לפני תקופה קיבלנו תגובה מעניינת ביותר מיהודי העוסק לפרנסתו בעריכת דין, ולאחרונה זכה להתחיל ללמוד תורה בחברותא טלפונית עם רב מגיד שיעור מבית המדרש מאורות הדף היומי.
באמצעות מגיד השיעור הוא ביקש להעביר מסר חשוב לאנשים רבים: כבר תקופה ארוכה שניקר בי הרצון להתוודע לתורת ישראל. הרי יהודי אני, בן לאברהם, יצחק ויעקב!
ברם, מנגד צפו ועלו בדמיוני תגובות שונות של חברי לעבודה כשיראוני עם השפופרת על האוזן, וספר תלמוד פתוח לפני…
לאחר תקופת חיבוטים הרהרתי בדבר שוב ושוב והחלטתי כי עלי להיות שלם עם דבר שאני יודע שהוא חשוב, ולעשות את המעשה הנכון.
להפתעתי המרובה, לא זו בלבד שהתגובות היו חיוביות כמעט כולן, אלא שכבר הפניתי אליכם אנשים נוספים ממקום עבודתי ואני חושב שזה כבר לא יהיה מופרז מצדי לנחש כי בעוד חודשים אחדים יוקם אצלנו שיעור קבוע בתוך המשרד.
הרב מגיד השיעור שליט״א הפנה את תשומת לבנו למעשייה מעניינת שעיקרה סופר על ידי הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל באחת מדרשותיו (אור לציון – מחשבה ומוסר עמוד קע"ד) בשם הגאון רבי בן ציון לופס זצ"ל העוסקת בנושא זה:
בעיר רחוקה ממרכזי היהדות התקיימה קהילה יהודית בשלווה ובנעימים. הרב האחרון של הקהילה נקבר דורות לפני כן בבית הקברות המקומי ומני אז לא כיהן איש תחתיו. דורות באו ודורות חלפו, המסורת נשתמרה אך בהעדר מנהיג בעיר, רפו מוסרות הדת והתרופפה שמירת ההלכה.
באחד הימים רוח של קדושה נחה על אחד מיהודי הקהילה שעבד לפרנסתו כפקיד בבנק המקומי. הוא החל להתעניין במקורות יהדותו, נסע לארץ אחרת למד והחכים ושב מחוזק לעיר מגוריו. בתוך תוכו היה שלם ושליו עם החלטתו אך לצערו הרב הוא לא היה מסוגל להתגבר על תגובות הסביבה, לכשיבואו, אם יבואו.
לפיכך בביתו נהג כדת וכדין, אך לא מחוצה לו…
מנהגו זה נמשך תקופה ארוכה. הוא ייסר את עצמו קשות על כך שאינו מסוגל להיות שלם עם אמונתו גם בפני חביריו, אך הוא לא מצא בנפשו את העוז לנהוג כפי שהיה רוצה.
באחד הימים נכנס לסניף הבנק אדם עתיר נכסים ובידו תיק שחור. הוא היה אחד הלקוחות הנכבדים של הבנק והחזיק בו גם כספת בה אצר את מטבעותיו.
סוחר מטבעות עתיקים היה האיש, ומידי פעם כשהצטברה ברשותו כמות שיש בה כדי לגרום לנדודי שינה מאימת הגנבים, היה צוררם ומטמינם בכספתו השמורה שבבנק.
האיש שפסע פנימה בהדרת כבוד מלווה בשני שומרי ראש. את המזוודה החזיק בעצמו משל אומר: אלמלא כספי לא הוד ולא הדר לי, ולשומרים לא הייתי זקוק.
והנה פתאום נשמט בטעות מקל הליכה מידיו של קשיש, ורגליו הבוטחות של מיודענו הסתבכו בו נואשות. כהרף עין הוא מצא עצמו שטוח על הרצפה הממורקת, לקול אלפי צלילים מתכתיים שהדהדו מכל הפינות.
מטבעות מכל המינים והסוגים התגלגלו בחפזה ונחבטו מטבע מטבע בתורו בחפץ נוקשה, השמיעו צלצלי תרועה ונדמו.
כהרף עין עטו שומרי ראשו על פתח הבנק כדי למנוע כניסה ממי שצריך למנוע, והאדון הנכבד החל זוחל על ארבע בסיוע ראשי הבנק ובכיריו כדי ללקט את מטבעותיו.
אלמלא ידע מיודענו הפקיד היהודי כי יאבד את משרתו על -אתר היה פורץ בצחוק רועם למראה מכובדי הארשת ומהודרי הבגדים הזוחלים כפעוטות בין השולחנות. אלפי זהב וכסף.
המטבעות הושבו אט אט אל מזוודתם והסדר שב על כנו. איש איש התרומם מן הרצפה בעזרת חבריו, ניער את בגדיו ופנה לעיסוקיו.
בערוב היום הלמה בראשו של פקיד הבנק המחשבה: אם הדבר מכובד בעינך, איש לא יבוז לך!
הסוחר העשיר ובכירי הבנק זחלו כפעוטות דקות ארוכות בלא בושה, מפני שהם ידעו שהם עושים את המעשה הנכון!
טוב לי תורת פיך, מאלפי זהב וכסף!
(מאורות הדף היומי')