היא לא זכתה להיות אימא, אבל היא היתה ועודנה האימא של מאות אלפי בנות ישראל. היא עיצבה את קומתן היהודית והעניקה להן חיי משמעות וחינוך תורני. גב' שרה שנירר עליה השלום מחוללת ומייסדת 'בית יעקב, שהיום, כ"ו אדר, חל יום השנה לפטירתה (תרצ"ה), זכתה למה שיחידים באומתנו זכו, לחולל מהפכה יהודית של ממש בדורות האחרונים ולשנות מהיסוד את התפיסה שרווחה בימים ההם. 'חד בדרא' – כינו אותה גדולים וצדיקים.
להלן מספר קטעים מתוך הספר הנפלא 'שרה שנירר' מאת גב' לאה אסתר זוסמן, בהם מתואר תחילת הדרך והפריצה של רעיון 'בית יעקב'.
ברכת הרבי
מרינבד. עירת המרפא המפורסמת, אליה היו זורמים אנשים מכל ארצות אירופה, כדי להירפא במעיינות החמים. גם יהודים רבים אליהו באו, ולא פעם שימשה העיירה מקום מפגש והתכנסות מכל קצוות הארץ. כאן נערה גם אחת הוועידות של אגודת ישראל.
אותו יום נאה ושטוף שמש, יצאו מן הרכב בתחנה במרינבד עשרות אנשים, יהודים וגויים. בין היוצאים היתה גם אשה יהודייה אחת, פשוטה למראה ולבושה בצניעות. היתה זו שרה שנירר.
לא היה בה דבר בלתי רגיל ויוצא דופן. אך מבט אחד בפניה, היה מגלה מיד כי נתונה היא בהתרגשות רבה. על פניה שמשו בערבוביא שמחה מהולה בחרדה. היא ירדה מהרכבת והביטה כה וכה. עד מהרה ראתה במרחק לא רב את האדם, אותו חיפשה, אחיה שלמה חיכה לבואה. היא רצה אליו בשמחה, ואף הוא שמח לקראתה, ושניהם החלו מיד לפסוע יחדיו לכוון מעונו של הרבי מבעלז.
שרה שנירר כמעט לא דיברה דבר. התרגשותה מנעה ממנה להרבות במילים, כל כולה היתה שקועה בפגישה הגורלית המזומנת לה עתה. וכי קל הוא הדבר? נסיעה ארוכה נסעה הנה, כשאת כל צרור כספה הדל הוציאה בנסיעה זו. כעת עומד להיחרץ הגורל, אם יתמוך הרבי הקדוש ברעיונה, או חלילה יפסול אותו, כעת עומד גורל בנות ישראל על כף המאזניים.
מבלי משים נאנחה שרה שנירר אנחה עמוקה. אחיה הביט בה ושתק. הוא הבין להתרגשותה, שניהם הוסיפו לפסוע בדממה.
עד מהרה הגיעו למעונו של הרבי. חסידים רבים בעלי צורה וסתם "עמך" הסתובבו שם הלוך ושוב בחצר הבית ובמסדרון. על פני כולם ניכרה ציפייה נרגשת. הכל דיברו בלחש וביראת כבוד. איש לא העז להרים קול. הרבי הקדוש נמצא שם בפנים החדר, ומי זה יעז להרים קולו?
שרה שנירר ואחיה נכנסו אף הם למסדרון. ר' שלמה השוחט, שהיה בן בית מובהק בבית הרבי, נכנס מיד אל הגבאי, והודיע על בואה של אחותו. בינתיים כתב ר' שלמה על גבי פתק: "אחותי רוצה לחנך ולהדריך את בנות ישראל בדרך היהדות והתורה". פתק זה עתיד הוא לתת לרבי.
לא עברו דקות רבות, ודלת חדרו של הרבי נפתחה, והגבאי קרא בשמם להיכנס אל הרב.
בפיק ברכיים ובלב רועד נכנסה שרה שנירר עם אחיה לחדרו של הרבי.
מעבר לשולחן כבד ורב מידות, ישב הרבי. דמותו עטוית ההוד, עיניו המאירות בחכמה ובטוב לב, זקנו הלבן היורד על פי מדותיו, כל אלו הזכירו לה לשרה איזו דמות קדומה של אחד מהאבות הקדושים, כפי שראתה תמיד בעיני רוחה. דמותו הנפלאה של הרבי, נסכה בה עתה שלווה נעימה ומין תחושה של קדושה שלא מעלמא הדין.
שרה שנירר עמדה מרותקת. אך אחיה ניגש אל הרבי, והניח על השולחן את הפתק בו רשם את משאלתה של שרה שנירר: "לחנך וללמד את בנות ישראל ברוח התורה והיהדות".
הרבי עיין בפתק בתשומת לב רבה, הוא הרהר רגעים אחדים, ואחר שאל את שרה שנירר:
"הלא ידוע לה, כי כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות?!
שרה שנירר נרעדה רגע. אחר אזרה אומץ וענתה:
"אכן, כך היה עד לעת הזו במצב הרוחני של בת ישראל – עתה יש לומר: "עת לעשות לה' הפרו תורתך…"
הרבי נתחייך לשמע תשובה אמיצה זו:
"נו, נו", אמר כשהוא מביט שוב בפתק. – "אם כך, ברכה והצלחה".
שרה שנירר שמעה את שתי המלים הללו "ברכה והצלחה", והן נתנגנו בה כמנגינת פלאים. במו אזניה שמעה מפי הצדיק "ברכה והצלחה". הצדיק הקדוש בירך אותה ואת מפעלה, סוף סוף השיגה את מטרתה.
דמעות גיל חמות זלגו על לחיה, כאשר יצאה מחדרו של הרבי. נדמה היה לה, כי היא חשה איך שתי מילים אלו "ברכה והצלחה", מזרימות בכל גופה עוז ואומץ, ומשפיעים עליה כסם מרפא.
אכן לעיירת מרפא הגיעה, ועם סם מרפא היא שבה עתה לביתה.