הקורונה משתוללת, פחד ברחובות… מי מאיתנו אינו מייחל לשמירה מיוחדת של בורא העולם?! יכולים אנו לזכות לשמירה עליונה מהקב"ה, אם נקפיד לקרוא ק"ש שחרית וערבית, בזמנה ובכוונה גדולה.
וכך מובא במדרש תנחומא: "אמר רבי מני, לא תהא קריאת שמע קלה בעיניך, מפני שיש בה מאתים וארבעים ושמונה תיבות, כמניין איברים שבאדם… אמר הקב"ה: אם שמרת את שלי, לקרות קריאת שמע כתקנה, אני אשמור את שלך… וכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: 'שמרו מצות ק"ש ערבית ושחרית, ואני משמר אתכם, שנאמר 'ה' ישמרך מכל רע, ישמור את נפשך' (תהילים קכ"א, ח')".
בשם הרה"ק רבי שמעלקא מנקלשבורג זי"ע מובא, שכאשר אדם נזהר בקריאת שמע, הוא זוכה לסגולה כסגולת הקטורת, שמבטלת מגיפות.
מגיד המישרים הרה"ג ר' מאיר מיכאל גרינוולד שליט"א, המעורר בדרשותיו בשנים האחרונות בעניין קריאת שמע כהלכתה, נושא באוצרו סיפורים ועובדות רבות על ישועות נפלאות בגשמיות ורוחניות שראו אנשים שקיבלו על עצמם להתחזק באמירת קריאת שמע.
לפנינו סיפור אחד, כאמור, מני רבים:
יום אחד, חורפי וסוער מאד, יצאו חמישה אברכים למירון, לקבר רבי שמעון בר יוחאי, התנא האלוקי. הם ביקשו להתפלל ולבקש רחמים על אחד מחבריהם, אברך ירא שמים, שהיה חולה מאד ונזקק לישועה גדולה.
רגע לפני הכניסה למערה, קלטה אוזנו של אחד האברכים ברכת "שהכל נהיה בדברו" שהדהדה מן החדר הסמוך. ניכר היה שהברכה נאמרה בכוונה גדולה. נראה לו שהוא מזהה את הקול…
"אני חושב, שהרב גרינוולד פה," הוא אמר לחבריו. "זה היהודי שמרבה לדרוש בבתי כנסיות על כבוד בית הכנסת, ועל חשיבות החיזוק בתפילה ובאמירת אמן. בואו ניגש אליו, נשמע כמה מילים של חיזוק לפני שאנחנו מתחילים להתפלל".
זה היה, אכן, הרב גרינוולד. הם סיפרו לו, בכאב גדול, על האברך היקר מן השכונה שעובר טיפולים קשים ומייסרים וסכנה נשקפת לחייו.
הרב גרינוולד שמע את הדברים והשתתף בצערם. הוא הקדים ואמר, שבתקופה זו הוא מעורר בדרשותיו בעיקר על גודל עניין קריאת שמע בזמנה, בכוונה ובהתלהבות. "אנחנו לא יודעים מה זה קריאת שמע," הוא אמר, וציטט מדברי הרמ"ק הקדוש בספר "אור החמה" (משפטים), בזה הלשון:
"אמר הגאון הנשיא זצוק"ל, שהשכינה מלמדת לאדם, שאף על פי שהיא קופצת בשבועה וגוזרת איזו גזירה רעה על בן אדם, עם כל זאת היא נותנת לו זמן קצוב עד הבוקר, שאם הוא יכוון בקריאת שמע של שחר בד' דאחד, שימסור עצמו על ד' מיתות בית דין וכו', שאז מתבטל הגזרה של השבועה".
מפורש אפוא בדברי הרמ"ק הקדוש, שאף אם ח"ו נגזרה על האדם גזרה בשבועה, ממתינים לו עד הבוקר, ואם הוא קורא קריאת שמע בזמנה וכהלכתה – מתבטלת הגזרה הרעה!
*
הרב גרינוולד הוסיף וסיפר להם סיפור אמיתי, שסיפר לו נהג אמבולנס מאחד מארגוני ההצלה. וזה סיפורו:
"עמדתי ברמזור אדום, ועל מעבר החצייה שמולי צעד אברך צעיר. פתאום הבחנתי, בזעזוע נורא, שמכונית אאודי כחולה דוהרת היישר בכיוונו של האברך. נראה שהנהג איבד שליטה לחלוטין. בקול רעש מחליא ונורא פגעה המכונית באברך, הוא הועף לגובה, נחבט חבטה עזה בעמוד חשמל, וצנח על הרצפה חסר הכרה.
זינקתי מיד מהאמבולנס, והתחלתי במאמצי החייאה. תוך זמן קצר חבר אלי צוות נט"ן שהגיע למקום. המאמצים להצלתו נמשכו בקדחתנות, אבל לכולם היה ברור שאין הרבה תקווה. פגיעת הראש הייתה חמורה מדי. בדקנו את זהותו בתעודת הזהות שהיתה בכיס החליפה שלו. התברר שהוא צעיר, אב לילדים רכים, שעומדים להישאר יתומים אומללים. הלב נקרע לגזרים.
"בחסדי ה', לאחר ניסיונות החייאה ממושכים, חזר לבסוף הדופק. האברך הפצוע הוכנס בזהירות לאמבולנס, שנסע לדרכו ביללת סירנה חדה. אני לקחתי על עצמי את התפקיד הקשה של מסירת ההודעה הנוראה לבני המשפחה.
"אשה צעירה פתחה את הדלת, פעוט זחל על הרצפה מאחוריה. בהדרגה התחלתי לספר את הבשורה הרעה והנוראה. היא החלה לרעוד, וביקשה לדעת את האמת לאמיתה. לא הסתרתי ממנה את המצב הקשה, ביקשתי שתבוא איתי מיד לבית החולים.
"היא התחילה לזעוק: 'ריבונו של עולם, בעלי אומר תמיד, שמי שמקפיד כל ימיו לקרוא קריאת שמע בזמנה וכהלכתה, לא ימות מיתה משונה. אני יכולה להעיד עד כמה מקפיד בעלי על כך. לא ייתכן שהוא ימות מיתה משונה! פשוט לא ייתכן!'
"הגענו לבית החולים. האברך היה בחדר ניתוח, ונותר שם עוד שעות ארוכות. שתים עשרה שעות נמשך ניתוח הראש המסובך שהוא עבר, מאחר שהגולגולת שלו הייתה מרוסקת באופן בלתי נתפס. הרופאים היו פסימיים, אבל שלושה ימים לאחר מכן, לתדהמתם, הוא פקח את עיניו! זמן מה לאחר מכן, הוא כבר זיהה את בני משפחתו, והבין היכן הוא נמצא. לאחר תקופת החלמה ארוכה חזר האיש לביתו, מהלך על שתי רגליו, בריא ושלם".
*
האברכים שמעו את הסיפור המופלא, והבינו כי מן השמים זימנו להם את הקבלה שעליהם לקבל. מן השמים יידעו אותם, מהי ההשתדלות הנכונה עבור החבר החולה. הם לקחו אפוא פתק קטן, ועליו רשמו: "אנו הח"מ מקבלים על עצמנו להקפיד לקים מצות קריאת שמע של שחרית קדם הזמן לשיטת המג"א, מהיום ב' טבת תשע"ד, ולעת עתה עד ליום ט"ו טבת תשע"ד, לזכות רפואת חברנו…….. חתמנו שמנו אור ליום ב' טבת, זאת חנכה תשע"ד, פה, מירון…"
לאחר שקיבלו על עצמם להתחזק ביותר בעניין קריאת שמע בזמן ובכוונה, נכנסו חמשת האברכים אל תוך המערה להתפלל.
*
לפנות בוקר הם היו בתוך הרכב בדרכם חזרה. גשם זלעפות הכה בחלונות, ערפל סמיך סגר עליהם מכל הכיוונים, מותיר רק מרווח צר לראייה. הכבישים היו לא רק חלקים מהגשם, אלא שכמעט הפכו לנחלים בעצמם מעומס המים הזורמים לאורכם.
עכשיו הם כבר התפללו, שזכות הקבלה שקיבלו על עצמם, וזכות התפילות על קברו של רשב"י יעמדו להם בעצמם כדי להגיע הביתה בשלום. זה לא היה נראה מבצע פשוט כלל וכלל.
הם הגיעו לצומת חנניה, והנהג פנה ימינה כשהוא ממשיך בנסיעה איטית וזהירה. פנסים בוהקים הבליחו בפתאומיות. רגע אחד נפרש מולם רק מסך ערפל, וברגע הבא נראו הפנסים כמעט צמודים אליהם. זה היה רכב סקודה, שזרם המים השוצף הסיט אותו אל מרכז הכביש והוא התנגש בהם קלות. הם חשו את הטלטלה, ולרגע נבהלו, אך הבהלה התחלפה כמעט מיד באנחת רווחה, אלא שאנחת הרווחה שוב התחלפה בצעקת בהלה – הם החלו להיסחף עם שטף המים, והנהג איבד שליטה.
הוא ניסה נואשות להשתלט על הבלמים, נאבק בהגה, מנסה לייצב את הרכב שהיטלטל כמו סירה קטנה במעין אגם שנוצר מהמים השוטפים במורד ההר הגלילי. הם חשו זעזוע עז כשהרכב נתקע בחבטה בגדר ברזל בצד ימין. הנהג ניסה להחזיר את הרכב אל הנתיב שממנו באו, אבל נסחף יותר ויותר לכיוון השני, אל הנתיב הנגדי.
ואז, חבטה נוראה זעזעה את הרכב, מלווה ברעש מבעית של מתכת נקרעת. שתי מכוניות שהגיעו מולם, בנתיב שאליו נסחפו, התנגשו בהם חזיתית. הם היטלטלו מצד לצד, נחבטו בדפנות וזה בזה, כשהם שרויים באימת מוות מוחשית. הרכב המשיך להתנודד עוד שניות ספורות שנדמו כנצח, ולאחריהן התנגש בעוצמה בגדר אבנים שחצצה בין הכביש ובין התהום הפעורה בצידו. מעוצמת החבטה, נזרק הרכב בחזרה למרכז הכביש כשחלק מגלגליו חסרים והוא בלתי ניתן לשליטה.
כל יושבי הרכב חששו שאולי אלו הרגעים האחרונים שלהם בעולם הזה. כמה סכנות איימו על חייהם בו זמנית – כל תנודה קלה עלולה להפוך את הרכב לגמרי, אש עלולה לפרוץ מן המנוע וכל רגע יכולה להגיח מכונית מתוך הערפל ולנגוח ברכב המסכן שלהם שהפך להם זמנית לכלא, והם תקועים בו באמצע הכביש.
למרבה ההפתעה, שום דבר מזה לא קרה. הנהג כיבה את המנוע וניסה לפתוח את הדלת. אבל הדלת לא נפתחה. האברך שישב ליד הנהג שחרר את עצמו בידיים רועדות מחגורת הבטיחות ואחר כך הצליח לפתוח את הדלת שלצידו. הוא נמלט החוצה. הנהג הזדחל למושב הנוסע ויצא גם הוא דרך הדלת הימנית. שניהם פנו מלאי דאגה לבדוק מה קורה עם חבריהם הלכודים במושבים האחוריים.
רגע לאחר מכן, עיניהם נפערו בהשתאות ובאושר – שלושת חבריהם יצאו מהרכב בכוחות עצמם. כולם חיים! כל החבורה חצתה בריצה טרופה את הכביש, ועמדה המומה. העיניים רואות, והלב מתקשה להאמין – הגרוטאה שבה ישבו זמן קצר לפני כן, מתנודדת בין זרמי המים, הרוסה ומעוכה לחלוטין. קשה להאמין, שמישהו מהנוסעים בה היה יכול לצאת בחיים. אבל הם, כולם, ברוך ה' בריאים ושלמים.
הגשם ממשיך לרדת. הם בוהים זה בזה. הכיפות והמשקפיים התעופפו ונעלמו להם, תוך כדי החבטות והטלטולים שספגו. בזהירות, מתקרבים האברכים אל הרכב, ומוצאים בו את הכבודה האבודה. הכיפות הוחזרו אל הראשים, ומתברר שהמשקפיים אפילו לא נשברו. בשתיקה, מבלי לדבר זה עם זה, כולם מהרהרים בפתק הקטן, המקופל, של הקבלה: "אנו הח"מ מקבלים על עצמנו להקפיד לקים מצות קריאת שמע של שחרית קדם הזמן לשיטת המג"א, מהיום ב' טבת תשע"ד, ולעת עתה עד ליום ט"ו טבת תשע"ד, לזכות רפואת חברנו… חתמנו שמנו אור ליום ב' טבת, זאת חנכה תשע"ד, פה, מירון…"
סיפורו של הרב גרינוולד שוב מהדהד באוזניהם, ועימו מילותיה של אשת האברך: "ריבונו של עולם, בעלי אומר תמיד, שהמקפיד כל ימיו על זמן קריאת שמע… לא ימות מיתה משונה". הם קיבלו על עצמם להיזהר ביותר בקריאת שמע. טרם הייתה להם אפילו האפשרות לקיים, אך כבר ניצלו מכמה וכמה מיתות משונות!
רכב סיטרואן מתקרב, ובתוכו מספר אברכים, הממהרים לתפילת ותיקין במירון. כאשר הם מבחינים ברכב המעוך, הם עוצרים בחרדה, מבקשים להושיט עזרה. "הזמנתם אמבולנס?" הם שואלים בדחיפות את חמשת האברכים. הם חושבים, שהללו עצרו כמותם לסייע לפצועים הלכודים בתוך הרכב המעוך, אם כי על פי מראהו של הרכב, קשה להאמין שמישהו יכול לצאת משם חי.
כאשר הם שומעים שאותם אברכים שלצידם היו נוסעי הרכב, וכולם ניצלו ואף לא נפצעו, הם עומדים המומים לרגע, אבל ברגע הבא הם משלבים ידיהם בידי האברכים, ובחשכת הרי הגליל, פותחים כולם בריקוד של שמחה ושל תודה לקב"ה. חסדי ה' כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו.
זמן קצר לאחר מכן מגיע ביללת סירנות רכב של מד"א. עכשיו תורם של הכוננים לקפוא על עומדם בהשתאות גדולה, ואף הם מצטרפים לריקוד של הודיה ושמחה.
הפתק הקטן, המקופל נשלח אל הרב גרינוולד, כעדות על כוחה של התחזקות בעניין קריאת שמע בזמנה וכהלכתה…