"וירא וירץ לקראתם" (יח ב)
הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל, ראש ישיבת 'אור ישראל', סיפר שהזדמן לו ללכת פעם בסימטאותיה של העיירה ראדין עם רבו, הגאון רבי משה רוזנשטיין זצ"ל, שכיהן כמשגיח בישיבתו של מרן ה'חפץ חיים'.
והנה הם עוברים ליד מסיבה של גויים, ושומעים שירה הבוקעת משם. בחורים נוספים שהלכו עם המשגיח, קיללו את המשוררים ההם, ותגובתו של הגר"מ רוזנשטיין לכך היתה, שהקללות הללו שלא במקומן.
הרי גם הגויים שיושבים במסיבה זו, הם ברואיו של השם יתברך, וכשהם נהנים מעולמם גורם הדבר נחת רוח להקב"ה, ואם כן מדוע אנחנו צריכים לקלל?
ודומני, שיש לכך מקור בחז"ל האומרים, שעם ישראל מתפלל על הגשמים גם בשנת השמיטה. ולכאורה, בשנת השמיטה אין צורך בגשמים, שהרי השדות אינם מעובדים, ומדוע צריכים להתפלל על כך (ומדובר במצב שאין מחסור במים)?
אלא שכיון שאנחנו מעוניינים להיטיב עם ברואי השם, הרי שהעם היהודי מתפלל שהגשמים יסייעו לגויים בעבודת האדמה שלהם, למרות שאנחנו לא זקוקים לכך בשנה זו.
הניח את המטבעות שהעניקה לו אימו לקניית ממתקים, ב… קופת רבי מאיר בעל הנס
ואם האדם יודע בבירור שהכל מאיתו יתברך, קל לו יותר להעניק את הממון שבידו לצרכי צדקה, גם אם יהיה זה ילד קטן.
אימו של רבי צבי-פסח נתנה לו, לפני שהלך לחיידר, קצת כסף, על מנת שיקנה לו ממתקים ויטעים עליו את הלימוד. אבל הילד הקטן, שכבר בגיל כזה ניחן באמונה-רבתי בכוחה של הצדקה, הניח את המטבעות ב… קופת רבי מאיר בעל הנס, תוך שהוא מתפלל 'אלקא דמאיר ענני שאלמד תורה לשמה'.
התמזל עליו מזלו של רבי צבי פסח, שסיפרו את הדבר לרבי יצחק אלחנן. הגאון התפעל מאוד מהסיפור, ובירך ואמר שילד זה יצמח לגדול בתורה וייצא להוראה בעם ישראל, והברכה התקיימה במלואה.
סיפור נוסף הממחיש את ההטבה לבריות, הנעשית על ידי תלמידי חכמים, נסוב על הגאון רבי מרדכי צ'יקנובסקי זצ"ל, שכיהן בזמנו כרבה של ברזיל, וכאשר עלה ארצה היה רבו של בית הכנסת הגדול בבני ברק.
מרן הגרי"ש אלישיב העריכו מאד, וגם אני זכיתי לשמוע ממנו כמה שיעורים, ודבריו היו מתוקים מדבש. פעם, בהיותו בבית הכנסת הגדול ברחוב רבי עקיבא, הבחין הרב צ'יקנובסקי בילד כבן 3-4 והנה הוא בוכה.
ממרום מעמדו התורני, ניגש אליו הרב ושאל מדוע הוא בוכה. כשהבין שיתכן שהוריו של הילד אינם נמצאים כאן, וצריך להביאו לביתו, הרים אותו הגר"מ צ'יקנובסקי על ידיו, ונשאו כך ברחוב, עד לביתו במעלה רחוב בן זכאי.
מי שמכיר את הדרך, יודע שמדובר במסלול לא קטן. יש לעבור קטע ברחוב רבי עקיבא, ולפנות לרחוב ירושלים, משם לבעלז, ומשם לבן זכאי, ולהמשיך לעלות עד אמצע הרחוב. למרות זאת, לא התחשב הרב במאומה, ונשא את הילד על ידיו עד לביתו. גם לבחור צעיר היתה זו משימה לא קלה, על אחת כמה וכמה לאדם מבוגר כמו הרב צ'יקנובסקי.
זו דוגמא להליכה בדרכיו של השם יתברך, ומה הוא מיטיב עם בריותיו, כך גם אנחנו. האנשים שראו את הרב צ'יקנובסקי ברחוב, הבינו שהוא עושה כאן מעשה-חסד שאין לשער ואין לתאר. והיתה זו 'דרך ישרה, תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם'.
וקטע נוסף שגם ממנו נלמד על מידת ההטבה:
לפני שנים רבות בא אלי רופא, וסיפר בהתפעלות רבה על ביקור שערך בבית פלוני, וראה שם הנהגה למופת של חתן לשוויגער שלו. הרופא תיאר בפני כיצד החתן ורעייתו, עושים חסד עם השוויגער ומפקירים למענה את כל הדירה, וכשבעל הבית היה צריך להכין שיעור, הוא עשה זאת ב… מטבח.
הרופא תיאר כיצד ישב האדם הנכבד ההוא עם עשרות ספרים, והכין את שיעורו בין הסירים במטבח.
היה זה מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א, שכיבד בצורה מופלאה את חמותו הרבנית דיסקין ע"ה, ונתן בכך דוגמא למופת כיצד מתנהגים עם החמות.
הרה"ג רבי אברהם פולק, ראש ישיבת 'קרלין סטולין', הוסיף לספר, שאחד הת"ח ברמת אלחנן סיפר לו, שיום אחד התקשר מרן הגר"ג אדלשטיין לכמה ממקורביו, וסיפר להם בשמחה-רבתי ש'ברוך השם. הצלחתי הבוקר לגרום לחמותי לאכול לבן'…
(מתוך 'מצוות בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)