רבותינו זכרונם לברכה אומרים במדרש ש"כיון שהקדימו ישראל 'נעשה' ל'נשמע', אמר הקב"ה למשה "דבר אל בני ישראל, ויקחו לי תרומה".
למעשה פרשת תרומה היא רק ההתחלה, ההמשך הוא בפרשיות הבאות, תצווה, כי תשא, ויקהל ופקודי. למעשה כל הפרשות הללו הן חטיבה אחת שלמה של עשיית המשכן וכליו, על כל המסתעף מכך.
וכל האמור מגיע ממה? מזה שהקדימו ישראל 'נעשה' ל'נשמע', ולכן אמר הקב"ה שהגיע הזמן להקים את המשכן.
אבל ברשותכם נדלג לרגע אל הפרשה הבאה. יש שם פסוק שהמבנה שלו מאוד מעניין: "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מילאתיו רוח חכמה". לכאורה הפסוק הזה לא שומר על סגנון אחיד. תחילה הוא מדבר על 'חכמי לב' בלשון רבים, ותוך כדי דיבור הוא עובר ל'אשר מלאתיו', בלשון יחיד. מה ההסבר של השינוי הזה?
רבינו החתם סופר משיב על השאלה הזאת תשובה שהיא צריכה להיות היסוד של כל יהודי באשר הוא.
אבל לפני שנענה את תשובתו של החתם סופר, אני רוצה לשאול עוד שאלה אחת אחרונה להפעם: אנחנו הרי מתהדרים במשך אלפי שנים בכך שאבותינו שעמדו למרגלות הר סיני השיבו בלי היסוס 'נעשה ונשמע'. יש לנו מורשת, יש לנו מסורת של קבלת ציווי השם יתברך בלי שאלות ובלי היסוסים. נפלא מאוד. אנחנו עם גיבורי כח! 'עושי דברו' מגיע אצלנו לפני 'לשמוע בקול דברו'. אין כמונו בכל העמים.
אבל בואו נשאל את עצמנו, עם יד על הלב… אם בורא עולם היה בא אלי עכשיו, כשאני יודע מה זה אומר לקבל את התורה. אני יודע את כל האיסורים והחיובים והעונשים שיש על מי שעובר על דברי התורה חלילה, אני יודע שיש ציווי של 'והגית בו יומם ולילה' וכל רגע של בטלה מביא אתו עוון של ביטול תורה רחמנא ליצלן, אם עכשיו יבוא אלי הקב"ה וישאל אותי, "נו… מה אתה אומר, התחפוץ בתורתי אם לאו?".
מה תהיה התשובה של כל אחד ואחד מאתנו?
כשמרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל היה בחיי חיותו, היתה לי תשובה מוכנה על לשוני. "ברח' רשב"ם 23 תוכלו למצוא יהודי שמוכן לקבל את התורה. הוא מסוגל ללמוד בכל רגע בלי הפסקה במשך כל שנות חייו. לגבי כל השאר, אני לא בטוח…".
מה תהיה התשובה שלנו? האם גם אנחנו מסוגלים להצהיר "נעשה", אחרי שאנחנו כבר זכינו ל'נשמע' ואנחנו כבר יודעים כמה ה'נעשה' ועד כמה הוא קשה לביצוע?
'לב יודע מרת נפשו', כל אחד ואחד מאתנו יודע מה תהיה התשובה שלו, אני איני קובע מה תשובתו של כל אחד, אבל כל מי שחושב שאולי הוא לא מסוגל לעמוד בזה ולכן התשובה שלו תהיה שלילית, צריך לשאול את עצמו, איך הוא יכול להתהדר בזה שאבותינו עמדו שם למרגלות ההר הבוער באש ואמרו 'נעשה ונשמע'? אם מעשה אבות אינו סימן לבנים חלילה, מה להם לבנים ולהתהדרות בנוצות לא להם?
ועכשיו נענה את תשובתו של מרנא החתם סופר על השאלה הנ"ל: הקב"ה אומר למשה רבינו "אתה תדבר אל כל חכמי לב", קח אותם אחד ואחד ומה תגיד לכל אחד מהם? 'אשר מלאתיו', תדבר אליו בלשון יחיד. אתה! כן, אתה!!! הקב"ה מלך כל העולמים, אדון כל הנשמות הנותן חכמה לחכמים, אשר בידו רוח חי ובשר כל איש, הוא בכבודו ובעצמו מילא אותך, אותך! ברוח חכמה! אתה שומע? הקב"ה נתן לך את הכח, אתה תרקום רקמה, תרדד טסים של זהב לציפוי, תתיך נחושת ליצירת ווים וקרסים, אתה תבשל סממנים כדי לצבוע את הצמר בארגמן ובתכלת, ואתה! עם הפעולות האלו שלך, אתה תביא להשראת השכינה בתוך כלל ישראל. מהפעולות האלו שאתה תעשה עם החכמה שהקב"ה מילא אותך, ייבנה המשכן, והשכינה הקדושה תשרה בתוכו!
אל תגיד 'איני יכול', אל תגיד 'כבד ממני המשא הזה', אל תחשוב אפילו לא לרגע קט 'כיצד יוכלו המעשים של איש פשוט וקטן כמוני לייצר משכן לבורא העולם'… לא ולא! אשר מילאתיו רוח חכמה, כל אחד ואחד בפני עצמו קיבל את הכח השמיימי הנדרש לו כדי למלא את הייעוד שנקבע לו.
מוסיף רבינו החתם סופר ואומר, שהציווי הזה למשה רבינו לא הסתיים שם, במלאכת המשכן. זה ציווי נצחי ותמידי שפונה לכל 'משה' ו'משה' לאורך כל הדורות. כל רב, כל מנהיג עדה, כל ראש משפחה, כל הורה לילדים יש בו חלק של 'משה' שהוא צריך להדריך ולחנך את בניו, את משפחתו, את עדתו וקהילתו, והוא צריך לומר לכל אחד ואחד מהמושפעים על ידו בלשון יחיד, אתה מסוגל! אתה יכול! אתה נועדת לכך והקב"ה נתן לך את כל הכלים המתאימים כדי למלא את הייעוד שלך.
"אשר נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו", הקב"ה נטע בכל יהודי ויהודי את חיי העולם, את הפוטנציאל העצום להיות שר התורה בעצמו, את הכלים והיכולת לעשות את רצון ה' על הצד הטוב ביותר. "לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא".
**
למרן הסבא מסלבודקא היתה דרך מאוד מעניינת בחינוך. מרן הרב שך זצ"ל היה מייחס לו על כל בניין עולם התורה בדורות האחרונים, בכח החינוך העוצמתי והשורשי שלו. מרן הרב שטיינמן היה אומר ש"כל הג'וליקס למדו בסלבודקא", כלומר כל ה'בעייתיים', אלו שנסחפו מעט אחרי רוחות זרות והלכו להציץ ולרעות בשדות זרים. ולמרות זאת, הסבא מסלבודקא בכישרון העצום שלו בחינוך, העמיד אותם על הרגליים הרוחניות והפך אותם לגדולי עולם. רוב ראשי הישיבות היו תלמידיו או תלמידי תלמידיו וכך המצב גם היום.
איך הצליח הסבא מסלבודקא לעשות את הלא יאומן? איך הוא הצליח לבוא ולהפוך את לבבם של בחורים שכבר התחילו לנטות ימין או שמאל, והוא בחכמתו העצומה החזיר אותם לדרך הישר. איך הוא עשה זאת?
התשובה היא, שהוא נתן בהם אימון! הוא היה אומר לכל אחד ואחד בלשון יחיד – אתה מסוגל. אתה יכול. יש לך את הכח! הפוטנציאל להצלחה בתורה טמון בתוכך, עליך רק לגלות אותו ולהביא אותו לידי ביטוי. אני בטוח שתצליח!
דרכו היתה שצריכים לתת לכל תלמיד חיזוקים קטנים באופן שוטף, להחדיר בו את ההבנה שהרב באמת ובתמים מאמין ביכולות שלו. אפשר במילה אחת או שתיים, זה לא חייב לבוא בצורה של שיחת נפש ממושכת ורוויית דמעות הבטחות. רק שתי מילים: אתה יכול! זה מספיק, אם המסר הזה מועבר שוב ושוב לאורך זמן.
היתה לו, לסבא מסלבודקא גם הוכחה שהביא ממעשה שהיה. פעם הוא צעד בשוק של וילנא, וראה שהתחוללה שם מהומה לא קטנה.
התברר שהיתה שם גברת שמכרה שעועית בשוק מימים ימימה. היה לה דוכן עמוס בשעועית, ואנשים היו רגילים לקנות אצלה.
ביום מן הימים באה גברת אחרת, ופתחה עסק מתחרה. היא העמידה בסטה ממול, ומכרה גם היא שעועית.
מוכרת השעועית הוותיקה כמובן זעמה על מעשיה של המתחרה החדשה, התחילה להשמיע דיבורים לא נעימים כדרכם של אנשי השוק, ועד מהרה התפתח שם ויכוח מהדהד שנשמע למרחקים.
פתאום שקטו הצעקות. המוכרת הוותיקה החליפה את הטון. היא התחילה לדבר בקול רגוע ונעים. הסבא מסלבודקא שבדיוק עבר שם התפלא מי הצליח להרגיע את המוכרת הזועמת.
התברר לו שפשוט הגיע לקוח שביקש לקנות 250 גרם שעועית. המוכרת נתנה שירות עם כל הלב, עכשיו היא לא כועסת ולא צועקת, עכשיו היא פשוט נותנת שירות.
מה קרה? מה גרם לה לשנות את כל התוכן הפנימי שלה. להפוך ברגע אחד מאשה כעוסה ומאיימת למוכרת אדיבה ומנומסת?
כמה גרושים, הפרוטות האחדות שהיא עומדת להרוויח ממכירת השעועית, הן אלו ששינו אותה לגמרי, מן הקצה אל הקצה.
אמר הסבא מסלבודקא, מכאן ראיה שעל ידי 'שווה פרוטה', עם מתנה קטנטנה, מחמאה קצרצרה, אפשר לשנות את לבו של תלמיד, ושל כל אדם באשר הוא.
ולכן, תפקידו של כל הורה ומחנך הוא בראש ובראשונה, לשדר לילדים שנותנים בהם אימון, עם מחמאות, עם פרסים קטנים, עם מילים טובות שהמסר העיקרי שעובר ביניהן ושזור בהן כחוט השני זה "אני מאמין בך, אתה יכול, אתה מסוגל, אתה בוודאי תצליח!".
**
מגיד המישרים האמריקאי הגאון רבי פסח קראהן שליט"א, מביא בספרו שיחה מעניינת מאוד שקיים עם אחד מגדולי המשפיעים בארה"ב הרב בערל ויין. הרב ויין היה מוציא בעבר קלטות עם שיעורים רבים מספור, אלו הופצו בכל רחבי ארה"ב וגם מחוצה לה, בקרב יהודים דוברי אנגלית. הוא כתב מאמרים וספרים, ועסק במשך שנים רבות בהפצת תורה לעם בדרכים רבות ומגוונות.
שואל רבי פסח קראהן את הרב ויין שאלה אחת נוקבת: איך הצלחתם? איך יכול אדם אחד להדפיס ולהקליט ולכתוב ולחדש ולהשפיע כל כך הרבה תוכן על כל כך הרבה אנשים, בלי גבול ובלי מידה?
השיב לו הרב ויין תשובה שכדאי שכולנו נשמע אותה: היה זה בתקופה שאחרי השואה. פליטים יהודיים היו מרוכזים במחנות פליטים, רעבים וסחופים, חסרי מעמד חוקי, הם רצו לעלות לארץ ישראל והבריטים לא נתנו להם, כלאו אותם במחנות מעצר בקפריסין, ובמקומות שונים באפריקה.
באותה העת הגיע הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג לביקור בשיקגו, בה התגורר הרב ויין ואביו כיהן בה כרב במשך עשרות בשנים, כשליח של ועד ההצלה של שארית הפליטה. הוא בא לבקש כסף כדי לממן את פעולות ההצלה של ניצולי השואה האומללים.
הרב הרצוג ראה שבקהל היושב לפניו נמצאים בעיקר אנשים פשוטים שאינם יודעי ספר, והתאים את דבריו אליהם. אבל הוא גם ראה שבקהל יש מעט יודעי ספר ואפילו בני ישיבות בודדים, בהם הרב ברל ויין שהיה אז כבן 12 בלבד, אבל כבנו של הרב היה לו ידע תורני לא מבוטל.
"אני מגיע לכאן אחרי שביקרתי ברומא שבאיטליה, הייתי בוותיקן ונועדתי עם האפיפיור, העומד בראש הכנסייה הקתולית העולמית", סיפר,
"באתי אל האפיפיור עם רשימה של כעשרת אלפים ילדים יהודיים שנמסרו למשפחות נוצריות לפני השואה ובמהלכה, כחלק מהניסיון להציל את חייהם מפני ההשמדה הנאצית.
"רבים מהילדים האלו הועברו למנזרים, וגדלים כיום כנערים נוצריים", אמרתי לאפיפיור. "מדובר בפשע! הנאצים ועוזריהם כולם נוצרים, הם רדפו את היהודים, ואחיהם הנוצרים לקחו את ילדי היהודים והמירו את דתם לנצרות.
"דרשתי מהאפיפיור שייתן הוראה כללית לכל ראשי המנזרים הקתוליים וכל המשפחות השומעות בקולו, לפתוח את הדלתות והשערים, לאפשר לוועד ההצלה להגיע אל הילדים הללו, להזכיר להם את השורשים שלהם ולהחזיר אותם ליהדות!".
"אתם יודעים מה ענה לי האפיפיור?", שאג הרב הרצוג בקול רועד, "הוא השיב בשלילה נחרצת. האפיפיור הסביר לי שבעיניהם הם נוצרים רח"ל, גם אם היה זה בכפייה כשהוא היה ילד קטן. ולכן, הוא לא יכול לאפשר לנו להחזיר את הילדים הללו ליהדות.
"בשלב הזה הוריד הרב הרצוג את ראשו על הסטנדר", מספר הרב בערל ויין, "הוא פרץ בבכי. דממה שררה בבית המדרש, כולם שתקו, רק קול בכיו של הרב הרצוג הדהד ברמה, הוא בכה בכי סוער, ואחרי כמה דקות הרים את ראשו והביט בקהל בעיניים דומעות:
"אני לא יכול להחזיר את הילדים האלו", אמר ובכה שוב, "אני לא יכול לפרוץ לכל המנזרים ולחטוף מהם את הילדים שלנו.
"אבל אנחנו כן יכולים להחזיר אל הקב"ה את הילדים האובדים שלא נמצאים במנזרים! אלו שמסתובבים כאן ובשיקגו ובכל מקום אחר, ואין מי שילמד אותם לומר קריאת שמע, אין מי שילמד אותם קצת הלכות שבת וכשרות. אותם אנחנו כן יכולים להחזיר!
"בשלב זה הוא הפך למעשי, הוא הביט בקהל ושאל בלשון יחיד: 'מה אתה יכול לעשות כדי להציל ילד יהודי ולהחזיר אותו לאביו שבשמים? מה אתה עשית כדי לקרב יהודים ולהציל את הנשמה שלהם? האם עשית כל מה שאתה יכול?'…
"אני עומד לסיים את דברי", המשיך הרב, "תגיד לי, האם אתה תזכור את מה שאמרתי כאן? או שאתה תשכח את הדרשה הזאת ותמשיך בחיים כאילו לא קרה כלום?".
"אחרי שהסתיימה השיחה", מספר הרב ויין, "עבר הקהל ללחוץ את ידו של הרב האורח. כשהגיע תורי הוא לחץ את ידי בחמימות, הסתכל אל תוך עיני ושאל אותי שאלה נוקבת: 'אתה תזכור את מה שאמרתי עכשיו, או שגם אתה תשכח את דברי?'…
"השאלה הזאת מחלחלת בתוכי עד עצם היום הזה. אני יכול לשבת ולהקליט שיעורים במשך 12 שעות, וכשאני מרגיש שנופלת עלי עייפות ואני כבר לא מסוגל עוד, אני רואה בעיני רוחי את עיניו הנוקבות של הרב הרצוג מביטות בי ושואלות: 'האם אתה עושה מספיק כדי להחזיר את הילדים הללו לאביהם שבשמים?'…
"העיניים הנוקבות האלו, השאלה המהדהדת הזאת, גורמת לי להמשיך עוד שעה, למסור עוד הרצאה, כי אני לא יכול לשכוח את האמון שהוא נתן בי, שלי באופן אישי יהיה כח לעשות שינוי גדול במיוחד".
וכל מילה נוספת, מיותרת…