הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, אשר הארץ רועדת לשמע שמו, היה מופלא באהבתו את ישראל וברגישותו לכבוד כל אחד מישראל.
הגאון הקדוש רבי יעקב ישראל קניבסקי, הסטייפלר זצ"ל, אמר בשם גיסו הגאון ה"חזון איש" זצ"ל, כי התואר "שר התורה" אינו יאה ומתאים לכל תלמיד חכם, אך על רבי איסר זלמן יכול לכתוב זאת. ואמר כי כאשר כותב את המילים "שר התורה" על הגאון רבי איסר זלמן, מחליקות המילים מן העט, כי אכן הוא שר התורה, שאין שום תוספות בש"ס שאינו יודע לו.
לרגל ימי ספירת העומר נביא לפני קוראינו היקרים, מספר עובדות מפעימות על אהבת ישראל ואהבת החסד שפיעמה בו, מתוך הספר הנפלא והמעורר 'כבודם של ישראל', משיחותיו של הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א אשר משמיא זכו ליה לעורר את הלבבות באהבת ישראל ובמצוות שבין האדם לחברו.
בירושלים עיר הקודש כיהן כרב הגאון רבי יצחק קוליץ זצ"ל. הוא היה מקורב מאוד לרבי איסר זלמן מלצר מימי בחרותו וזכה לנשיאת חן בעיניו. הוא היה עמקן גדול, ולכן זכה שטרם נישואיו פנה אליו רבי איסר זלמן והעניק לו דורון דרשה, את ספריו "אבן האזל" שהיו באותה עת בידיו, כרכים ג' וד', ואף רשם לו הקדשה בכריכתו של חלק ג'.
רבי איסר זלמן כתב אודות החתן המופלג תארים נפלאים, היות שידע שייתכן כי בני הבית, ואולי אף הורי אשתו, יראו את ההקדשה, וכשיקראו את השבחים שכתב רבי איסר זלמן מלצר, יתרומם כבוד התורה של החתן התלמיד חכם.
כעבור זמן מה, ניגש רבי יצחק אל רבי איסר זלמן והודה על ההקדשה. כאשר שמע זאת ראש הישיבה הישיש, רבה של סלוצק ובעל אבן האזל, השיב לתלמידו חביבו: "רבי יצחק יקירי ואהובי, מחל לי ועלה לביתי פעם נוספת".
והוא הבהיר את בקשתו: "הן נתתי לך שני כרכים מספריי, כרך ג' וד', אבל את ההקדשה כתבתי רק בחלק ג', אך אולי יארע שאי מי יכנס לביתך, ויקח לידיו דוקא את חלק ד', וכך לא יראה את ההקדשה שכתבתי לך, לכן רצוני לכתוב לך הקדשה גם בחלק ד'".
ואכן, רבי יצחק עלה לבית רבי איסר זלמן כשחלק ד' שקיבל מרבו לקראת נישואיו בידו, הרב הוסיף בו את המילים: "הדורון דרשה וההקדשה – נא לעיין בחלק ג'"…
הרי זו גאונות בחסד! גאונות בגרימת כבוד התורה של תלמיד חכם צעיר!
רבי איסר זלמן, שליבו בער באש התמדת התורה, היה מסוגל לסכן את חייו למען מניעת חלישות הדעת מאשת אחינו; רבי איסר זלמן, שניצל כל רגע מרגעי חייו לתורת ה', יכול להסתפק בהקדשה אחת, אך לא די היה לו בזה, והוא דרש את הכרך האחר לרשום בו את ההקדשה הנוספת.
הגאון רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל כותב במאמריו לימים הנוראים מעשה נורא, ששמע מפי הרה"ג רבי דוד פינקל זצ"ל מירושלים.
פעם עלה רבי דוד לביתו של רבי איסר זלמן בחולו של מועד. רבי איסר זלמן פנה אליו וביקש תיכף ומיד דף ועט מחמת שצריך לכתוב דבר מה, רבי דוד שאלו בעדינות ובדרך ארץ האם מדובר בדבר האבד אשר אי אפשר לדחותו. ורבי איסר זלמן אישר שמדובר בענין של פיקוח נפש.
כשנמסר לו מבוקשו, ביקש מרבי דוד שיגיש לו ספר משלי, ויקרא לו את שנאמר שם: "עיניך לנוכח יביטו ועפעפיך יישרו נגדך" (משלי ד, כה). רבי דוד הקריא מתוך הספר, ורבי איסר זלמן ישב וכתב את ששמע בעיצומו של חול המועד.
תמה רבי דוד פינקל: "רבי, תורה היא, וללמוד אני צריך, מה פיקוח נפש יש בכך?"
ענה לו הגאון: "השי"ת העניק לי ברחמיו מתנה מיוחדת – כאשר מביט הנני באדם, יכול אני להבחין בשנייה אחת מיהו, ומה טיבו. והנה נכנסים אלי מאות אנשים לאחל חג שמח, והנני חש, שלדאבוני, כבר עברו כאן מספר אנשים, אשר במבט הראשון ראיתי בהם את החלק שאינו טוב, וכדי לזכור שעלי לבקש לראות רק טוב בכל אדם מישראל, כתבתי לעצמי פסוק זה שיהוה תזכורת בכל רגע".
בחולו של מועד – אסור לכתוב מאומה, מלבד דבר האבד, אך רבי איסר זלמן חש צורך עז לכתוב פסוק זה כדי שיזכור לא לראות, חס ושלום, בשום יהודי את החלק השלילי, זהו פיקוח נפש בעבורו, ולכן עליו לכתוב זאת בחולו של מועד!
בבתי נייטין התגורר הדיין הנודע רבי שלום אייזן זצ"ל, שעוד זכיתי להכירו היטב כשהתפלל בבית המדרש בבתי אונגרין, וגם אני התפללתי שם.
כאשר ערך רבי שלום בר מצוה לבנו בכורו בשבת קודש הלך אל רבי איסר זלמן מלצר בלוויית בנו, חתן המצוות, לקבל את ברכתו.
שאל רבי איסר זלמן היכן ומתי תיערך שמחת בר המצוה, ורבי שלום השיבו שזמן בר המצוה הוא בשבת קודש בביתו בבתי נייטין. והיות והמרחק רב ממגורי רבי איסר זלמן במחנה יהודה לבתי נייטין, תיכף ומיד ביקש ממנו שלא יטריח את עצמו לבוא.
אולם למעשה, ביום בר המצוה הגיע רבי איסר זלמן להשתתף בשמחה.
על אף שרבי שלום התגורר בקומה השלישית, והמדרגות היו גבוהות וקשות לעליה, הטריח רבי איסר זלמן את עצמו לעלות ולברך את חתן המצוות.
לתמיהת רבי שלום, הסביר רבי איסר זלמן, שהיות והיתה לו התעוררות לתשובה בזכות חתן המצוות, החליט לבוא ולהשתתף בשמחה.
"איזו התעוררות תשובה היתה לו מחתן המצוות?" תמה רבי שלום.
השיב רבי איסר זלמן: "כשבאת להזמינני לשמחה, נזכרתי שכבר חלפו ארבע-עשרה שנים מיום נישואיך, וקלטתי כמה מהר חלפו השנים, וחשבתי לעצמי מה עשיתי בשנים אלו, מה הועלתי, וכמה תורה למדתי, ועל ידי כך התעוררתי לתשובה, לנצל מהיום והלאה יותר ויותר את זמני. לכן החלטתי לבוא לשמחה".
אלו היו השגותיו של רבי איסר זלמן. בעיניים כאלו הוא הסתכל על הזמנה שגרתית לבר מצוה…
כך הוא מכיר טובה למי שהיטיב עמו וגרם לו תועלת! הוא לא חסך מאמץ וטירחה, וצעד דרך ארוכה, שבסיומה היה עליו לטפס מדרגות רבות, כדי להכיר טובה למיטיבו…