בהקדמת 'לב אליהו' מובא, שהמשגיח הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל היה רגיל לומר: נאמר 'וקראת לשׁבת עונג' ולא 'וענגת עצמך בשבת'. אדם צריך לבוא למצב שכביכול השׁבת תתענג בו, בהנהגתו העילאית והמרוממת.
מצב מופלא כזה ראינו אצל גדולי ישראל, שרוממו את השׁבת והפכוה ליום שכולו קדש לה'!
הגאון האדיר רבי ישראל זאב גוסטמאן זצ"ל, ראש ישיבת 'נצח ישראל' רמיילעס, משׂרידי דור דעה היה, מן הבודדים אשר נותרו לפליטה מעולם הישיבות המפואר של אירופה שלפני המלחמה. שקדנותו המבהילה וגדלותו בתורה היו למעלה ממושׂגי דורינו. אם בכל ימות השׁבוע שקד על התורה בהתמדה עצומה, בשבת קודש היה מוסיף על התמדתו עד קצה גבול היכולת.
קביעות מיוחדת והנהגה מופלאה היתה לו, שלא לעשות קידוש בליל שבת קודם שיסיים מסכת מן התלמוד בבלי. לשם כך היה לומד ביום שישׁי מסכת שלימה מתחילתה עד סופה! וכמדומה שבדרך כלל עסק במסכת ביצה.
בליל שבת לאחר הסעודה נהג ללכת לכותל המערבי. לאחר מכן התיישׁב ללמוד והגה בתורה כל הלילה ממש עד תפילת שחרית, כשראשו נשמט מדי פעם על השׁולחן מרוב עייפות. לאחר סעודת היום שוב חזר לתלמודו, באמרו: "איך אפשר להפסיד את קדושׁת השׁבת, ולהעביר את הזמן בשינה?"…
כך אירע פעמים רבות, שהרב גוסטמאן נותר ער מכניסת שבת עד ליציאתה, בלא לתת שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו!
דודי הגאון רבי אליעזר פלצ'ינסקי זצ"ל, ראש ישיבת 'בית אריה', סיפר כי בתקופה מסוימת תינה בפניו מרן הגרי"ז הלוי מבריסק זצ"ל את סבלו בכך שקשה לו להירדם בלילה, למרות כדורי השׁינה שנוטל. לדבריו, הוא ישן טוב רק כשחוטפת אותו שינה, אבל כששׁוכב לישון הוא מתקשׁה להירדם.
כיון שהזכיר את התרופות שנוטל כדי להירדם, ניצל רבי אליעזר את ההזדמנות ושאל כיצד הרב נוהג בשבת? תשובת הרב מבריסק היתה מופלאה: "שבת איז אין גאנצן אנדערע זאך!…" ["שבת זה משׁהו אחר לגמרי!…"]. סתם ולא פירש.
הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל, היה רגיל לספר על אדם גדול, שהיה נעמד מדי יום שישׁי בפתח ביתו קודם שיצא לבית הכנסת לקבלת שבת, ואמר: "רבונו של עולם! דאגת לי לכל צרכי לשבת, נתת לי יין לקדוש, לחם משנה לבצוע, בשר ודגים וכל מטעמים, אנא זכיני גם לחוש את קדושׁת השׁבת עצמה!".
יש אומרים שכוונתו היתה למרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, בעל ה'חזון יחזקאל', ויש אומרים שהיתה זאת הנהגת רבי חיים עצמו.
(מתוך הספר אוצרותיהם אמלא)