הסיפור הבא הוא סיפור 'טרי' יחסית, שהתרחש לפני כחודשיים ימים. בבית החולים 'מעייני הישועה' שבבני ברק שהה אז הרה"ג רבי יאיר ישראלי זצ"ל, שכיהן כראש ישיבת 'תפארת ישראל' בראשון לציון, עד שחלה ומצבו הלך והידרדר.
מדי יום ביומו הגיעו בני משפחה, תלמידים וידידים קרובים לבקרו, וראו את המאור הגדול שלאורו צעדו הולך ודועך…
ביום שלפני יום פטירתו, רבי יאיר כבר היה חלש מאוד, בקושי הצליח להוציא הגה מפיו. סביבו מכשירים שונים וצינוריות במגוון גדלים וצבעים, פניו חיוורות כסיד וכל כולו כחוש ותשוש.
צוות מתנדבים – מנגנים הגיעו לשמח את לבו ולעודד את מצב רוחו, ואף הצליחו להעלות חיוך קל בזוויות שפתיו הדואבות…
לפתע, תוך מאמץ לא פשוט, פצה הרב את פיו. הם התקרבו אליו כדי לשמוע מה ירצה, ושמעו אותו מבקש כי ישירו שיר בשפה הרוסית דווקא.
לנוכח הבקשה המוזרה נפערו עיני המנגנים בתדהמה רבתי, הם כלל לא ידעו כי הרב מחבב שירים בשפה הרוסית, זאת ידיעה חדשה אותה לא שיערו מעולם…
הם נעצו עיניים תמיהות זה בזה, מבולבלים מהבקשה המשונה. הם הניחו שאולי עקב חולשתו הגדולה הוא מבקש לעורר זכרונות ילדות, או אולי, חלילה, דעתו אינה צלולה.
אלא שמבטו של הרב היה כה נחוש ומתחנן שהוא מבקש שירים בשפה הרוסית דווקא, והם החלו להעלות בזכרונם שירים רוסיים שהכירו, וכשהחלו לנגנם – עלתה בת שחוק קלה על שפתיו…
כשסיימו את השיר הראשון, שב הרב יאיר וביקש שיר נוסף, גם הוא ברוסית דווקא. המנגנים נאלצו לדלות מירכתי מוחם שיר נוסף, וכשהצליחו – התחילו לנגנו.
גם כשסיימו את השיר השני שב הרב יאיר וביקש שיר נוסף ברוסית, וגם הפעם הצליחה קבוצת המנגנים לשלות מזכרון מעומעם שיר רוסי ישן ולשוררו…
כשסיימו לשיר, בכוחותיו האחרונים משך הרב יאיר את הווילון המפריד בין מיטתו שלו למיטת שכנו, ולחש לחולה השוכב לצידו: 'נו, היה יפה? אהבת את השירים הללו?' – – –
או אז התבררה התעלומה.
בבית החולים, באותם ימים נוראים, מיוסר בכאבים עזים ודואב עד אין סוף, מה שהדאיג את הרב ישראלי היה החולה הגלמוד, ישיש שעלה מרוסיה, ושכב לצידו באותו החדר.
והיטב ידע, כי כשיעלו הצלילים הענוגים של הנעימות הרוסיות בחלל תהיה לשכנו קורת רוח בעומק שאול מצבו, וזה מה שהעסיק אותו עכשיו – על ערש דווי!
סיפור מדהים זה, אותו סיפר לנו בנו בימי השבעה, מעמיד לנגד עינינו תמונה חיה וברורה של מסירות אמיתית לזולת, של חסד אמיתי וטהור תוך מאמץ לא קל, מתוך חשיבה מעמיקה על צרכי הזולת ורצון לסייעו.
גם כשאין כוחות, גם כשהמצב בכי רע, גם כשהחולי מתגבר, גם כשכל מילה דורשת מאמץ – המסירות לזולת חיה וקיימת, בוערת ומלהיבה, מחייבת ומאתגרת!
אשרינו שזכינו, שאנו יכולים לפעול למען הזולת ולהתמסר למידת החסד, במאמץ קל בהרבה, תוך התגברות על קשיים קטנים הרבה יותר. הבה ננצל את הכוחות שיש לנו, את היכולות הטבועות בנו, את כל כוחותינו ומשאבינו – כדי להיטיב לזולת, כדי להתמסר ליהודי אחר, כדי לסייע למישהו. כך נזכה להעצים את מידת החסד והנתינה, ונזכה באוצרות השפע המורעפים לעוסקי החסד באהבה!
(קובץ דרישה וחקירה, גליון קפב)