"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
מראשית תקופת נישואיהם, כרתו רבי משה ורעייתו הצדקנית ע"ה ברית של אמת עם מידת החסד, ואת חייהם הקדישו לקיום מצוה זו בהידור רב. באישיותם היו הנתונים המתאימים לעשיית חסד בשלמות ובהתמסרות. רבו-מספור מעשי החסד שעשו בצוותא או ביחידות, זה בהשראתה של זו. הצדקה, החסד והרגישות לזולת, היו היסודות העיקריים אשר עליהם השתיתו את ביתם.
סיפר הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל, בעל 'משמר הלוי', כי כאשר מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', חלף פעם לצד ביתם של משפחת טורק, החווה בידו לכיוון הבית ואמר למלווהו: "על הבית הזה ניתן לומר 'בית צדיקים יעמוד'!"…
ולא בכדי, ביתם היה בית שכולו צדקה, כולו חסד, כולו נתינה והטבה במאור-פנים ונפש חפצה. מי יספור וימנה את מעשי צדקתם וחסדם עם הבריות, בגופם, בנפשם ובממונם.
לרבי משה ורעייתו הצדקנית היה לב מלכים עד אין גבול וחקר. לא תפס אצלם המושג של 'אני', והזולת קבע מקום עמוק בלבבם.
סיפר השכן רבי י.פ. שליט"א, כי באחד הימים דפק רבי משה בדלת ביתו וראה שילדי המשפחה שוכבים על מזרונים הפרושׂים על הארץ. לשאלתו מה זאת, השיבו כי ביתם צר מלהכילם ואין להם היכן לישון. מישהו אחר היה ממלמל 'נו, ה' יעזור' או לכל היותר היה מתפלל בעדנו, אבל רבי משה שהיה איש חסד בכל מהותו ניסה לעזור כאן ועכשיו. ״ראה״ ניסה רבי משה לסייע, ״יש כאן דירה סמוכה ריקה של משפחת שטרסר מאמריקה״. "אמנם כן", השיב השכן, "אבל בעל הדירה באמריקה ואינו מסכים למכור את הדירה. ובכלל מאין לי הכסף לרכוש דירה שכזו?!". רבי משה שמע, וכעבור מספר שעות היתה בידו תשובה חיובית מהבעלים שמסכים למכור את דירתו. כיצד השיג את ההסכמה, השכן איננו יודע עד היום, רק ראה אותו מתקשר לבעל הדירה האמריקאי ומשוחח איתו באידיש, והשפיע עליו שימכור את דירתו בשלושים וחמשה אלף דולר. ה'רוכש' אמר 'מאיפה לי סכום כזה'… רבי משה רץ לגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל שהלווה סכום כסף, וכן לגמחי"ם נוספים, חתם כמובן ערבויות – וביום אחד כל הכסף נאסף. השכן עדיין מהסס, שכן לא ידע מהיכן יהיה לו להחזיר, אך רבי משה אמר לו 'נקבץ לאט לאט'… כעבור יומיים בלבד עברה הדירה המרווחת לרשות השכן. רבי משה סייע בידו כמובן להשיג כסף. נהג בו כמו באחד מילדיו.
ועובדה נוספת: נודע לרבי משה ששידוך של בנו או בתו של אחד מגדולי הדור מתעכב בגלל ענייני ממון. הסכום החסר היה בסך עשרת אלפים דולר. מיד שלח את בנו לבקש שיגמרו את השידוך, היות והוא לוקח על עצמו את הסכום. כששאלו אותו בני ביתו מה ראה על ככה, הלא הוא עצמו בעל חוב ולא סיים עם החובות האישיים שלו, השיב: "כל כך הרבה אנחנו מטריחים את גדולי הדור בשאלות, בבקשת עצות, האם לא ראוי שנסייע להם כאשר הם דחוקים בפרנסה?"…
אחר חודש שאלו בנו – איך הסתדר עם הסכום הגדול שהוציא? ורבי משה השיב: ״החזרתי לעצמי את הסכום, ואפילו כבר עקפתי אותו״. מה קרה? מספר ימים לאחר שהוציא מכיסו את הכסף דפק בביתו הנגיד המפורסם רבי משה רייכמן ז"ל מקנדה ואמר לו: "שמעתי שאתה מסייע רבות להכנסת כלה, אני חפץ לסייע לך", ורשם צ'ק על סך נכבד מאד. לא היה לו קשר מוקדם עם הרב רייכמן, ובודאי שלא פנה אליו או שלח שליחים לבקש את עזרתו, וכמו מלאך מן השמים הגיע מעצמו לסייע ולעזור.
״אתה רואה״ אמר רבי משה לבנו בטון בוטח, ״אין מצב שיהודי עושה את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, ומפסיד״.
מגדלים נערים ונערות בביתם
בביתם גדלו נערים ונערות שלא היה להם מקום. כל אלה מצאו פינה חמה בבית המיוחד הזה. לא אחת היו ילדיהם שלהם נמים בחדר האמבטיה, המקום היחיד שנותר פנוי. בחמלת הלב על כל דל ועשוק פתחו לרווחה את דלתות ביתם וחדרי לבבם.
רבי משה והרבנית דאגו לכל צרכיהם, כולל להשיאם בשידוכים הגונים. כל אותן נערות שגדלו אצלם, נשואות היום לתלמידי-חכמים גדולים ומרביצי תורה והוראה חשובים.
כה מתארת זאת בשפתה הבת, הגב' ש. ויטריאול תחי', בשיחה עם כתב-עת בו ניסתה לתאר את הבית הגדול של הוריה: "אני זוכרת את עצמי מתארגנת, נרגשת כולי, לחתונה. במטבח עמלה אמי, הרבנית טורק ע"ה, על ההכנות האחרונות. את כל הסעודה החגיגית היא הכינה בעשר אצבעותיה, כולל הכשרת העופות ושטיפת כל הכלים אחרי החתונה, שכן אז לא היו בנמצא כלים חד-פעמיים.
"במבט לאחור, איני זוכרת מי בדיוק התחתנה באותו יום, אני רק יודעת שהיתה זו אחותי הגדולה… נשמע משונה, נכון?… אך בילדותי, זו היתה מציאות החיים בביתנו. למרות שהייתי בת בכורה היו 'אחיות גדולות' לרוב, בנות מ'בית שרה שנירר' שראו באמי אמא לכל דבר. גם אבי מורי זצ"ל, היה כאביהם. בבוא העת הוא דאג לשדך אותן. הוא תמיד כינה עצמו 'שדכן הפוך', שלא נוטל כסף אלא נותן כסף; מתחייב כמחותן משני הצדדים! אמא ע"ה היתה מלווה אותן לחופה וממשיכה ללוות אותן בחיים ומשמשת כסבתא אוהבת לילדיהן"…
ה'חזון איש' הגיע להגן מפני הבריונים
הסיפור המיוחד הוא של בת-ישראל שגדלה בבית משפחת טורק ול'חזון איש' היתה מעורבות פעילה בעניינה, הוא סיפורה של בת ישראל מצויינת שבאה ממשפחה חילונית בעלת רקע פשרני, ורוח טהרה שנזרקה בה הביאה אותה לפנות ללימודים במוסד חרדי בניגוד לרצון הוריה ובני משפחתה.
בתחילה היא למדה בבית החינוך 'אוהל חוה' בירושלים, שנוהל על פי הכוונתו והדרכתו הצמודה של מרן הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולוביצ'יק מבריסק זצ"ל, על ידי שתי נשים צדקניות; האחת היא הרבנית מרת שושנה אידלמן ע"ה, אשת-חבר לגאון רבי שרגא אידלמן זצ"ל, ר"מ בישיבת 'עץ חיים', ואחות הגאון רבי שמואל גריינימן זצ"ל. השניה היא הרבנית מרת שרה רוטברג ע"ה, אשת-חבר לגאון רבי זלמן רוטברג זצ"ל, ראש ישיבת 'בית מאיר' ובתו של הגה"צ רבי מאיר קרליץ זצ"ל. בבית חינוך זה שימשה כמדריכה גם גיסתם של הרב והרבנית טורק – הרבנית מרת יהודית שלזינגר ע"ה, אשת-חבר לרבי אליקים שלזינגר שליט"א, ראש ישיבת 'הרמה' בלונדון', ובתו של העסקן האגודאי הנודע רבי משה בלוי זצ"ל.
אותה נערה נתקלה איפוא בהתנגדותו הנחרצת של אביה לדרכה החדשה, ובכל עת שבאה לבקר בביתה היה נועל אותה כדי שלא תשוב למוסד, אך היא היתה נמלטת משם בכל פעם בצורה אחרת. כשבאו מים עד נפש והמצב הפך לבלתי-נסבל היא החליטה לנתק קשר עם הוריה ובני משפחתה, ולעבור ללמוד במוסד דומה בעיר אחרת כדי שלא ידעו היכן היא.
המדריכה הרבנית שלזינגר ע"ה הציעה לה שתעבור למוסד 'בית שרה שנירר' בגבעת רוקח בבני-ברק, שהתנהל על ידי הרבנית מרת מרים קנייבסקי ע"ה, אשת-חבר למרן ה'סטייפלער' זצ"ל, ואחותה הרבנית צביה גריינימן ע"ה, ושבלילות תלון בבית גיסתה משפחת טורק ברחוב ברטנורא. הם דיברו עם ה'חזון איש' אודות המקרה של הנערה הזאת, והוא קרא לרבי משה וביקש ממנו שיאמץ אותה כבת. מיני-אז היא היתה לנה מידי לילה בביתם.
כעבור תקופה נודע לאביה כי היא שוהה אצל משפחת טורק, והגיע יחד עם כמה בריונים להלך-אימים על רבי משה והרבנית על שכביכול חטפו אותה.
הבריונים עמדו מול בית המשפחה, וכשראתה זאת הרבנית היא רצה מהדלת האחורית אל ה'חזון איש' וסיפרה לו על הבריונים שמקיפים את ביתה. ה'חזון איש' תיכף הופיע במקום ביום חמסין לוהט מלווה באחיינו הגאון רבי שאול ברזם זצ"ל ומקורבו הגה"ח רבי דוד פרנקל זצ"ל. הוא התקרב למולם, הביט בהם מבט חריף ונוקב, ופחדו נפל עליהם. מיד הם עזבו את המקום וברחו… נתקיים בו מאמר הכתוב: "וראו… כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך".
אך גם לאחר שברחו עדיין נשאר ה'חזון איש' במקום ולא עזב, והתיישב על ספסל סמוך לכיכר ברטנורא. כעבור זמן מה כשרבי משה הציץ מהחלון נבהל לראות את ה'חזון איש' יושב על הספסל ממול לביתו, ומיהר לצאת אליו החוצה. הוא שאלו ביראת-הכבוד: "מה מעשיו של הרבי כאן?", מאחר שלא ידע כי רעייתו קראה לו קודם, וה'חזון איש' השיב: "שמעתי שרוצים להזיק לכם ולכן באתי"…
מאוחר יותר נודע כי הרשויות החליטו לשלוח אנשים לחקור את ה'חזון איש'. אמרו זאת ל'חזון איש' שהגיב: "כשיבואו תודיעו לי". באחד הימים הם הופיעו, וה'חזון איש' אמר לבני הבית לסלקם, אך הם אמרו שאין הם יודעים כיצד מסלקים. מיד יצא ה'חזון איש' החוצה עם המקל בידו ונענע אנה-ואנה בתנועות של הברחה, ומיד הם נרתעו וברחו. כן העיד גיסו של רבי משה, רבי אליקים שלזינגר שליט"א אשר היה נוכח בבית ה'חזון איש' באותה שעה.
לאחר זמן קיבל רבי משה הזמנה לחקירה. הוא שאל את 'החזון איש' אם להתייצב במועד שהוזמן? וה'חזון איש' השיבו: "כן, אבל תיזהר לענות רק על מה ששואלים בלבד מבלי להוסיף מילה אחת רק תענה כן, לא". בחקירה ראו שאין הוא משתף פעולה, אלא רק השיב בקצרה: "כן! לא!". ובסוף שאלוהו: "איך הגיעה אותה ילדה לביתך?", ורבי משה השיב: "דלת ביתי פתוחה לכל, גם אתם יכולים לבוא לביתנו"… מיד הם עזבוהו לנפשו, ולמרבה הפלא הענין נסגר.
כעבור ימים ספורים קרא ה'חזון-איש' לאותה נערה והורה לה לכתוב מכתב פיוס לאביה. הוא אף הכתיב לה את הנוסח מתחילתו ועד סופו. בעקבות המכתב אביה השלים עמה, והיא המשיכה להסתופף בין כותלי המוסד. בהמשך נישאה לבעל תלמיד-חכם והקימה בית נאמן. וברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו; וכל אותם אלו שרדפו את רבי משה חזרו בהם ושינו דרכם לטובה כשכל הימים העריצוהו וכיבדוהו בלי סוף.
רבי משה היה מתייעץ רבות עם ה'חזון איש' כיצד להתמודד עם הילדים והילדות שגדלו בביתו. ופעם כשהבין ממנו כמה גדולים הקשיים וההתמודדויות שלו, אמר לו ה'חזון איש' משפט משמעותי שהיה לו ולאשתו למשיב נפש: "הייתי שמח לקבל חלק בגן-עדן הגדול שלכם בזכות המצוות הללו!"…
(מתוך הספר 'לדמותו של מחנך')