"מלא אותם חכמת לב" (ל"ה, ל"ה)
בשיחה שקיימנו עם הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, ראש ישיבת המקובלים 'שער השמים' ומחבר ספרי 'טיב הכוונות', 'טיב הפרשה' ושאר ספרים, לקראת ימי הפורים, עסק הגר"ג שליט"א רבות בכוחם של תינוקות של בית רבן, שבזכותם התבטלה גזירתו של המן הרשע. מפאת קוצר היריעה לא יכולנו להביא את כל השיחה בעלון הקודם, ולכן השארנו את החלק שאינו נוגע ישירות לפורים, לשבוע זה, והרי הדברים לפניכם בסייעתא דשמיא:
היהודים לבשו שק ואפר, השמיעו זעקה גדולה ומרה, צמו שלושה ימים לילה ויום, לא אכלו ולא שתו, התפללו מכל הלב ושבו בתשובה שלימה, ואחרי כל זה, מה היה הגורם המכריע שהפיל את המן? אותם 300 ילדים שישבו עם מרדכי הצדיק, ולמדו תורה מפיו למרות המצב הלחוץ והנורא בחוץ.
מרדכי הצדיק לימד אותם את הלכות הקרבת העומר, והראה להם איך עושים קמיצה, והמן הרשע נפל שדוד, ובתוך זמן קצר מאוד נתלה על העץ. זה כוחם של תינוקות של בית רבן. אם אנשים היו יודעים כמה הכוח של הילדים הקטנים מגן עלינו המבוגרים, ומציל אותנו מן הפורענות, היו מתייחסים לילדים אחרת, היו נותנים להם יחס הרבה יותר מכבד ומעריך. אלמלא הבל פיהם של תינוקות של בית רבן לא היה העולם מתקיים.
אבל אני רוצה להתייחס לנקודה הזאת, של יחס לילדים, מזווית קצת שונה. לא רק בגלל שעכשיו הוא ילד שלא טעם טעם חטא, אנחנו צריכים להתייחס אליו בהתאם, אלא גם בגלל מה שעתיד לצאת ממנו.
אנחנו רואים ילד בן שבע, מה אנחנו רואים? ילד בן שמונה או תשע… מה רואים? ילד קטן, צעיר. מה הוא יהיה כשיגדל? אף אחד לא יודע. כמה ילדים יהיו לו, כמה נכדים? איזו משפחה הוא יקים?
אבי מורי הגאון רבי לוי רבינוביץ זצ"ל, בעל ה'מעדני השולחן' זצ"ל, התייתם מאביו ומאמו בילדותו. בגיל שמונה הוא היה יתום, לבד, מסכן. כשהסתכלו עליו מה ראו? ילד אומלל, ילד שהיה נראה בלי עתיד, ובלי הווה, תלוש מכל העולמות… כי אין לו אב ואם.
שלחו אותו לבית היתומים של המהרי"ל דיסקין בירושלים, שם הוא גדל וצמח. הוא שקד על התורה והעבודה, הפך לתלמיד חכם, הקים בית בישראל וברוך ה' בנה משפחה לתפארת.
כשנפטר אבי מורי, בגיל 95, היו לו אלף נכדים!!! והיתה לו נחת בשפע, ברוך ה'.
מישהו יכול היה לנחש מראש שהילד הצעיר הזה, יעמוד בראש משפחה לתפארת, עם למעלה מאלף בנים ובני בנים???
מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הותיר אחריו כ-1,500 נכדים ונינים. לא מזמן נפטרה בירושלים סבתא ישישה, הגב' עלקא רוטמן ע"ה, בתו של רבי עמרם בלויא, גם היא היתה פעם ילדה קטנה, מישהו יכול היה לחלום שהיא תעזוב את העולם בגיל 98 ותשאיר כאן כ-3,000 צאצאים???
כל ילד שאנחנו רואים, כל אחד, הוא ראש משפחה כזאת בפוטנציאל. כל אחד מאותם אלף צאצאים יכול להתברר בעתיד כמי שבעצמו עומד בראש משפחה ענפה ורבת זרועות, בלי עין הרע.
וזה רק בגשמיות. ומה עם הרוחניות? כשאבי מורי היה ילד בן שמונה, מישהו יכול היה לנחש שהוא יכתוב את 'מעדני השולחן'?
אומרים שמרנא ה'חזון איש' זצ"ל היה נוהג לקום בפני כל בחור ישיבה, כי בכל בחור ישיבה טמון הפוטנציאל להיות 'גדול הדור' הבא. נו, אם בבחור טמון כזה פוטנציאל ענק, בילד בוודאי ובוודאי שצריכים לנהוג כבוד גדול, כי אולי ברגע שהוא ייכנס לישיבה, כבר נוכל לראות באופן מיידי איך שכל מעייניו נתונים בתורה הקדושה.
**
המסר הזה הוא מסר להורים, מסר למחנכים, אבל צריכים לדעת שהפוטנציאל הזה טמון גם באנשים מבוגרים, תמיד אפשר להגיע למעלות רמות ונשגבות יותר.
אני רוצה לספר לכם סיפור נורא מאבי מורי זצ"ל. היה זה בשנים האחרונות לחייו, הוא כבר עבר את גיל 90, שנה אחת בפורים הוא היה במקום צדדי, עבר לידו שיכור אחד ודחף אותו, כנראה בלי לשים לב.
אבא נפל על הרצפה, ואף אחד לא ראה אותו. הוא שכב שם, ניסה לקום ולא הצליח…
החתן שלי בדיוק היה בדרך אליו, ופתאום רואה יהודי מבוגר שרוע על הקרקע. ניגש לעזור ונחרד לגלות שמדובר בסבא, הגאון בעל 'מעדני השולחן'…
זעק החתן בחרדה גדולה: "זיידע! מה קרה לכם? למה אתם ככה שוכבים על הרצפה?", ואבי מורי ענה לו בפשטות: "לא נורא, לא נורא! אמרתי משניות בינתיים. נפלתי ולא הצלחתי לקום, אבל זה בסדר גמור, עכשיו אתה תעזור לי לקום, ועד עכשיו פשוט חזרתי משניות בעל פה, הספקתי כבר עשרים פרקי משניות, וכי קלה היא בעיניך?".
אתם שומעים מה זה? יהודי בן 90 פלוס, במקום לכעוס על השיכור דחף אותו בפראות והפיל אותו, במקום לצעוק ולזעוק לעזרה, במקום להתלונן על כאבים, הוא למד משניות, היה לו די נחמד שם על הרצפה, הכל בסדר… אפשר לחזור משניות בעל פה, מה צריך יותר מזה???
זה הרי מויראדיג! זה סיפור שצריכים לא רק לשמוע אותו, אלא להפנים אותו. זה לא סתם 'מעיישלה', זאת דרך חיים! זה בן אדם שחי עם ההרגשה הזאת שכל פרק משניות הוא אוצר בלום. מבחינתו כל עוד הוא הצליח לעסוק בדברי תורה, זה בכלל לא משנה שהוא שוכב על הרצפה בזמן הזה, והוא אפילו לא מרגיש את הכאבים.
אני רוצה לספר לכם עוד סיפור, דומה לזה מעט. בתקופה האחרונה לחייו, נזקק אבי מורי לעזרה, הייתי משרת אותו, משתדל לקיים מצוות כיבוד אב בהידור ככל יכולתי. פעם אחת ניגשתי אליו ואמרתי לו "טאטע… כבר הגיעה השעה ללכת לישון, אולי נתחיל להתארגן לשינה???".
אבא הסתכל עלי בעיניים תמהות. הוא ממש לא הבין על מה אני מדבר… "ללכת לישון? הרי אני אומר עכשיו פרקי משניות בעל פה, אפשר להספיק עוד כמה משניות, לא חבל? כל כך מהר ללכת לישון? חבל לי להפסיד את אמירת הפרקים הללו!".
הוא הרי חזר על ששת סדרי משנה אלפי פעמים, אבל תמיד הוא רצה עוד, זה אף פעם לא הספיק לו.
אם הייתי נכנס לחדר ורוצה לדעת אם אבא שלי ער או ישן, מה היה הסימן? הייתי מסתכל על השפתיים שלו, אם הוא ער, הן תמיד מלמלו משניות בעל פה!
**
בירושלים של פעם, היו יהודים רבים שידעו מסכתות משניות בעל פה. אני שמעתי פעם את הגאון רבי יעקב בלויא זצ"ל, דיין בבד"ץ של ירושלים, הוא היה תלמיד של אבא. שמעתי אותו משוחח עם אבי מורי ושואל אותו: "אתה זוכר שבתור בחור צעיר, נבחנתי אצלך את כל שישה סדרי משנה בעל פה?"…
הוסיף הגר"י בלויא משפט חשוב מאין כמוהו: הוא הודה לאבי מורי שעודד אותו ללמוד את כל שישה סדרי משנה בעל פה, ואמר: "זה הציל אותי! כל כך הרבה פעמים היו לי בהמשך, שלא יכולתי לעיין בספר, ובזמנים האלו תמיד היו לי מוכנים בפה פרקי משניות לשנן בעל פה, במקום להתבטל מדברי תורה!".
הוא הרי היה חבר בוועדת הכשרות של 'העדה החרדית'. הוא היה צריך להשתתף בכל מיני פגישות, לנסוע לכל מיני מקומות. גם בבית הדין יש מרווחי זמן בין דין תורה אחד למשנהו, כשנוסעים לסידור קידושין, סנדקאות, תור לרופא, חסרות הזדמנויות שבהן קשה מאוד לעיין בספר, ולפעמים גם בלתי אפשרי? הוא ידע את כל שישה סדרי משנה בעל פה, וממילא תמיד יכול היה למלא את הזמן בעוד כמה רגעים של לימוד התורה.
מרנא ה'חפץ חיים' זיע"א מסביר בדרך זו את המשנה הראשונה במסכת פאה. יש הרבה מצוות חשובות, יש כיבוד אב ואם, יש גמילות חסדים, הבאת שלום אבל… תלמוד תורה כנגד כולם!
הסביר ה'חפץ חיים' שזה ממש פשוט. כמה אפשר לכבד אב ואם, אנחנו הרי לא צמודים להורים שלנו כל היום, בוודאי לא בגיל מבוגר יותר. כמה אפשר לעשות גמילות חסדים, יש גבול לכל מצווה, זה רק ביום וזה רק בלילה, זה רק בשבת וזה רק בחול, אבל מצוות תלמוד תורה אפשר לקיים בכל שניה, כל תיבה של דברי תורה היא מצוה בפני עצמה, ומי שמשניות שגורות על לשונו בעל פה, מרוויח ריווח עצום ונפלא, שהוא יכול בכל הזדמנות לשנן משניות בעל פה.
לכן אני אומר שאנחנו צריכים שני דברים לעשות, קודם כל להכיר בכך שבכל ילד טמון פוטנציאל עצום, ודבר שני, להשתדל לעודד את הילדים שלנו ללמוד משניות בעל פה, כמובן כל אחד לפי כוחו ולפי נטייתו האישית, לא כולם אוהבים לשנן בעל פה, אבל לפחות צריכים לעשות השתדלות משמעותית בעניין, וגם לאנשים מבוגרים מותר להשקיע בעניין הזה של לימוד משניות בעל פה, כי אפשר להשיג מזה תועלת גדולה מאוד, ואם אי אפשר ללמוד את כל הש"ס, אפשר לקחת רק סדר אחד, או אפילו רק מסכת אחת.
והלוואי שיהיו לדברים השפעה, ונזכה להיות בכלל מזכי הרבים, כי אבא זצ"ל היה אומר ווארט מאוד יפה.
אמרו חז"ל: "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו". אבא זצ"ל היה אומר שהרי ידוע ש'חטא' זה בשוגג, 'עוון' זה במזיד ו'פשע' זה מי שעובר עבירה להכעיס רחמנא ליצלן. מי שמזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו, אפילו בשוגג…
אבא שלי היה פוסק! הוא לא היה 'באבא'. זה הפשט שהוא אמר, אז יש לזה כח של פסק הלכה שמי שמזכה את הרבים לא יבוא על ידו חטא, אפילו לא בשוגג…