"אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל". (שבת י ע"ב).
מתנה טובה היתה לקב"ה בבית גנזיו! כלום יכולים אנו לשער מהו בית גנזיו של בורא עולם, ומה ערכה של מתנה טובה המונחת בו?
ה"חפץ חיים" זצ"ל ממחיש את העניין, ומסביר: אדם שיש לו כסף וזהב – מטמין את אוצרו בכספת מברזל, ונועל אותה. ככל שהאדם יותר עשיר ואוצרותיו יקרים יותר – כך תהיה הכספת שלו גדולה ומוגנת יותר.
מלך אינו מסתפק בכספת רגילה, אפילו גדולה. יש לו חדר גדול שבנוי ככספת, ובו שמורים כל אוצרות המדינה וכל החפצים העתיקים בעלי המשמעות ההיסטורית, שערכם עצום.
נתאר לעצמנו שמלכי כל האומות: ארצות הברית, רוסיה, שוויץ, ערב הסעודית… כל מדינות העולם יחליטו לאסוף את כל אוצרותיהם, ולהכניס אותם לבית אוצרות אחד. אי אפשר לתאר ולשער את שוויו של המטמון שימצא באותו בית גנזים! ועדיין זהו אוצר של בשר ודם, שהיום הוא כאן ומחר בקבר, וגם האוצר אינו נצחי… נשדד במלחמות, ניזוק ומתכלה.
את השבת הקדושה הטמין הקדוש ברוך הוא בבית גנזיו – בית אוצרותיו, ושמר עליה מכל משמר. עד שנתן אותה לישראל. חלפו למעלה מאלפיים שנה, שבהן שמר הקדוש ברוך הוא על השבת בבית גנזיו!
הקדוש ברוך הוא ביקש ממשה רבינו, שיודיע זאת לישראל, כדי שנכיר בערכה של השבת הקדושה, ולא נמכור אותה חלילה בעד שום מחיר שבעולם.
שאלתי פעמים רבות תלמידים שלומדים בישיבה, מה גרם להם להדבק בתורה, להתפעל מהישיבה, ולרצות ללמוד בה?
רבים מהם ענו את אותה התשובה: "כשבאנו פעם ראשונה להתארח בישיבה, התפעלנו במיוחד מהשירה האדירה שבקעה מפיהם של תלמידי הישיבה בסעודות השבת!
היה ניתן לראות, עין בעין, איך בזמן השירה הם, כביכול, מתנתקים מהעולם הזה, וכאיש אחד בלב אחד מטפסים לעולמות עליונים, רוחניים, שכל הבלי העולם הזה לא ישוו להם.
"הרגש שהתלווה לשירה, סחף אותנו 'לטעום' שבת נוספת שכזו… בפעם השניה זמזמנו ביחד עם הבחורים, ובפעם השלישית כבר שרנו איתם בקול רם, בהתלהבות, בקדושה.
"הרגשנו: זהו זה! אנחנו נשארים כאן! הרגשנו שאיפה אחת בלב: 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי' ומתוך שאיפה זו נשארנו ללמוד בישיבה, כתלמידים מן המנין".
מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, שאהבת התורה בערה בו, "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה", באהבתה ישגה תמיד – העיד על עצמו שהיסודות לכל מה שלמד באמצע השבוע התחדשו לו בשבת, ובמוצאי שבתות היה יושב עד עלות השחר וכותב את כל החידושים שהתחדשו לו בשבת!
עם כל זה, היה נוהג לספר שהקפיד לשיר זמירות שבת בצוותא עם ילדיו.
עם כל דבקותו הגדולה בתורה, עם כל החידושים שהתחדשו לו במהלך הלימוד בשבת – הוא מצא לנכון להקדיש זמן לזמירות שבת!
אם עבורו לא היה זה "ביטול תורה" – מה נענה אנן אבתריה?
הזמירות תורמות לפיתוח הרגש, להתרוממות הנפש ולהעצמת הקדושה, דברים שכל יהודי זקוק להם לעבודת השי"ת.
(מתוך 'משכני' שמות)