הוא אמר לי משהו. התרגזתי. עניתי לו.
זהו, זה כל מה שקרה.
סתם סצנה יומיומית.
האמנם?
האמת היא שלא. האמת היא שקרה כאן משהו דרמטי מאוד מאוד. כי מיד אחרי שהוא אמר לי את אותו 'משהו', התחילה להתחולל בתוכי מערכת בחירות רוויית אמוציות.
עשרות מועמדים התחרו על הקול הבודד שלי:
היה שם את המועמד "עזוב, הוא לא שווה התייחסות", ואת "תַראה לו מי אתה",
וגם את "כאילו שהוא טוב יותר". גם "תבליג, גדול השלום" היה מועמד, ואפילו "תקשיב, אולי הוא אומר משהו נכון", והיו עוד.
לכל מועמד היה, כמובן, מצע מנומק למה כדאי לבחור דווקא בו.
התנהל מסע תעמולה מהיר וחשאי – בחרתי מה שבחרתי, והדרמה הגיעה לסיומה.
לכאורה. כי רגע אחר כך, בן-שיחי החזיר לי על מה שעניתי, ומערכת בחירות חדשה נפתחה לה: באיזו תגובה לבחור עכשיו?
וככה זה המשיך. כל תגובה – הליכה לקלפי. סך הכל עברתי בדיאלוג הזה איזה שלושים-ארבעים סבבי בחירות.
ככה זה. אנחנו כל הזמן בוחרים. בוחרים ללכת או להישאר, לסלוח או להיעלב, לענות או להתעלם, לתת או להימנע, לנזוף או לדון לכף זכות.
לא תמיד העובדה הזו ברורה לנו. להפך, לפעמים נראה לנו שלא בחרנו כלום.
הקטנצ'יק שלנו, שרק למד לדבר, ביקש שוקולד במתיקות ממיסה – ונתַנו לו מיד, מתוך הבזק של רגש אוהב, בלי לשקול שום שיקול. זו בחירה זו?
נקשו בדלת וקמנו אוטומטית לפתוח, כי במוח שלנו נקישות שוות פתיחת דלת.
איפה כאן בחרנו?
תופתעו לשמוע שכן, גם זו היתה בחירה. חלק גדול מהבחירות היומיומיות שלנו הן סמויות, פשוט כי אנחנו מקבלים מהר מאוד את ההחלטה באיזו תגובה לבחור, בלי לתת לעצמנו שהות לבחון אם יש בחירות נוספות בסביבה, שעדיף היה אולי לבחור דווקא בהן.
כשנשים לב לזכות הבחירה התמידית שלנו, נוכל לזכות בתחושת חירות נהדרת. העובדה שאנחנו לא כבולים לדפוס תגובה מסוים, לא מחויבים לצורת תקשורת אחת, לא מוכתבים על ידי מנגנון פעולה בודד – זו עובדה משמחת ומשחררת. כמה נחמד, זכותנו לבחור מה לעשות.
עם כל השמחה שבתגלית הזו, עדיין נשאר כאן משהו לא ברור.
חדי העין מביניכם ודאי כבר הבחינו בחור שבתיאוריה: אם זה כך, אם אנחנו אלו שבוחרים את התגובות ואת הפעולות שלנו – איך יכול להיות שכל כך הרבה פעמים אנחנו מתנהגים לגמרי לא בצורה שבה היינו רוצים להתנהג? מה אנחנו, טיפשים גמורים? עומדות בפנינו אפשרויות שונות, ואנחנו בוחרים את הגרועה שבהן?
משהו בהליך הבחירה כאן לא תקין. מישהו פגם בטוהר הבחירות. אין הסבר אחר לבחירה הלא חוקית שעשינו. תוקם ועדת חקירה, ומיד!
למען האמת, הרעיון לא רע… נקים ועדת חקירה, בהחלט. ואפילו לא נחכה אִתה לאחרי הבחירות. בואו נקדים אותה לרגע שלפני הבחירה.
אתה מרגיש מובל? לא מצליח לבחור את הבחירה המועדפת עליך?
ייתכן מאוד שהסיבה לכך היא, שפשוט אין לך מספיק מועמדים לבחירה. אתה לא מכיר מספיק אפשרויות תגובה שמתאימות לסיטואציה.
ואם כך הוא הדבר, מה הפלא שלא הצלחת לבחור נכון?
אם אנחנו רוצים לבחור בטוב ביותר, עלינו לדאוג לכך שהטוב ביותר יהיה מועמד.
וזו הבשורה הטובה של הסיפור הזה: אנחנו בהחלט יכולים להוסיף לעצמנו אפשרויות בחירה. אמרנו ועדת חקירה? אמרנו. בואו נחקור את הסיטואציה, נאסוף עליה מידע רב ככל שנוכל – ובהתאם, נוכל לגבש עוד ועוד אפשרויות תגובה מתאימות.
הפקיד לא רוצה לתת לך אישור חשוב? מרגיז. אבל מה אתה יודע על זה?
נסֵה לאסוף מידע: האם יש כרגע עומס חריג במשרד? האם הפקיד הבין אותך כראוי? האם אתה הבנת אותו בצורה נכונה? האם החוק לצדך? האם צורת הפנייה שלך מעוררת רצון לעזור? האם ניסיון נוסף עשוי להועיל?
סביר להניח שאחרי שתבין טוב יותר את ההתרחשות, תגלה שיש לך יותר מדרך אחת לפעולה, ושאתה נמצא במקום מעולה: אתה יכול לבחור את הדרך היעילה ביותר עבורך.
מילון מונחים:
חשיבה אוטומטית – תהליך קבלת החלטות שאין בו בחירה במודע.
בחירה – עמדה בה אני בוחר מבין מספר אפשרויות, שכולן טובות בעבורי. בחירה היא תהליך שמתבצע בדרך כלל באופן מודע, ומחייב השקעת מחשבה. גם הבחירה עצמה היא בחירה: בחרת לבחור, ולא לפעול באופן אוטומטי.
משהו לקחת לדרך:
כשעומד מולך אדם שאינו מגיב לדבריך או לפעולותיך בצורה שמתאימה לכוונות שהשקעת במעשיך, שים לב: ייתכן שאין לו מספיק מידע על כוונותיך.
אתה יכול לבחור לקחת אחריות על הסיטואציה, ולהרחיב את אפשרויות הבחירה שלו:
קח יוזמה וספר לו מהם המניעים ומהן הכוונות שלך.
אולי תופתע לגלות כיצד התגובה שלו משתנית בהתאם.
משפט כוח:
מאחורי כל בחירה קטנה עומדת בחירה גדולה: הבחירה כיצד לחיות את חייך.
(פרק מתוך הספר 'רגעים של כוח'. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו בהמדורות רבות. לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)