אליעזר (ליזר) רוט
שוחחנו עם חתנו, הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א, מגדולי מגידי השיעורים בדורנו, נשיא ומייסד ארגון 'הגפן', ורב בית המדרש 'היכל צבי' צאנז, בירושלים.
"מורי חמי הגאון האדיר רבי יוסף ליברמן זצ"ל, בעל ה'משנת יוסף', היה דור חמישי למרנא החתם סופר זיע"א, והוא נולד וגדל בעיר פרשבורג שבה פעל החתם סופר, כך שאפשר לומר שהוא גדל בצלו של הסבא, למרות שנולד 88 שנה אחר הסתלקותו.
"בנוסף הוא היה מיוחס להרבה מאוד גדולי עולם נוספים מלבד החתם סופר, בהם הבעל שם טוב הקדוש, הבעל התניא, אדמו"רי טשערנאביל, קרלין ועוד.
"אבל כמובן שהשושלת המפוארת של אבותיו ואבות אבותיו היתה רק הרקע. את עיקר העבודה הוא עשה בעצמו, כשעידן את המידות שלו, התגבר על יצרו ובעיקר שקד על תלמודו יומם וליל בהתמדה עצומה ופלאית.
"אני רוצה לספר כאן על אנקדוטה מעניינת", מוסיף הגר"ח שמרלר שליט"א. "מורי חמי היה גיסו של כ"ק מרן אדמו"ר הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זצ"ל. חמותי, היתה אחותה של הרבנית מבעלזא ע"ה.
"אצל הרבי מבעלזא זצ"ל היה מקום של כבוד לבני משפחה, והעובדה שהוא היה גיסו הקנתה לו באופן אוטומטי מקום של חשיבות, בנוסף לכך הוא היה אברך בר אוריין ובר אבהן, כך שהרבי מבעלזא היה מורה שיושיבו את חמי הראשון בשולחן, לפני כולם.
"עד כדי כך היה העניין חזק אצלו, שפעם אירע שהגיע לטיש רב חשוב מאוד, ולאיש לא היה ספק שהוא צריך לשבת לפני מורי חמי, וכמובן גם מורי חמי לא חשב אחרת, והתיישב אחרי אותו יהודי.
"הרבי עדיין לא נכנס אז לטיש, ודרכו היתה שלפני שהוא יצא מחדרו אל עריכת השולחן, היה מברר מי ומי הנמצאים, אם יש איזושהי דמות רבנית בקהל וכדו'.
"אמרו לו שהגיע רב פלוני, אדם גדול בתורה שכולם העריכו אותו, והרבי מבעלזא שאל היכן הושיבו אותו. השיבו לו שהוא יושב לפני הרב יוסף ליברמן. נענה הרבי מבעלזא ואמר שיושיבו את חמי ראשון, למרות שהוא אברך צעיר, אבל כמובן הבהיר שיש לעשות זאת בדרך של כבוד, הם הצליחו לעשות איזו אמתלה, שכולם קמו ממקומותיהם וכשהושיבו אותם בחזרה הושיבו את חמי הראשון.
"בכלל, הרבי זצ"ל היה מייחס לו חשיבות רבה מאוד למרות גילו הצעיר, ואפילו התבטא אודותיו באמירה 'יוסף איז מיין סוד', כלומר, הוא הסוד שלי, סתם ולא פירש, ואף אחד לא ידע להסביר למה היתה כוונתו.
"לימים שאלתי את מורי חמי, איך היתה ההרגשה.'הרי השווער ישב שם לפני כל גדולי הרבנים, לפני זקני החסידים, ובצמוד למלאך האלוקים הרבי הקדוש מבעלזא זצ"ל. איך היתה ההרגשה?'
"נענה חמי בבדיחות ואמר לי, שמדי שבוע הוא היה מקבל ברכת 'מזל טוב' מאנשים שבאו לטיש ולא הכירו אותו. 'היו רואים כזה אברך צעיר יושב הראשון ב'טיש', הם היו בטוחים שאני חתן בשבת שבע ברכות'…
"מעבר לכך הוא לא רצה לדבר איתי על זה, וזאת היתה הדרך שלו להתחמק מלעסוק בכבוד הגדול שנפל בחלקו במשך תקופה ארוכה, מדי שבת בשבתו".
**
"השווער שלי היה המתמיד הכי גדול שהכרתי", מספר הגר"ח שליט"א. "השקדנות שלו היתה בלי גבול. גם כשהיה מבוגר מאוד, הוא היה לומד כמו בחור צעיר, עם כל המרץ והחשק. בשבתות קיציות, היה חוזר מבית הכנסת, הסעודה לא היתה מאוד ארוכה, לאחריה היה פורש למנוחה קצרה של חצי שעה או אולי 45 דקות לכל היותר, ומיד לאחר מכן היה ניעור משנתו, מתיישב ליד הסטנדר ולומד בהתלהבות שעות ארוכות עד מנחה, בלי להפסיק אפילו לרגע אחד.
"הידע שלו היה עצום", מתאר חתנו. "ספרי 'משנת יוסף' שהדפיס בזה אחר זה, עשו רעש גדול בעולם התורה. הוא התחיל עם ספר 'משנת יוסף' על מסכת שביעית בשנת תשכ"א – לפני 62 שנה, והספר הזה פשוט כבש את עולם התורה. הוא קיבל לספר הזה גם הסכמה של הרב מטשעבין זצ"ל, שהיה דודו.
"לימים, כשהיה חמי זקוק לעבור ניתוח מורכב, הייתי אצל מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, וביקשתי שיברך את חמי ה'משנת יוסף'. נענה מרן הגר"ח ואמר לי: 'ה'משנת יוסף' היה מהספרים הטובים הראשונים שיצאו על שמיטה בימים ההם'.
"בהמשך החל מורי חמי לכתוב תשובות וחידושים כל חלקי השולחן ערוך ועל כל מקצועות התורה, ואף הדפיס כמה ספרים בחכמת הנסתר, אלא שאותם הדפיס בעילום שם.
"אבל למרות שקידתו העצומה וגאונותו המופלגת, תמיד היה לו זמן לשוחח עם כל יהודי שבא אליו וביקש את עצתו, או את ברכתו. בני המשפחה תמיד זכו להתקבל במאור פנים מיוחד במינו, הוא היה מדבר עם כל נכד וכל נין, גם ילד בן חמש או פחות מכך, היתה לו סבלנות לכולם.
"אני לא מדבר על מקרים שהנכדים שלו כתבו ספרים, ובאו לשתות 'לחיים' אצל הסבא לרגל הוצאת הספר החדש. הוא היה מאוד מתרגש ועושה מזה עסק גדול מאוד. ממש יכלו לראות את פניו זורחות באור עילאי מהשמחה העצומה, על כך שזכה שנכדיו זוכים להדפיס ספרים תורניים.
"אבל אחרי שהיה משוחח קצת, הוא היה תמיד חוזר על המשפט הנצחי שלו: 'מדארף נאך א סאך אן יאגן' – הזמן קצר והמלאכה מרובה.
"רגיל היה לספר, שפעם הגיעה אחותו של רבינו הגר"א מווילנא לבקר אותו, אחרי 40 שנה שלא ראו זה את זו. הגר"א קיבל אותה בברכה ובמאור פנים, ואחרי שיחה קצרה הצביע על זקנו המלבין בנימה של התנצלות, כשהוא מסביר לאחותו שהוא מאוד היה רוצה לדבר איתה, אבל אין לו זמן… השנים שלו בעולם הזה קצובות, והזמן חולף במהירות. חבל על כל רגע של לימוד…".
**
"41 שנה זכיתי להסתופף בצלו כחתנו", ממשיך הגר"ח שמרלר שליט"א, "בכל אותן שנים ראיתי בעיקר דמות של אדם אציל המידות, שלצד שקדנותו המופלאה היה לו לב טוב, והוא היה זהיר מאוד מאוד בבן אדם לחברו בצורה שקשה לתאר.
"מעולם לא שמעתי אותו אומר מילת גנאי על אדם כלשהו. פעם ראיתי שבאו אברכים צעירים, וניסו לדבר על איזה מישהו, בנושא ציבורי שתפס אז את תשומת הלב של הציבור כולו, אבל השווער שלי באותה השנייה מיד התחיל לשאול אותם: 'נו… מה לומדים בכולל? באיזו סוגיא אתם אוחזים?'. הוא לא נתן פתח לשיחות שעלולות להגיע לכדי לשון הרע חלילה.
"אבל את הלב הטוב שלו למדנו להכיר ביתר שאת בשנים האחרונות, כשהוא כבר היה חלש ונזקק לעזרה צמודה.
"בימות השבוע היה חמי מתגורר בבית גיסי, חתנו, הגאון רבי מנחם מנדל פוקס שליט"א. אבל בשבתות הוא רצה להיות בבית המדרש סדיגורא, שם כיהן כרב המקום, ולכן היינו מחזירים אותו לביתו, והיינו עושים תורנות, בכל שבת היתה באה משפחה אחת להיות איתו, הבנים והבנות שלו.
"או אז, ראינו הנהגה מופלאה מאוד שהיתה לו. כשהיינו מביאים אותו ביום שישי לבית שלו, אחרי שבוע שלם שלא היה בבית, היינו מסיעים אותו על גבי כסא גלגלים, אבל הוא דרש לעצור ליד תיבת הדואר. הוא היה מרוקן את התיבה, ובדרך כלל היו שם הזמנות רבות, לפעמים עשרות הזמנות לחתונות ולשמחות בר מצוה.
"כשעלינו לבית, הוא היה מבקש שיושיבו אותו על יד השולחן, הניח בערימה את כל ההזמנות, והיה פותח אחת אחת, קורא כל הזמנה מתחילה ועד סוף ברצינות רבה, מסתכל אם הוא מכיר את המחותנים, אולי את אחד הסבים, לפעמים לא הכיר בכלל, הוא לא זכר מאיפה הוא אמור להכיר את מי ששלח את ההזמנה, אבל זה לא משנה, אחרי שהיה מסיים לקרוא את ההזמנה, היה אומר פרק תהילים להצלחתם של בני הזוג הצעיר, המתחתנים בשעה טובה.
"זאת לא היתה אמירה מהירה ברפרוף. לא ולא. הוא היה עוצם את העיניים ואומר את הפרק בכוונה גדולה, ולאחר מכן היה נושא תפילה אישית על הזוג, שיהיה להם הצלחה ושיזכו לפרנסה ברווח, ושיהיה להם נחת מהילדים ושלום בית וכל מילי דמיטב. לאחר מכן היה עובר לקרוא את ההזמנה הבאה…
"הגישה שלו היתה מאוד מאוד רצינית. בעיקרון צריכים להשתתף, אם מישהו מזמין אותך לשמחה, צריך לכבד אותו. אבל אין לי זמן, ואין לי יכולת להגיע לכל כך הרבה חתונות, אז אני אשתתף מרחוק. פרק תהילים הרי אני כן יכול לומר, נכון? אז אני אגיד פרק תהילים ואתפלל על הזוג הצעיר שיזכו להצלחה רבה, ואם זה בחור בר מצווה, אתפלל עליו שיזכה להצלחה בתורה וביראת שמים.
"זה היה חוזר על עצמו כל שבוע, ממש טקס שלם של פתיחת ההזמנות ואמירת התהילים, בכזאת סבלנות ורגישות. היתה זו הרגשה מאוד מיוחדת, לעמוד שם ולראות אותו בעבודת הקודש הזאת, שאותה היה עושה למרות שזמנו היה יקר לו במיוחד, כאמור".
**
"עוד נקודה שהייתי רוצה לבטא היטב, כי היא יכולה להביא תועלת רבה לאנשים מבוגרים, או ליהודים שמתמודדים עם קשיים פיזיים ואחרים, ומרגישים לא טוב עם ההתדרדרות הגופנית שלהם.
"השווער שלי היה גאון עצום. אחד ממחברי הספרים התורניים הפוריים ביותר בדור האחרון. אחרי שחיבר ספרים על המשניות, הוא היה זקוק למנוחה במצוות הרופאים, כי כשהוא חיבר החיבור הוא אימץ בצורה כל כך קיצונית את המוח שלו, עד שהרופא אסר עליו באיסור חמור ללמוד בעיון או לאמץ את המחשבה שלו במשך מספר שבועות!
"את אותה התקופה ניצל חמי כדי לכתוב ספר 'שלשלת היוחסין', על תולדות משפחתו, ספר עב כרס שנמצא בידי בני המשפחה, מלא בידע מעניין ומרתק, שאותו הוא כתב בשבועות ספורים.
"פעם אחרת שהיה זקוק למנוחה, אחרי שעבר טיפול רפואי כלשהו, הוא חיבר את הספר 'רבי עקיבא ותורתו', על רבה של פרשבורג, שממנו למד תורה בצעירותו.
"הגאונות שלו היתה להפליא, אבל כשהוא התבגר והזדקן, הראש כבר לא עבד כמו פעם. הוא כבר לא היה יכול להפליג במחוזות מחשבתו בין הראשונים והאחרונים, ולטחון הרים זה בזה בסברא כפי שעשה עד אז.
"עם זאת, הוא לא נשבר, הוא לא נכנס לדיכאון ולא שקע בעצבות חלילה. אי אפשר ללמוד שולחן ערוך? תביא גמרא! ללמוד גמרא נהיה קשה מדי? תביא גמרא עם שוטנשטיין. ואם גם את זה הראש שלו כבר מתקשה לעכל בחלק משעות היום, נלמד משניות. פתאום הוא התחיל ללמוד משניות שעות ארוכות בכל יום, פשוט, כי זה מה שהוא הצליח לעשות, ואם גם לימוד משניות היה קשה, אז הוא אמר תהילים.
"לא פעם הוא ביקש ללמוד מסכת אבות, כי הלימוד הזה היה הלימוד הכי קל מבחינתו… הוא לא נשבר מזה, לא קונן על כך שהוא לא יכול ללמוד גמרא עם ראשונים, או שולחן ערוך עם הנושאי כלים. הוא התאים את הלימוד ליכולות שלו באותו רגע, כשבכל רגע ורגע הוא עשה את המקסימום האפשרי שיכול היה לעשות באותו הרגע".
**
את השיחה מסיים הגר"ח שמרלר שליט"א בסיפור ששמע מאחד שהגיע לנחם את בני המשפחה:
מדובר ביהודי שהיה מתפלל דרך קבע בבית המדרש סדיגורא, בו כיהן חמי כרב בית הכנסת.
בוקר אחד הוא הגיע לבית הכנסת בריצה, מיהר מאוד להניח תפילין וחשב להתפלל במהירות. חמי שם לב שהוא מאוד לא רגוע ודעתו מטורפת עליו, ולכן ניגש אליו ושאל אותו מה יום מיומיים. למה הוא נראה עם פיזור דעת שכזה.
השיב אותו יהודי למורי חמי בקול רועד, שמצאו את הבת שלו משהו רפואי חשוד, ועכשיו הוא חייב להגיע איתה לבית החולים הדסה, שם הוא אמור לפגוש פרופסור בכיר שמתמצא מאוד בתחום הזה. "לכן אני ככה ממהר ודעתי אינה מיושבת עלי", אמר, "אני לא יודע איזו תשובה אני עומד לקבל מהפרופסור הבכיר…".
מורי חמי עצר אותו מהחיפזון הגדול ואמר לו: "אני לוקח את זה על עצמי, תירגע. אין לך שום סיבה לדאוג, אני אומר לך דבר אחד, במקום לרוץ אל הפרופסור הגדול מהדסה, אני רוצה שתפנה לפרופסור הגדול היושב בשמים. תתפלל אליו בנחת ובמתינות, עם כל הלב, תבכה, תוריד דמעות כמים על הבת שלך שתהיה בריאה, וגם אני אתפלל עבורה, ואני מבטיח לך שהיא תהיה בריאה ושלימה".
"ואכן, שמע היהודי לעצתו, עצר את המרוץ השוטף, ונעמד להתפלל בבכיות ותחנונים מתוך הבנה שהחיים של הבת שלו תלויים בתפילה הזאת. אחרי שעתיים הוא סיים את התפילה ניגב את הדמעות, קיפל את התפילין בנחת ונסע עם הבת שלו לבית החולים, שם ערכו לה בדיקה חוזרת שבסיומה קבע הפרופסור חד משמעית, שהיא נקייה לחלוטין ואין שום חשש קל שבקלים להימצאות משהו. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן".