הרב ישראל היימן
ניצני ההכרה בעיקרון אותו אני הולך לפרוס בפניכם נבטו במוחי כבר בהיותי בחור בישיבה, בשנות העשרה הסוערים מלאי התהפוכות העמקים והגאיות…
הם הבשילו לאיטם עד היום כאשר אני עומד מצידו השני של המתרס וזוכה לעמוד ולשרת ולהועיל לנשמות אותן שתל הקב"ה במקומות בהם אני משמש.
חידה גדולה היא בעיני מאז ועד היום.
יכול בחור (ה"ה לכל אחד בכל שלב שהוא, רק שבחיי הבחרות זה מודגש ביתר שאת וביתר עוז…) להסתובב עם מועקה כבדה ומייסרת, אם בתחום החברתי אם בתחום הלימודי או בכל דבר שהוא. בדרך כלל כשצץ נושא שמעיק משמעותית על חייו הוא גם מרגיש ש'חרב עליו עולמו' – הכל נראה שחור משחור… הוא ניגש בפנים מכורכמות ומעוותות למשגיח או לר"מ או לכל מי שזה לא יהיה ומספר לו כמה רע לו וכמה הכל לא הולך כשורה, הוא מרגיש כמו שהוא שקוע בתהום הנשייה והמזל הטוב פשוט שכח ממנו ודילג עליו לבלי שוב…
מצב כזה קרה לי לא מזמן כאשר בחור יקר שבא לפרוק את הרגשת ליבו לא הסכים להגדיר שום תחום בו ניתן לפרוץ ולנסות לצאת מהבוץ… "הכל שחור" הוא טען… בלימודים אין לו שום סיכוי, כי יש את פלוני ואת אלמוני שהם הבחורים המצוינים של השיעור, ואין שום סיכוי פעם לשאול איזו שאלה או לתרץ איזה תירוץ שהם עדיין לא חשבו עליו. בחברה גם יש את ההוא שהכל בשליטתו והוא אמר ויהי… הכל מסתובב סביבו, וכל השאר נשארים בצד. גם בבית כעת עסוקים בשידוך אחר שידוך לרשימה ארוכה של ילדים ב"ה, ולהורים אין שום פניות אמיתית לצרכיו של הבן המתבגר.
בקיצור, חשך משחור תוארו. היה קשה לשמוע.
שלושה ימים לאחר מכן ראיתי אותו עומד בקבוצה עם שלושה מחבריו ומדבר בלהט ובחיוניות, לא יודע אם זה היה בלימוד או במילי דעלמא, אבל את העונג והחיוך שהיו שפוכים על פניו לא היה ניתן לפספס.
כחלק מ'המחקר' אותו אני עורך כאמור כבר מאז היותי בחור בעצמי, ניסיתי לבדוק מאחורי הקלעים את מה שהיה די צפוי בעיני… בישיבה עברו באותם ימים לסוגיא חדשה, הבחור החל למצוא טעם בחייו ולפרוח.
את מי ששואל מה קשורה סוגיא חדשה להרגשתו של הבחור הנ"ל, ובהקשרים שונים להרבה מאד בחורים ואנשים מכל גווני הקשת, ניתן להפנות אל המכילתא בפרשתנו עה"פ "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו". לשון המכילתא הוא: "דורשי רשומות אמרו, הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה".
ביאור דברי המכילתא נפלאים למתבונן!
משה עומד ומבקש מהקב"ה להמתיק את המים. מבואר בחז"ל שלא הייתה שם רק עובדה של חוסר מים ופתרון של ההמתקה שלהם. היה שם נסיון מאת ה' מיד אחרי קריעת ים סוף לראות האם יעמדו ישראל בקושי, הם הסתובבו שלושת ימים במדבר ללא מים עד שהגיעו ל'מרה' – למצב בו הכל כבר נראה מר וגמור…
אז מורה ה' למשה להשליך עץ אל המים ומגלה לו את הסוד.
את כל ה'מרירות' את 'החיים השחורים' ניתן לפתור בבת אחת – "עץ חיים היא למחזיקים בה" וההמשך הוא "ותומכיה מאושר"!!
מי שלומד את הסוד הזה של המתיקות אותה התורה נותנת לחיים בלי שום קשר למה הבעיה, מי שזוכה להבין שכשלפעמים בעיה מסויימת משפיעה על כל מצב הרוח ועל ההסתכלות על כל החיים הדרך להפוך את הכל היא להחזיק בעץ החיים, הרי שהמפתחות לחיים מאושרים בידיו.
כאמור, בדקתי את זה רבות בשנים, יכול בחור או כל אחד להיות שקוע בצרה ובמועקה, כשהוא רק חוזר ושוקע בלימוד ובהתמדה, בחידוש וביצירה, הכל נפתר מאליו… פתאום הבחורים הטובים בשיעור הם דווקא אלו שעושים לו טוב כי הם מעלים את הרמה ויש עם מי לדבר בלימוד, בחברה הכל הולך למישרין, ואפילו בבית ב"ה שיש שידוכים ועסוקים בדברים טובים…
סגולת התורה מעבר לקדושתה ורוממותה היא להחיות את החיים, לתת טעם בכל מה שסובב אותנו, להעצים את התחושה הטובה בכל השטחים והרבדים.
צריך רק לנסות – טעמו וראו כי טוב ה'.
"עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר".