מקום שפיכת הדשן ששם נשרף הפר, מופיע במשנה במס' זבחים (ה,ב) פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שחיטתן בצפון וכו' אלו ואלו נשרפין בבית הדשן.
משניות אלו נאמרות כל בוקר לאחר אמירת הקרבנות, במשנת איזהו מקומן.
והנה לפנינו מעשה מעניין על מקום שפך הדשן, המובא בספר הדרשות של בעל הבן איש חי (עוד יוסף חי, פר' מטות)
שמעתי מספרים באחד תם עם הארץ שאינו יודע אפילו פירוש המילות של פסוקים ושל תורה, ואינו יודע להתפלל, וחננו ה' יתברך בעושר וברבוי בנים שיש לו יותר מעשרה בנים זכרים, וכולם עומדים לפניו בליל שבת ומברך אותם, והוא אינו יודע אפילו פסוק אחד של ברכות לברכם בו, וכשהולך לבית הכנסת אינו אוחז המחזור בידו כי אינו יודע אפילו צורת האותיות.
ובבית הכנסת שהוא נכנס שם היה אחד שיש לו קול ערב, והוא מתחיל מפרשת העקידה עד פסוקים של ה' מלך לאומרם בקול רם בבית הכנסת כנהוג, והשליח ציבור יתחיל מן ה' מלך, והיה זה האיש המתחיל בכל יום בקול רם קורא פרק איזהו מקומן, בניגון ובמתון, ובכל הלכה עושה ניגון חשוב בסיומה.
ובפרט בסיום הלכה של אלו ואלו נשרפין בבית הדשן היה אומר סיום זה בקול רם ונעים ביותר, והיה דרכו להאריך בניגון חמש תיבות אלו יותר משאר סיום ההלכות.
וזה שהוא עם הארץ שאינו יודע פירוש המילות חשב למה באלו החמשה תיבות מאריך יותר ועושה ניגון יותר, אלא ודאי כי אלו החמש תיבות ברכות גדולות הם ומברך את כל הקהל בהם, ולכך מגביה קול בהם להשמיעם את הצבור.
וברוב הימים קלט חמשה תיבות ונתלמד לאומרם בעל פה, ובחושבו שהם ברכות היה בכל ליל שבת מניח ידיו על ראש בניו והיה קורא על כל אחד ואחד דברים אלו של אלו ואלו נשרפין בבית הדשן.
והנה נזדמן שבליל שבת אחד נתאכסן בביתו של זה אחד תלמיד חכם, וראה את מנהגו שהוא מצפצף על ראש כל אחד ואחד דברים של אלו ואלו נשרפים בבית הדשן, וחרד החכם חרדה גדולה וצעק ויאמר לו: מה אתה עושה עם בניך לקללם בליל שבת ותביאם לשריפה בבית הדשן.
ובליל שבת הגידו לאותו חכם בחלום, ויאמרו לו: לא טוב עשית שבטלת אותו ממנהג כי הוא אומר לפי תומו, וכיון שהקב"ה אוהב אותו, לוקח אותיות של חמשה מלות אלו ועושה מהם צירופים אחרים של ברכות, כי ה' יתברך יתקנם בחסדו.
ועל כיוצא בדבר זה נאמר (שיר השירים ב,ד ובמדרש רבה שם) "ודגלו עלי אהבה" דאף על פי שהוא מדלג אותיות או תיבות שבזה תשתנה משמעות הדברים ותתהפך מטוב לרע, עם כל זה הם אהבה שיהיו נשלמים ונתקנים.
(קב ונקי)
משניות אלו נאמרות כל בוקר לאחר אמירת הקרבנות, במשנת איזהו מקומן.
והנה לפנינו מעשה מעניין על מקום שפך הדשן, המובא בספר הדרשות של בעל הבן איש חי (עוד יוסף חי, פר' מטות)
שמעתי מספרים באחד תם עם הארץ שאינו יודע אפילו פירוש המילות של פסוקים ושל תורה, ואינו יודע להתפלל, וחננו ה' יתברך בעושר וברבוי בנים שיש לו יותר מעשרה בנים זכרים, וכולם עומדים לפניו בליל שבת ומברך אותם, והוא אינו יודע אפילו פסוק אחד של ברכות לברכם בו, וכשהולך לבית הכנסת אינו אוחז המחזור בידו כי אינו יודע אפילו צורת האותיות.
ובבית הכנסת שהוא נכנס שם היה אחד שיש לו קול ערב, והוא מתחיל מפרשת העקידה עד פסוקים של ה' מלך לאומרם בקול רם בבית הכנסת כנהוג, והשליח ציבור יתחיל מן ה' מלך, והיה זה האיש המתחיל בכל יום בקול רם קורא פרק איזהו מקומן, בניגון ובמתון, ובכל הלכה עושה ניגון חשוב בסיומה.
ובפרט בסיום הלכה של אלו ואלו נשרפין בבית הדשן היה אומר סיום זה בקול רם ונעים ביותר, והיה דרכו להאריך בניגון חמש תיבות אלו יותר משאר סיום ההלכות.
וזה שהוא עם הארץ שאינו יודע פירוש המילות חשב למה באלו החמשה תיבות מאריך יותר ועושה ניגון יותר, אלא ודאי כי אלו החמש תיבות ברכות גדולות הם ומברך את כל הקהל בהם, ולכך מגביה קול בהם להשמיעם את הצבור.
וברוב הימים קלט חמשה תיבות ונתלמד לאומרם בעל פה, ובחושבו שהם ברכות היה בכל ליל שבת מניח ידיו על ראש בניו והיה קורא על כל אחד ואחד דברים אלו של אלו ואלו נשרפין בבית הדשן.
והנה נזדמן שבליל שבת אחד נתאכסן בביתו של זה אחד תלמיד חכם, וראה את מנהגו שהוא מצפצף על ראש כל אחד ואחד דברים של אלו ואלו נשרפים בבית הדשן, וחרד החכם חרדה גדולה וצעק ויאמר לו: מה אתה עושה עם בניך לקללם בליל שבת ותביאם לשריפה בבית הדשן.
ובליל שבת הגידו לאותו חכם בחלום, ויאמרו לו: לא טוב עשית שבטלת אותו ממנהג כי הוא אומר לפי תומו, וכיון שהקב"ה אוהב אותו, לוקח אותיות של חמשה מלות אלו ועושה מהם צירופים אחרים של ברכות, כי ה' יתברך יתקנם בחסדו.
ועל כיוצא בדבר זה נאמר (שיר השירים ב,ד ובמדרש רבה שם) "ודגלו עלי אהבה" דאף על פי שהוא מדלג אותיות או תיבות שבזה תשתנה משמעות הדברים ותתהפך מטוב לרע, עם כל זה הם אהבה שיהיו נשלמים ונתקנים.
(קב ונקי)