספר "אוצר מפרשי התלמוד" על מסכת בבא מציעא חלק ב'. עורכי הספר לא הוסיפו חידושים משל עצמם, אלא ביארו את דברי רבותינו המפרשים בתוספת כותרות והערות. אך רבי יצחק הוטנר ביאר בהקדמתו כי מלאכת הסידור והעריכה, הינה יצירה העומדת בפני עצמה.
"שגיאה גסה היא לכנות את עבודת הספר כמעשה ליקוט. עיקר העבודה המשוקעת בספר היא תפיסת הקצב הפנימי של הסוגיה, כדי להתאים לו לקצב הזה את סידור הדברים וכינוסם. תפיסה זו של קצב הסוגיה, היא מלאכת מחשבת של לומדות וסידור הדברים לפיו של קצב זה, הוא עבודת יצירה עצמותית.
בתהלים פרק קל"ו ישנה חזרה בת עשרים ושש פעם על האמרה 'כי לעולם חסדו'. בין עשרים ושש התופעות שעליהן נאמר השבח של 'כי לעולם חסדו', נמצאות הן שלושת התופעות של מציאות האור בעולם. ועל זה הוא אומר 'לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו'. ואחר כך הוא ממשיך את 'השמש לממשלת ביום כי לעולם חסדו', 'את הירח וכוכבים לממשלות בלילה כי לעולם חסדו'.
הרי לנו להדיא כי אותו השבח עצמו הנאמר על עצם יצירת המאורות, אותו השבח עצמו נאמר על סידור המאורות בזמנים מיוחדים כל אחד לעצמו. כי על כן הכנסת סדר התאמה וקצב בתוכן היצירה, משתווים היא בערכם ובמשקלם עם גוף היצירה עצמה" (פחד יצחק אגרות וכתבים אגרת עט).
הסדר מלמד את משמעותה של היצירה ונותן לה את ערכה. בלעדי הסדר האדם לא יכל לדעת מה הוא מחזיק בידיו. אם ניתן שטר בן מאתיים שקלים לילד שאינו מבין את מהותו של הכסף, השטר שקיבל לא יהיה שווה עבורו מאומה. הוא לא ידע למה נועד הדף הצבעוני שבידיו, ואלו שאיפות הוא יכול להגשים באמצעותו. ומכאן שהסדר חשוב כדבר עצמו, ונחשב ליצירה בפני עצמה.
הסדר מגלה את מהות ההלכה
בעיר בריסק נפטרו שני אנשים ביום אחד. הנפטר הראשון הלך לעולמו בשעות הבוקר, והנפטר השני הלך לעולמו בשעות אחר הצהריים. על פי ההלכה יש לקבור ראשון ראשון ואחרון ואחרון, אולם אנשי החברא קדישא של בריסק הפכו את היוצרות, וקברו את הנפטר הראשון אחרון ואת הנפטר האחרון ראשון.
לאחר הלוויות, פנה בן הנפטר הראשון לרב העיר, רבי חיים מבריסק זצ"ל, והתלונן בפניו על ביזיון המת שאנשי החברא קדישא עוללו לאביו. בתגובה ביקש רבי חיים מבן הנפטר להביא לו מארון הספרים את ספר הרמב"ם על הלכות אבלות. רבי חיים סרק את ההלכות במהירות ולאחר מכן אמר לאבל משפט אחד: "מחר אדבר עם אנשי החברא קדישא, אבל הדבר לא נוגע לא אליך ולא אל אביך!"
איש לא הבין מדוע בן הנפטר הכאוב והפגוע אינו זכאי לתבוע את כבוד אביו. השאלה הדהדה בחדר עד שאחד התלמידים העז לשאול את רבי חיים מדוע פסק כי הדבר אינו נוגע לאבל ואביו.
תשובתו המאלפת של רבי חיים מלמדת את מהות הסדר וכיצד הוא משפיע על מהות ההלכה. "בתחילה הסתפקתי האם הקדמת קבורת הנפטר הראשון נובעת מכבוד המת או מדין 'אין מעבירין על המצוות'. אם הלכה זו נובעת מכבוד המת, יש לבני משפחת המת זכות לתבוע את כבודו. אך אם הלכה זו נובעת מדין 'אין מעבירין על מצוות', היא לא נוגעת למת ולבני משפחתו אלא קשורה לאנשי החברא קדישא בלבד. לכן עברתי על כל הלכות האבלות המובאות ברמב"ם. ומשראיתי כי הלכה זו אינה מופיעה בהלכות אבלות, הסקתי כי היא אינה נובעת מכבוד המת אלא מדין 'אין מעבירין על המצוות'. ולכן פסקתי כי האבל אינו בעל דין בעניין, היות והדבר אינו קשור לכבוד אביו, אלא לסדר המצוות המוטלות על אנשי החברא קדישא".
כך הסיק רבי חיים מבריסק הלכה לדורות מסדר דברי הרמב"ם. ומזאת יכולים אנו ללמוד כיצד הסדר מגלה את מהות הדבר ומעיד על משמעותו.
שמונים ושישה אלף וארבע מאות שניות במתנה
נתאר לעצמנו אדם שמקבל בכל יום במתנה מעטפה עם שמונים ושישה אלף וארבע מאות דולרים. המעניק הוא גביר מאמריקה המוכן לשלוח את הכסף מידי בכפוף לתנאי אחד ונחרץ. מקבל המענק יוכל להשתמש בכסף באופן חופשי ולהוציא אותו כראות עיניו מהבוקר עד הערב, אך כל העודף שיוותר במעטפה עם השקיעה יילקח מידיו ויחזור לרשות הנותן.
מקבל המענק יודע כי אם יתכנן את סדר ימו בתבונה, הוא יוכל לרכוש נכסים מניבים ולצבור תוך תקופה הון אדיר. אולם אם יבזבז את הזמן על קניות במכולת, הוא יפסיד מידי יום עשרות אלפי דולרים. האיש נהפך לבן אדם הכי מסודר בעולם. כל דקה מחייו מתוכננת, מנוהלת ומנוצלת. הוא יודע מראש לאלו חנויות הוא ילך ומה הוא יקנה, כדי לנצל בכל יום את כל הכסף עד הדולר האחרון.
כל יהודי מקבל בכל בוקר יממה עם שמונים ושישה אלף וארבע מאות שניות. הוא יכול להשתמש בשניות הללו כראות עיניו, אבל השניות שלא ניצל לא יצטברו לו ליום הבא. אין אפשרות לאגור את השניות ולהעביר אותן מיום ליום. הזמן שהאדם ניצל נותר ברשותו לעד, והזמן שהוא לא ניצל חוזר לקב"ה. כל שנייה יכולה ללכת לאבדון או להפוך לנצח נצחים.
כשאדם מתחיל את הבוקר מתוך מחשבה על שמונים ושישה אלף וארבע מאות השניות שקיבל היום במתנה, הוא מתכנן את סדר יומו בצורה הכי מסודרת ומאורגנת כדי לא לבזבז ולו רגע. כשאדם מבין שכל שנייה שחולפת לא תחזור לעולם, הוא מנהל את חייו בצורה מתוכננת ומסודרת, כדי לנצל כל רגע באופן המטיבי ולצבור זכויות שיעמדו לו לנצח נצחים.
(רבי יעקב שיש שליט"א – לרומם)