הרב שלום הרשלר
התגובות הנלהבות מהנבחנים בכלל ומנבחנים במוקדים שבמסגרת זו נערכו שיחות עם האחראים שלהם, הראו שוב על התועלת בשיחות עם רכזי המוקדים המשקיעים ועושים הכל להצלחת כל נבחן ונבחן. הפעם עברנו לשיחה עם הרב שלום פריד המשמש כרכז בשכונת הר יונה בנוף הגליל.
- איך הכל התחיל?
זה התחיל לפני למעלה משלש שנים. רגשי השמחה וההתכוננות לקראת מעמדי סיום הש"ס שנלמד במסגרת ה'דף היומי' אפפו ועטפו כל מקום. באותם ימים ושבועות נעלים, שוחחנו ביחד קבוצת חברים, ודיברנו על נבחני 'דרשו' הנעלים הזוכים להיבחן בכל חודש על הלימוד, וכן על המובחרים בעם הלא הם חברי מסגרת 'קניין ש"ס' הזוכים להיבחן על כל הש"ס בפעם אחת.
הלכתי הביתה, משחזר הוא את הלילה הגורלי, וידעתי שאכן אנחנו ב'נוף הגליל' – יישוב חרדי חדש, עדיין בתחילת הדרך, אך זה חייב להיות גם אצלנו, ואכן ברוך השם, מיד פניתי לברר על הפרטים והגעתי למשרדי דרשו. וכפי שאומרים, כעת אנחנו כאן. הוא משלים בחיוך מאושר.
- מהו בעצם תפקידו של הרכז?
האמת, בחיים לא ראיתי עצמי כמי שישמש בתפקיד חשוב זה, גם בגלל העול ובעיקר מחמת התפקיד הרציני. אך ברוך השם זכיתי לכך. אני משתדל לקרב כל נבחן, כאילו עומד לקראתי גדול הדור הבא. הרי בסוף, זוהי הדרך לזכות לגדול ולדעת את התורה.
למעשה, חוזר הוא לשאלתנו. לצד כל הפרטים הטכניים, על האחראי לדאוג למקום ראוי לצד פרסום מודעות בתחילת שבוע המבחן. אני משתדל בכל פעם כאני פוגש נבחן באמצע השבוע להזכיר לו בחיוך שהשבוע יש מבחן. כך, בתחילת מסכת חדשה אני משקיע לייצר אווירה של התחדשות ולפרסם את ההזדמנות להצטרף. לפני ראש השנה השקעתי והכנתי לכל נבחן מתנה סמלית חפיסת שוקולד עם מכתב הערכה לקחת הביתה…
- תאר לנו בבקשה את הצלחת המוקד..
ההצלחה היא הרבה יותר ממה שחשבתי, מפטיר הוא בסיפוק. קודם כל, מבקש הוא להדגיש, רק אחרי שנפתח המוקד קלטתי עד כמה המוקד חשוב ומביא תועלת לנבחנים הקבועים שמספרם הולך וגדל בכל המסגרות והלימודים בלעה"ר. רק כעת עם התחלת לימוד התלמוד הירושלמי יש כאן כבר למעלה מעשרה נבחנים כן ירבו, דבר שגרם לעוד הרבה להצטרף ללימוד הירושלמי. האם זה היה קורה בלי מוקד המדרבן ללמוד ולהיבחן?! שואל הוא רטורית, והתשובה בהחלט ברורה. ובכלל, מוקד המבחן מהווה למעשה אבן מושכת ליהודים יקרים שמבקשים ומצטרפים לתוכניות הלימוד ומסגרות המבחנים.
לצד זה, למשל, בבין הזמנים האחרון היתה תכנית לבחורים של לימוד מסכת ברכות. כשהגיעו המבחנים, חשבתי לעצמי, נו, שיהיה. הרי אין כאן בינתיים כמעט בחורים, ואם כן מי ייבחן על זה. להפתעתי, בשיא הטבעיות הגיע בחור שמשפחתו הגיעה לנפוש וחיפש לעצמו את המבחן המיוחל, כמובן לצד בחורים רבים נוספים שקידשו את ימי בין הזמנים לעסק התורה ובאו לקצור ברינה את יגיעתם.
פעם נכנס למוקד יהודי יקר וצעיר לצד יהודי מבוגר שנראה היה שטרם זכה לחיות כיהודי חרדי. בהמשך, התברר שהצעיר הוא בנו של היהודי המבוגר. העיניים המאושרות של האב למראה בנו היושב וממלא ברצינות את המבחן, היוו ממש קידוש שם שמים!
- מה תרצה להעביר לקוראים?
יש הרבה מה לומר, אך נראה שאסתפק בסיפור מרגש שאירע עם אחד מחשובי הנבחנים במוקד, שגרם לי להפנים הרבה יותר את השפעת מסגרת המבחנים על האדם, כשזה כבר נשפע החוצה…
הכל התחיל לפני כחודשיים, פתח ברגש את סיפורו. הוא שלצורך העניין נכנהו בשם ר' ישראל (כינוי שם לאברך אמיתי) גר בקרית ספר ולומד באחד מחשובי הכוללים בעיר. יום אחד כשחזר לביתו משמחה משפחתית בעיר אחרת, התאכזב קשות לגלות שהכובע החדש נשכח באחד האוטובוסים.
לא מהר הרמתי ידיים סיפר בלהב. שחזרתי בדיוק את סדר הנסיעות, ואז אחר שהפנמתי וקלטתי באיזה אוטובוס נשכח הכובע, התחלתי במסע ארצי אולי אפילו עולמי, בין סדרני/אחראי/פקחי/מנהלי החברה על מנת לגלות ולשמוע בסוף המסלול המפותל את התשובה הלקונית: מצטערים מאוד. אין לנו מושג איפוא הכובע…
ואז פתאום הגיע הטלפון המיוחל. מעבר לקו הזדהה אברך חסידי מנוף הגליל. ירדתי אחרון מאוטובוס מעפולה ליד ביתי – ממהר הוא לבשר טוב – כשהוצאתי את העגלה מתא המטען הבחנתי בכובע ואז קלטתי; מצוות 'השבת אבדה' הזדמנה לידי. מזל שבפנים מופיע מספר הטלפון שלך. שח הוא בתום.
בירור קצר העלה שהאברך יגיע בעוד כשבועיים לירושלים. בעל האבדה לא הסתיר את שמחתו והביע את רצונו להיפגש ולקבל הכובע ישירות מהמוצא היקר. בסוף, מחמת שינוי השעות הם לא נפגשו, אך המוצא סיכם איתו על מקום הנחת הכובע והאבדה הגיעה לידי בעליה.
למעשה, ביקש בעל הכובע לציין את הנקודה המרגשת בה הוא רצה לשתף. כשהכובע בידי התקשרתי לשוב ולהודות למוצא היקר, כשאני מציין בפניו שרציתי לפגוש אותו על מנת להכיר לו טובה.
"אתה אולי נבחן בדרשו?" היה תורו של החסיד להפתיע אותי. כן. אני נבחן. עניתי לו. אני זוכה ללמוד ולהיבחן בסדר ה'דף היומי בהלכה'.
"אם כן, יש לי בקשה אליך. אם אתה יכול, שכנע שני חברים להצטרף להיבחן גם הם" – הייתה בקשתו הצנועה והיהודית להשיב ולחבר עוד שני יהודים ללימוד וידיעת ההלכה.
אשריכם ישראל. ישראל והתורה חד הוא.
(לשליחת תגובות לכותב המאמר, כתבו ל: [email protected])