- מה למד יקותיאל גנזל מהצמיג של עגלת הבובות שנצמד אל הצמיג של רכבו
כשהתנעתי את הרכב במוצאי שבת והתחלתי לנסוע (ניסיתי להתחיל) גיליתי להוותי שאחד הצמיגים החליט לאמץ לעצמו צמיג נוסף, המיג הגדול אימץ לחיקו בֵיבִי-צמיג קטנטן ולא בדיוק מוצלח.
זה מה שקרה:
ברחוב התגלגל צמיג קטנטן שהיה שייך במקורו לעגלת בובות ילדותית והתנתק ממקומו. בצמיג הקטן היה מותקן בורג ארוך ועבה ואני, שלא במתכוון, עליתי עליו עם הרכב. הבורג ננעץ היטב בקרבי צמיג הרכב ואילו צמיג עגלת הבובות הוצמד אל הצמיג הגדול והפריע לו לנסוע כאוות נפשו.
אתם בטח משערים לעצמכם מה היתה התוצאה כששחררתי את הצמיג הקטן והחוסם מהצמיג הגדול. ברגע ששלפתי את הצמיג את הבורג ממלתעות צמיג הרכב, נרעד הרחוב כולו למשמע קול צורמני של כל האויר הדחוס שברח ממכלאת הצמיג אל מקומו הטבעי – האטמוספירה העולמית. התוצאה: גלגל מפונצ'ר חור גדול וצורך להחליף לגלגל הרזרבי (ותודה לשני הידידים שסייעו בידי במלאכת החלפת הצמיגים).
למשמע קול הגלגל המתפנצ'ר, הבנתי –
פעמים רבות גם אנחנו מאמצים לעצמנו 'צמיגים קטנים', יש מי שמחליט לאמץ לעצמו תחביבים כאלה ואחרים, לפעמים אפילו רוחניים, עד שהם הופכים להיות אצלנו לטבע מושרש, לשגרה של ממש. וכאן אות האזהרה, עלינו ללמוד לא להפוך שום תחביב או הרגל נוח לחלק מאיתנו, לדבר הנעוץ בקרביים שלנו. אחרת ברגע שמסיבה כלשהי התחביב ילקח מאיתנו, כל האויר יברח מאיתנו…
הדבר אמור גם, במידה מסויימת, בקבלות רוחניות טובות ונשגבות.
כשאנחנו מקבלים על עצמנו קבלה להוסיף בתורה, במצוה כלשהי, בהירות חשובה, אנחנו צריכים לזכור שהאדם הוא בסופו של דבר בן אנוש; וגם אם קורה ואנחנו מפספסים יום אחד או שעה אחת את הקבלה, אל לנו למהר ולהוציא כבר את כל האויר מקרבנו…
(המבשר ד' אייר )
2. הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א על איש אחד רע מעללים שהתנכל לחברו ורצה לשוב בתשובה
איש אחד רע מעללים התנכל לחברו והוציא עליו שם רע ל"ע, אך לאחר זמן כראותו גודל צערו ובושתו התחרט על מעשהו, ובא לפני רבו בבקשת דרך תשובה, כיצד יוכל לתקן מה שקלקל ועוות כנגד חברו.
ביקש ממנו הרב להתלוות אליו לרגע קט, ועלה עמו אל גג ביתו, שם היתה מונחת בפינה שמיכת פוך ישנה, שכבר החלה להיפרם ולהיפתח מכמה צדדים, והיתה מלאה בנוצות. נטל הרב את אותה שמיכה לידו, הרימה אל מעבר למעקה, ופתחה אל הרוח, תכף החלו אלפי נוצות להתפזר לכל עבר ולכל הכיוונים. כך עמד הרב מהורהר דקות מספר, כשהשמיכה פתוחה בידו, ומרוקנת את נוצותיה למרחקים. האיש עומד מן הצד משתאה ומחריש למעשה הרב כשאינו מבין פשר דבר.
לאחר שהתפזרו הנוצות לכל עבר, פנה הרב אל האיש וביקש: "יכול אתה אולי לאסוף בחזרה את כל הנוצות שהתפזרו, אל תוך השמיכה הזאת?…"
השתומם האיש והתפלא, "הרי זה בלתי אפשרי! הלא הן נפוצו והתעופפו כאן לכל עבר, ולאחר שהרב כבר פיזר את אלפי הנוצות הללו כיצד ניתן עתה לאספן בחזרה ולהצניען במקומן?"
חייך הרב חיוך פיקח ופרש את מעשהו, "אין כאן אלא משל!" הסביר הרב, "בכדי שתבין את טיב חומרת מעשיך… אתה הלכת והוצאת קול דיבר בעיר על חברך, הקול הזה נפוץ והתפזר בכל רחבי העיר, כדוגמת הנוצות הללו הנפוצו לכל עבר… עתה לך ותנסה לאסוף בחזרה את כל מה שקלקלת ופזרת שם רע על אדם נקי על לא עוול בכפו!".
עתה הבין האיש – בעזרת המשל הקולע – עד כמה חמור מעשהו הנפשע, ולא זז משם עד שסידר לו הרב הגדול סידר תשובה ותיקון מושלם
(מתוך טיב המעשיות)
- מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל באירוסין של הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"למהו הסוד להיות 'כמעיין המתגבר בתורה'
בדברי הדרוש שנשא מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל באירוסין של הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל, שהיה תלמידו החביב עליו כבן, בחר להביע את הרגשות לבו על נקודה פנימית של החתן, שממנה יתד ופינה להצלחתו ופריחתו בתורה.
הוא ביסס את דבריו על המשנה באבות (פרק שני), בה היה רבן יוחנן בן זכאי הולך ומונה שבחם של תלמידיו. "… רבי אלעזר בן ערך – כמעין המתגבר" – הלא זוהי פסגת השאיפה של כל לומד תורה: שיזכה להיות "כמעין המתגבר" בתורה.
אבל מהו הסוד, איך זוכים לזה? שמא היה רבי אלעזר בן ערך בחינת חד-בדרא בשקידה שלו?… או אולי עלה על כל חבריו בכשרון, מה שמכונה "ראש טוב"?!…
אולם הנה בהמשך המשנה שם, כשאמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: "צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם" – וכל אחד מן התלמידים בודאי הדגיש את המידה הטובה שהוא בירר לעצמו, השלים נפשו ודבק בה – אמר רבי אלעזר בן ערך: "לב טוב"!..
– הרי שרבי אלעזר בן ערך, שהיה לו לב טוב, הוא שזכה להיות "כמעין המתגבר"!…
ללמדך, שזוהי הדרך. אין הזכיה הזו תלויה בדוקא במידת הכשרון, כפי שסבורים העולם. כדי לזכות להיות "כמעין המתגבר" בתורה – מוכרחים להשתלם ב"לב טוב".
מתוך דברים מפתיעים אלו, קשר הרב זצ"ל לכתרו של החתן-דנן יהלום נוסף, של שלמות במידות וב"לב טוב" – לא פחות, ואף כאבן-יסוד, אל ה"מעין המתגבר" שלו שהפליא הרב אברמסקי להשתעשע ולהתענג בו בכל עת.
(מתוך הספר רבי משה מרדכי)