הדרך להינצל ממידת הכעס בימים טרופים ועמוסים אלו, היא לראות את פני הדברים בצורה חיובית ובעינים רוחניות. כשנחדיר להכרה שלנו כי כל המצוות שאנו עושים הוא רצון אבינו שבשמים, ואנו זוכים לקדש ולכבד את השם מכוחנו והוננו, יתמלא ליבנו עליזות ושמחה, וכל העבודה שלנו תקבל צורה אחרת ואופי שונה, וכך יוקל הקושי הפיזי בקיומן.
דודי הגאון רבי משה קופשיץ זצ"ל, רבה של שכונת רוממה, סיפר בחביבות עובדה ששמע על אחד מגדולי האדמורי"ם, שבשנה אחת כאשר התכונן לתקיעת שופר בראש השנה, נדחק השופר בין שפתותיו ונתלשו לו כמה שערות משפמו. בתחילה נעצב האדמו"ר בליבו, על שהתחלל היום הקדוש בשוגג על ידו. אולם מיד התנער מעצבותו, והרהר: "הרי כעת אני עומד להמליך את מלכו של עולם, כיצד אתעצב בליבי?!", השליך מעליו באחת את יצר העצבות וניגש לקיים את המצוה בשמחה וטוב לבב.
אמר רבי משה, בבתים שלנו בערב פסח קורים לפעמים דברים דומים. מתאמצים ויגעים, עובדים וטורחים לנקות את הבית מכל רבב. פתאום, יומיים לפני החג מגיח הילד מהמטבח עם פרוסת לחם בידו, ומפורר ממנו בכל החדרים, או מלכלך בידיו משטח שעמלנו כה רבות לנקותו…
נכון, הדבר מקפיץ ומכעיס. אך אם יבלום האדם את עצמו לרגע ויתבונן – הרי אני צריך להמשיך את עבודות ההכנה לחג הפסח מתוך שמחה, כי זהו הציווי האלוקי, תגובתו תהיה שונה, מתונה ונינוחה יותר. המחשבה הזאת מסוגלת להעביר את רוח הכעס ממנו, ויוכל להמשיך לעבוד מתוך שמחה ולנצח את המערכה!
אמונה נשפכת כאן מבתי ישראל!
אחד מגדולי ירושלים הצנועים, הגאון הצדיק רבי חיים אהרן טורצי'ן זצ"ל, ראש ישיבת 'מצויינים', עבר פעם לפני חג הפסח מלווה באחד מידידיו סמוך לחצר גדולה בירושלים. החצר היתה רטובה מכמות גדולה של מים שזרמו מצינורות ניקוז הבתים היישר אל שטח החצר, והעידו על השתמשותם המופרזת של התושבים במים.
פנה הידיד לרבי חיים אהרן ואמר בנימה של ביקורת: "וכי אין זה בל תשחית? בשביל נקיונות צריכים להשתמש בכל כך הרבה מים?…".
רבי חיים אהרן לא סבל נימה מבקרת זו, והשיב בחדות לשון: "אני מתפלא עליך ידידי, מים אתה רואה כאן? אמונה נשפכת כאן מבתי ישראל!".
ומיד הסביר את דבריו: "הרי מדוע הנשים הצדקניות כל כך טורחות ומנקות את ביתן דוקא בתקופה זו? וכי בגלל שמשעמם להן? שמא משום שהאביב הוא זמן מתאים לניקוי? חלילה! שטויות והבלים! הרי הן מנקות בגלל ציווי השם יתברך! הקדוש ברוך הוא ציוה בתורתו 'לא יראה' ו'לא ימצא', לכן הן מקיימות את ציויו יתברך בכל הלב, במירב ההידור!".
"נו! אם כך, תאמר לי אתה", סיים רבי חיים אהרן את דבריו, "מים נשפכים כאן מהצינורות או כמויות עצומות של אמונה?!".
אפשר כל כך הרבה לזכות בימים היקרים הללו, רק צריך שכל לנצלם כראוי. הרי בכל מקרה טורח האדם בנקיונות הבית ומסייע בענייני החג, שלכל הפחות יעשה זאת עם כוונה נכונה כי הוא מקיים את רצונו יתברך. כך הוא יטביע את חותם הקדוש ברוך הוא על כל מעשיו, ויקיים המצוות בשלימות הרצויה.
פעם ניגש יהודי אל עמוד ההוראה, מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל
שמעתי מהגאון רבי אביעזר שפירא שליט"א, מנהל רוחני דישיבת 'קול תורה' לצעירים, כי פעם ניגש יהודי אל עמוד ההוראה, מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, ותינה לפניו את הרגשת ליבו: "קשה להיות יהודי, כל הזמן נמצאים תחת עול שיעבוד המצוות".
רבי שלמה זלמן השיבו כמתפלא: "לקיים מצוות זה קושי? הלוא זו זכות נשגבה! 'רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות'. השם יתברך רוצה רק להיטיב לנו, וחפץ לזכות אותנו בזה ובבא".
המשיך רבי שלמה זלמן ואמר לשואל: "אם תתבונן מעט ברוגע ובנחת בזכות הגדולה שנפלה בחלקנו, אשר מתוך מליארדי מליארדים של אנשים הקיימים בבריאה, הקדוש ברוך הוא בחר דוקא בנו, אומה קטנה של שני מליון איש המשועבדים במצרים. העניק לנו את תורתו שהיתה גנוזה באוצרותיו אלפי שנים. רק אנו זכינו לקבלה מכל האומות והעמים, ועוד מעניק לנו שכר מופלא על קיום התורה, שכר שאין כל בריה יכולה לתאר ולשער. זה יביא אותך לידי מסקנה – עד כמה מאושר אתה! עד כמה אתה אמור להיות שמח!".
פעם התעסק אבי מורי זצ"ל בנוגע להכנסת כלה בעלת תשובה
יש לשון מופלא במדרש: "אמר רבי שמעון בן יוחאי, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הֶיּוּ מכבדין את המצוות שהן שלוחַי, ושלוחו של אדם כמותו. אם כבדת אותן כאלו לי כבדתני, ואם בזית אותן כאלו לכבודי בזית". (מדרש תנחומא – פרשת ויגש, הובא ב'כלבו' הלכות חנוכה).
מבהיל הרעיון! כל מצוה אנו פועלים כביכול בשליחותו יתברך! כמה כבוד ואחריות מונחים בכך!
פעם התעסק אבי מורי זצ"ל בנוגע להכנסת כלה בעלת תשובה. הוא נכנס למרן הגרי"ז הלוי מבריסק זצ"ל לבקש את עזרתו, והרב מבריסק שלח אותו להעביר מֶסֶר בענין אל הגאון רבי יעקב עדס זצ"ל, מחשובי הדיינים בירושלים, אביו של יבדל לחיים הגאון רבי יהודה עדס שליט"א, ראש ישיבת 'קול יעקב', שהיה קרוב משפחה של אחד הצדדים.
אבא נכנס לביתו של רבי יעקב, ואמר לו: "הנני שליחו של הרב מבריסק!". רבי יעקב נרעש עד עמקי נשמתו: "ההא! שליחו של הרב מבריסק". מיד קם על רגליו מלוא קומתו, וביקש לשמוע בעמידה את המסר ששנשלח עבורו מהרב מבריסק.
אבי התפלא על מה כל הרעש? ורבי יעקב השיבו כתמה: "וכי קל בעיניך הדבר? הרי שליחו של הרב מבריסק אתה! ובשליח הלוא פועל כוחו של המשלח, וחרד אני לכבודו של המשלח".
תלמידי וואלז'ין היו מתארים, כי אחת החוויות הבלתי נשכחות של תלמידי הישיבה בשעתו, היתה עריכת ליל הסדר במחיצת ראש הישיבה גאון ישראל הנצי"ב, רבינו נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל. הנצי"ב היה מיסב בראש מאתים מתלמידיו, ומאריך עד שעתיים או שלוש שעות לאחר חצות לילה. אחד התלמידים מתאר זאת בשפתו המליצית: "הצד החומרי היה מלא וגדוש בשר ודגים כיד המלך. יין היה מוכן לא בבקבוקים כי אם בחביות, והשתיה היתה מרובה. אך את הצד הרוחני, ילאה כל עט מלתאר. מפיו של רבן של ישראל נפקו פנינים ומרגליות…".
לאחר הסדר הלך הנצי"ב לטייל עם אחדים מתלמידיו, ובדרכו מנה את כל המצוות שקיימו במהלך ליל הסדר. כמדומה, שחישב יותר ממאה מצוות! שניתן לקיים בלילה קדוש ועילאי זה.
בימי הפסח אנו זוכים להיות שליחי הקדוש ברוך הוא בקיום מצוות כה רבות, להעניק לבריאה חיות רוחנית, ולרומם את נפשנו ונפש צאצאנו. עלינו לנצל את מעמדנו, ולהבין כי עבודת השם אינה אמורה ליגע ולייעף. להיפך, היא משמחת את האדם ומסוגלת לנסקו לפסגות מרוממות.
"לשמוח במצוות השם אותנו בלילה הזה"
ישנה אגרת נפלאה שכתב גאון הדורות, מרנא רבי עקיבא איגר זצ"ל, (מכתבים אגרת יב), בה מזרז לקיים את מצוות הלילה מתוך שמחה ורעננות, למרות הקושי בעשיית חלק מהמצוות, ורצוי לעיין בה קודם הגיע ליל הסדר להלהיב בה את הלב. זה לשונו:
"בליל פסח יתנהג בקדושה וביראה ולשמוח במצוות ה' אותנו בלילה הזה, מצוות עשה של קידוש, מצוות עשה של אכילת מצה, מצוות מרור וד' כוסות ואמירת הלל… ולדעתי, מי שיש לו מח בקדקדו ומאמין בתורת השם איך לא יחוס על נפשו, ולא יהא מתיירא שמצוה גדולה כזו – שאין לזכות בה עד שיעבור שנה, ומי יודע אם יחיה, יהיה נפסד בידו, ודי לנו בעוונותנו הרבים במצוות הרגילים כמו תפילין וברכת המזון שאין אנו מדקדקים בה, ולמה נעשה כזה במצוות אלו, רחמנא ליצלן.
"אף במרור, מה גם שקשה לו קצת, הלא בכל יום אנו מקבלים לעבוד את ה' בכל נפשינו, ולמה נקפיד בצער מועט כזה. אני מבטיח באמונה במי שיעשה מצוה בחשק ויחשוב בשמחה בזו הרגע אני מקיים מצות בורא, כמעט לא ירגיש מרירות כלל. ובפרטות בד' כוסות שמדרכן לדקדק לשתות מעט כמו רביע כוס. אוי לאותה בושה אם יבעטו בשאט נפשם בלי טענה ובלי כבידות. לדעתי היא קלות ומניעת היראה למאוד רחמנא ליצלן וגדול עוונם מנשוא".
על מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל מסופר, כי לפני כל מצוה ומצוה, כדוגמת אכילת מצה, היה נעמד ואומר בפני בני הבית בנעימה של התלהבות לוהטת ודביקות עמוקה: "כעת הננו מתעתדים לקיים מצוות אכילת מצה לכבוד השם יתברך, כפי שציוונו בתורתו".
נתינת הלב המועטת הזאת בכל שלב ושלב, כי זוכים אנו לקיים רצון השם וציווי התורה, גורמת לפנים אחרות בכל עשיית המצוה ומשפיעה על איכות עשייתה.
אציין פַן נוסף במובן של 'ליל שימורים':
אחד מגדולי גאוני הדור שחיו כאן לפני כמאה וחמישים שנה, היה הגאון הקדוש רבי אברהם שאג זצ"ל, מחשובי תלמידי מרן ה'חתם סופר' זצ"ל ומאדירי התורה המובהקים בדורו. ה'חתם סופר' התבטא פעם אודות תלמיד גדול זה בביטוי נדיר מסוגו: "עשרים פרסאות סביב פרשבורג לא נמצא אדם גדול ותלמיד חכם כמותו!".
בכיר תלמידיו של רבי אברהם שאג, היה כידוע מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, רבה של ירושלים, שדבק בו בכל נימי ליבו ומאודו מצעירותו, ונעשה לתלמידו המובהק שרוב תורתו קנה ממנו, ועד סוף ימיו לא זזה ידו מתוך ידו. רבי יוסף חיים זכה ללמוד עימו חברותא מידי יום, עד יומו האחרון ממש.
אודות רבי אברהם מסופר, כי בליל פסח נהג להניח את כלי הזהב וכלי הכסף שהיו בביתו על שולחנו, ולהשאיר את דלתות הבית פתוחות כל הלילה, להראות את אמונתו הטהורה במאמר התורה כי "ליל שימורים הוא".
חבורת גנבים ששמעה על מנהגו של רבי אברהם, זממו להיכנס בלילה לביתו ולגנוב את כל כלי הבית היקרים הגלויים לעין והמונחים על השולחן, כשאין צורך לאתרם מתוך בעתה וחושך. טרף קל הוא עבורם.
הם המתינו מחוץ לבית לשעת הכושר שיגמר הסדר, וכאשר הבחינו שכל בני הבית נפנו לשינה, נכנסו פנימה בחשאי לבצע את מזימתם. אולם בדיוק באותו הרגע הקיץ רבי אברהם משנתו, ואמר להם: "ליל שימורים! ליל שימורים!", ומיד נסו על נפשם.
כך עד סוף ימיו הקפיד לא לשנות ממנהגו, להראות קבל עם ועולם, את תוקף אמונתו באמיתות ההבטחה כי הלילה הוא ליל שימורים, ואין ממה לחשוש…
כך החדיר בבני הבית אמונה! אמונה פשוטה וחושית בדברי חז"ל!
(מלוקט מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')