"קדושים תהיו"
"בואו לראות את רבי אלעזר, בואו להסתכל בפניו של צדיק אמיתי מהדור הקודם", אמרו אבות לילדיהם, כשהם היו מוליכים אותם לעבר מקומו הקבוע של הגה"צ רבי אלעזר בריזל זצ"ל, בבית המדרש הגדול של חסידי קרלין-סטולין בירושלים. שם סמוך ונראה לארון הקודש, חזר המחזה על עצמו שוב ושוב, עת הגיע רבי אלעזר לגיל גבורות.
דמותו של זקן החסידים ליוותה את נופה המיוחד של חסידות קרלין-סטולין המעטירה זה שני דורות. זקני החסידים כמו גם צעירי הצאן ראו בו דמות הוד, סמל לחסידות ופרישות, דוגמה להתבטלות לצדיק והגדרה קולעת לחסיד אמיתי שיש ללמוד ממנו ולהתחמם לאורו.
צ"ז שנים בערה האש החסידית בעצמותיו. רק המבט בפניו ההדורות, הנוטפות רגש עז של קדושה ופרישות, החדירו ללבבות ניצוץ של חיזוק ולהט קודש. מעבר לכך שבדורנו דור יתום, קשה לפגוש קרוצי חומר שמתעלים לכדי כך, שכל ישותם אומרת דבקות בקב"ה, תפילה בכוונה וחן יהודי עם אמונה פשוטה. היתה זאת הזדמנות פז לפגוש שוב את החסיד במקורו ואת כל מה שמרגילים ומשננים לצעירי הצאן, שהתגלמו בדמותו של רבי אלעזר.
מופלא היה גאון וצדיק זה בתורתו ובחסידותו, אך אנו במסגרת המאמר נתייחס לפן נוסף בדמותו והיא – היותו שומר משמרת הקודש, כאשר הוא יחד עם אחיו הרה"צ רבי זלמן זצ"ל, היו שומרי חומותיה של ירושלים.
מי לא מכיר כיום את המחיצה החוצה בין עזרת הגברים לעזרת הנשים ברחבת הכותל המערבי; מי לא מכיר כיום את המחיצה החוצה את רחבת קברו של הרשב"י במירון, וכמו אלו יש עוד גדרי קדושה רבים שהטביעו חותם לדורות. לא היה זה קל כלל ועיקר, מלחמות של ממש התנהלו בכדי לגדור גדר ולעמוד בפרץ, אך האחים הקדושים ל בית בריזל היו אנשי 'ברזל' ללא מורא וללא חת, במיוחד כאשר מדובר היה בחומות של קדושה.
הגה"צ רבי אלעזר זצ"ל שימש בקודש במשך כארבעים שנה כ'שמש' בוועד משמרת הצניעות. בעוותנותו סרב בתוקף להתעטר בתואר יו"ר או נשיא והגדיר עצמו רק כ'שמש'. כאמור, בפועלו הוקמה המחיצה המבדלת בין העזרות ע"י שריד בית מקדשנו הכותל המערבי, כ'שמש' לא המתין הגה"צ רבי אלעזר לא לפועלים ולא לעסקנים, אלא בידיו הקדושות, יחד עם רבי משה עקיבה דרוק ז"ל, מעורכי 'המודיע', העמידו והתקינו את המחיצה, כך שהדבר הפך לעובדה השרירה והקיימת עד היום. לימים סיפר רבי אלעזר, שרבן של ישראל – אדמו"ר ה"בית ישראל" זי"ע מגור, היה היוזם ואף השתתף בממונו במצוה קדושה זו. וה"בית ישראל" הוא שבחר באיש המתאים לביצוע שליחות קדושה זו.
רבי אליעזר היה מספר, כי מיד לאחר שחרור הכותל המערבי אחרי מלחמת ששת הימים, קרא לו מרן ה'בית ישראל' וביקש ממנו להקים את המחיצה, נתן לו את המימון לכך ואף אמר לו: "אל תספר לאף אחד לפני כן, אל תשאל אף אחד, תגיעו בלילה ותקימו את המחיצה".
בבוקרו של יום, כאשר נודע כי הוקמה המחיצה ברחבת הכותל המערבי, כל הארץ רעשה. הממשלה, שהיתה באותם ימים שיכורת כח אחרי הנצחון של מלחמת ששת הימים, ביקשה להרוס את המחיצה, אבל מאחר והיה זה כבר מעשה מוגמר, הם פחדו להלהיט את הרוחות, וכך נותרה המחיצה על עומדה כבר למעלה מיובל שנים.
נזכיר בזאת גם את פועלו של הרב משה עקיבה דרוק ז"ל בהקמת המחיצה בכותל המערבי ולא פחות מכך גם בשמירה של המחיצה על מכונה מפני שרי הממשלה באותם ימים, שביקשו להרוס את המחיצה. מעיון בדברי הימים עולה, כי לא רק הצניעות היא שהפריעה לאותם המבקשים להורסה, אלא גם הפיכת הכותל המערבי לבית כנסת התסיס אותם. אלו שרצו שהכותל המערבי יהיה חלילה 'אתר לאומי', אפילו ביקשו להוציא אותו מידי משרד הדתות ולהעביר אותו לרשות הגנים הלאומית. הרב דרוק, שבאותם הימים היה דובר משרד הדתות ומנהלה הזמני של המחלקה למקומות קדושים, לחם כארי בכל החזיתות לשמור על המחיצה וכפי שאמר לימים: 'ידענו, שככל שהמחיצה תשאר על מכונה זמן רב, יהיה קשה להסירה', כפי שאכן היה.
העמדת המחיצה בכותל המערבי הביאה גם בהמשך להקמת מחיצה ברחבת קברו של הרשב"י באתרא קדישא מירן. כה מספר הרב ישראל אייכלר על אביו, רבי מנשה אייכלר ז"ל, שהיה הממונה על קברו של הרשב"י וקברי הצדיקים בגליל.
"במסגרת עבודתו של אבי ז"ל כממונה על קבר הרשב"י, הוא פעל לשמירת קדושת המקום, ואחרי מספר שנים יחד עם רבי זלמן בריזל החליטו לעשות מחיצה בחצר ולאחר מכן בפנים. היה מהנדס שניאות ליצור בל"ג בעומר מחיצה בתנאי שישתמשו בברגים שמתפרקים בקלות לאחר יום ההילולא. אבא ניאות לכך, אלא שבפועל הרכיב בשקט ברגים שכבר חמישים שנה לא יכלים להזיזם".
רבי אלעזר זצ"ל אף השקיע מאמצים עצומים בסידור "טיסות ללא סרטים", נושא כאוב שהסעיר את היהדות הנאמנה לפני שני עשורים, וכחייל נאמן וכ'שמש' מסור היה תמיד מתייצב על פי קריאתם של גדולי ישראל לעמוד על משמרת הקודש. הוא היה איש סוד מובהק של גדולי עולם ופעל בשליחותם גדולות ונצורות.
בכל מערכות היהדות החרדית בארץ הקודש עמד כחייל מסור ודרוך להגן, לעזור ולפעול ככל הצורך. אם בזמן גזירת גיוס בנות, אז היה בין חלוצי העסקנים, בשעת גזירת ילד טהרן, בגזירת חיטוטי שכבי, בפרצות בחומת השבת היה מראשי 'מזהירי שבת', וכהנה רבות. בכל אלה עשה והפעיל ועסק לשם שמים.
למרות פעולותיו הרבות והעצומות על משמר הקודש והצניעות ומסירותו לקיים מצות "הוכח תוכיח", היה מפליא מאד לראות כיצד רבי אלעזר זצ"ל מאיר פניו לכל אדם מתוך הארת פנים נפלאה ומתוך שמחה ואהבת ישראל יוקדת. כך נהג משחר נעוריו ועד אחרית ימיו, גם באותן שנים שידע חולי ומכאוב.
(הרב חנוך ברסלר, מגזין "על טהרת הקודש", המודיע פסח תשפ"ג)