שאלה: יהודה קנה קניה גדולה בצרכניית "יש" לקראת פורים ומילא עגלות עמוסות בכל טוב לצרכי סעודת פורים ולצורך משלוחי מנות לכל קרוביו ואוהביו, וכשגמר להעביר את המוצרים בקופה אמר לו הקופאי שהסכום לתשלום 2189 ₪, ומשמש בכיסו ומגלה שהארנק עם כרטיסי האשראי והצ'קים נשאר בבית, ובינתיים האנשים שאחריו מחכים בקוצר רוח שיסדיר את התשלום ויניח להם להתקדם, והנה הוא פוגש את דוד שגר באזור שלו וביקש ממנו שיחלצו מהסבך וישלם עליו בכרטיס אשראי והוא ישלם לו במזומן עד לתאריך שיוצא לו הכסף באשראי, דוד שמח לעזור ליהודה ולאחר שהחליפו מספרי טלפון שילם עבורו את הקניה בשישה תשלומים שווים בסך כולל 2189 ₪, יהודה חזר לביתו וסיפר לאשתו את כל אשר קרהו, ותאמר לו אשתו יעשו משלוח גבוה חמישים ברכות והכרת הטוב לאיש אשר את החפץ ביקרו, וכן כשיהודה שילם לדוד לא היה לו כסף מדוייק ורצה לשלם לו 2200 ₪. אמר לו דוד שהוא חושש משום ריבית והחזיר לו עודף 11 ש"ח, וכעת כשהגיע פורים נתעורר יהודה לשאול האם כשנותן לדוד משלוח מנות באופן שעד היום לא נתן לו משלוח מנות האם זה ריבית, או שמא לא שייך כאן ריבית כלל כי דוד בסך הכל גיהץ את הכרטיס ועדיין לא יצא כלום מחשבונו, ודוד הכניס לו את הכסף לפני שיצא ממנו.
תשובה: אדם המשלם על חבירו בכרטיס אשראי באותו רגע נעשה מלוה כיון שהעביר את השעבוד אליו, ומעתה יתבעו את התשלום ממנו ולא מחברו, ודינו כערב שלוף דוץ שמבואר ביו"ד סי' ק"ע ששולף את השעבוד מהלווה ונועץ בערב. והערב נעשה כמו שלוה מהמלוה ונתן ללוה, ממילא אין לתת לו ריבית אף שעדיין לא יצא ממנו כסף בפועל [כן הכריעו הפוסקים דלא כנקוה"כ סי' ק"ע עיין ברית פינחס פ"ז סט"ו].
ממילא נפשט שתי השאלות גם שאסור להוסיף על הסכום, וגם שאסור לשלוח לו מנות תמורת הגיהוץ של האשראי.
אך העירני הרה"ג רב אהרן אולמן שליט"א שאם דוד כבר פרע את החוב לפני פורים יוצא שנתינת מתנה ליהודה זה ריבית מאוחרת לאחר פרעון, והדין הוא שאם אינו מפרש שזה מחמת ההלוואה מותר. א"כ נתינת מלוח מנות לידיד בפורים אינו מוכח שזה מחמת ההלוואה כיון שרגילים להרבות במשלוחי מנות, ומותר לשלוח לו ורק לא לפרש בדף המצורף שזה הכרת הטוב על האשראי.