"וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ" (כח, מא)
אומרים חז"ל, שכשנצטווה משה להלביש את אהרן ואת בניו בבגדי הכהונה, התקנא בו וחלשה דעתו. אמר לו הקב"ה: מדוע חלשה דעתך, הלא זכית לתורה!
ומדוע נתקנא בו משה? הרי כשמשה קיבל את ההנהגה מאת ה', הוא חשש לקנאתו של אהרן, עד שאמר לו הקב"ה (שמות ד, יד): "וראך ושמח בלבו" – "לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה" (רש"י). ומדוע שמשה יתקנא באהרן?
ועוד יש להבין, במה הפיס הקב"ה את דעתו של משה?
ביאור הענין: "עמלנו – אלו הבנים". עיקר עמלו של האדם בעולם הזה הוא בעבור בניו. הם ההמשך שלו, כחוליה בשרשרת הדורות.
ואומרת הגמרא (בבא קמא קטז ע"א): "כל שאינו מניח בן ליורשו – הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה". ויש לדקדק, מדוע לא אמר בלשון פשוטה "שאינו מניח בן", אלא הוסיף "שאינו מניח בן ליורשו"? כמו כן יש לדקדק, מדוע נאמר "בן ליורשו", היה לו לומר 'בן להורישו', דהיינו להוריש לו את ירושתו?
בדרך כלל האב מוריש את רכושו ואת כל אשר לו – לבניו. אולם יש ירושה הפוכה, שהמת יורש את החי, האב יורש את בנו. הכיצד?
אדם סיים את חייו בעולם הזה ועולה לעולם העליון. הוא רואה שם מלאכים ושרפים, רואה את כסא הכבוד, ואז הוא חושב בלבו: חבל שלא ניצלתי כראוי את העולם הזה. אם הייתי יודע מראש מה מתחולל בעולם הנשמות, הייתי מגיע עם יותר מצוות, עם יותר מעשים טובים.
הוא מבקש לחזור חזרה לעולם הזה למשך תקופה. כעת, כשהוא יודע מהו העולם הזה ומה תכליתו, הוא ישכיל לנצל כל רגע להשיג עוד מצוות ועוד מעשים טובים. אך אומרים לו: 'מאוחר מדי! מה שהיה – היה, את הנעשה אין להשיב'. והוא, כמובן, מתמלא צער ועוגמת נפש רבה על ההחמצה הגדולה.
ואז מפייסים אותו בשמים ואומרים לו כי לא אבדה תקוותו. הישועה תבוא ממקום אחר – מבניו. הרי הוא השאיר את בניו בעולם, וגם אחרי מותו הוא יכול ליהנות ממעשיהם.
למה הדבר דומה, לאדם שהקים מפעל ליהלומים והשקיע בו את כוחותיו. לימים הוא נסע למרחקים והשאיר מאחוריו מפעל מצליח ורווחי. הוא יושב בקצה העולם וכל חודש שולחים לו רווחים מהמפעל.
שמע האדם בעולם העליון על תקוותו מבניו ונחה דעתו. הודיע לבנו: "יצאתי ל'דרך רחוקה', בבקשה שְְלח אלי 'חבילה' בכל חודש, אני זקוק לה".
כעבור חודש מודיעים לו בשמים: "קיבלת חבילה מבנך". הוא הולך בשמחה לקבל את החבילה, פותח אותה, ואז היא מתפוצצת לו בפרצוף… הוא חשב שיש בה 'בונבוניירה' טעימה, והתברר שבנו הניח בה פצצה…
מי אשם? האבא! הוא אמר לבנו: "שלח לי חבילה", אבל לא אמר לו מה לשים בה…
לאחר שהאדם עולה לעולם העליון, בניו ממשיכים לשלוח לו 'חבילות', אך מה יש בהן? דבר זה תלוי באבא, איך חינך אותם בחייו. אם הוא חינך אותם לתורה ולמצוות, הם שולחים לו זכויות לשמים, אך אם ח"ו חינכם לחיי הפקר, אוי לו כשיפתח את החבילות ויווכח מה יש בתוכן…
ועל כך אמרו: אוי לו למי שאינו מניח בן "ליורשו". אמנם הוא הניח בן, אבל הוא לא הניח בן "ליורשו", דהיינו שהאב יירש את בנו וייהנה מן הזכויות שהוא שולח אליו לשמים.
עתה נבין היטב את דברי המדרש על קנאתו של משה בבני אהרן. הוא ראה שבני אהרן ראויים להמשיך את אהרן וללבוש את בגדי הכהונה, יש לו בנים "ליורשו" – וחלשה דעתו של משה, כי משה עצמו לא זכה שיהיו בניו ראויים להמשיכו.
אמר לו הקב"ה: מדוע חלשה דעתך, הרי זכית לתורה!
אמרו חז"ל (סנהדרין יט ע"ב): "כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", ונמצא שגם אם לא זכה האדם לגדל בנים לתורה ולא הניח בנים ליורשו, הוא יכול לזכות לכך על ידי שיעמיד תלמידים, שכאשר הם ממשיכים לעסוק בתורה לאחר הסתלקותו מן העולם – תורתם נזקפת לזכותו, שהרי הוא זה שהקנה בהם את קנייני התורה. ונמצא שבהיותו בעולם העליון הם שולחים לו לשמים חבילות של זכויות.
(רבי ירחמיאל קראם זצ"ל- נאה דורש)