לפני שנים אחדות פקדנו את ביתו של כ"ק אדמו"ר מדינוב שליט"א בביתר עילית, וביקשנו לשמוע ממנו דברי הדרכה והתחזקות. השיחה היתה ממושכת והתפרסה על כמה נושאים. לפני 2 גליונות ציטטנו כאן חלק ממנה שעסק בעניין של הקשר הנצרך לכל יהודי עם הקב"ה והיכולת לשפוך את נפשו בתפילה לפני ה' יתברך, הפעם אנו מביאים חלק אחר מאותה שיחה, העוסק בחשיבות השגת ה'גישמאק' בלימוד לכל בחור ישיבה באשר הוא, ככלי מרכזי בפיתוח האישיות שלו לשנים שאחרי הישיבה.
"זכיתי בימי חיי ללוות בחורים רבים בשנות לימודם בישיבה, ולראותם לאחר מכן מתחתנים ובונים את בתיהם על אדני התורה והחסידות ב"ה", סיפר האדמו"ר באותה השיחה. "ראיתי מאות בתים מוקמים על ידי בחורים שהיו מתמידים גדולים, בחורים מוצלחים שבישיבה אף אחד לא פקפק בהיותם הטובים ביותר.
"ובכל זאת, חלק מהם פנו כעבור שנים אחדות לעיסוקים כאלו ואחרים. רבים מהם נשארו ב"ה באהלה של תורה ונעשו תלמידי חכמים מופלגים, אבל יש גם לא מעט שהפכו לאנשי עסקים או בעלי בתים המתפרנסים מיגיע כפיהם, כל אחד במקצוע שבו הצליחה דרכו.
"וכאן הבן שואל, מה נשתנו הבחורים הללו מחבריהם? למה חלקם נשארו בלימוד התורה וחלקם פנו לעולמות אחרים ומסתפקים במקום זה בקביעת עיתים? זה לא עניין של כסף, לא עניין של משרה או כבוד ולא שום דבר אחר. ברוב רובם של המקרים זה עניין של 'גישמאק'.
"מי שבבחרותו היה נהנה מהלימוד, היה חי את הלימוד, אפילו אם הוא לא היה ה'שפיץ' הגדול של הישיבה, אבל הוא היה רץ לגמרא כי הוא אוהב את התורה ושמח לעסוק בה, הוא זה שנשאר בלימוד גם אחרי החתונה לאורך ימים ושנים.
"לעומת זאת מי ש'מסוגל ללמוד', הוא אולי לא כל כך סובל על יד הגמרא, אפילו מצליח ויודע היטב כמה וכמה מסכתות, אבל הוא לא נהנה מהלימוד עצמו, הוא לא שמח עם התורה – אדם כזה לא נשאר בלימוד לאורך כל ימי חייו".
איך עושים את זה?
"וכאן הבן שואל שאלה קשה עוד יותר. איך באמת מגיעים לדרגה כזאת של אהבת תורה? למה באמת לא כולנו מרגישים את אותה הרגשה של מתיקות וערבות התורה? הרי התורה נמשלה לדבש וחלב, התורה יקרה היא מפז ומפנינים, "סמא דחיא"… טעם החיים!!! איפה המתיקות הזאת? למה לא כולם מרגישים אותה?
"על השאלה הזאת נענה בשאלה אחרת: איך ייתכן שבחורים שמצליחים בישיבה בלימודם, קשה להם ללמוד מסכתות אחרות בלי שוטנשטיין? אני לא מדבר על אנשים שקובעים עיתים לתורה שבוודאי רבים מהם כמעט לא יודעים מה זה ללמוד גמרא בלי שוטנשטיין או מתיבתא או כל הפירושים הנפלאים האחרים.
"מה קרה להם? הרי הם ידעו להפליא בסברות, להקשות ולתרץ, לפרק קושיות, לעקור הרים ולטחון אותם זה בזה בכח הסברא שלהם, ופתאום הם לא מסוגלים ללמוד דף גמרא וליהנות ממנו בלי שמישהו אחר יכניס להם את ההסבר בתוך השורה עצמה?
"השאלה הזאת עונה על השאלה הקודמת. למרבה הצער בחורים רבים אינם לומדים ללמוד גמרא. הם לומדים ללמוד ראשונים, הם לומדים לומר סברות, להקשות ולתרץ, לדייק בדברי הרשב"א ולהביא לו סייעתא מדברי המאירי, אבל מה עם גמרא? מה עם רש"י ותוס'? את זה הם פחות יודעים.
הרה"ק רבי אייזיק מקאלוב, היה קדוש עליון. יהודי קדוש ונשגב שכל העולם העריץ את גודל קדושתו. אתם יודעים איזה שבח כתוב על המצבה שלו? "ידע ללמוד היטב על הדף".
"ידע ללמוד היטב על הדף!! אה! ידע ללמוד היטב! הוא ידע שקלא וטריא של הגמרא, הוא ידע להבין שאלה ולהבין גם מה הגמרא עונה על השאלה, ואיך תשובת הגמרא אכן מיישבת את התמיהה שהפריעה לה מלכתחילה.
"כמה פעמים בחור לומד גמרא, הוא לומד שאלה, ולאחר מכן את התשובה, ובאמת הוא לא מבין מה השתנה פה ולמה התשובה בכלל מתרצת את השאלה, אבל במקום לעצור הוא ממשיך הלאה כי צריך עוד להספיק את הגרנ"ט ואת הגר"ש שקאפ וכו'.
"הוא לא יודע שגם מלימוד השקלא והטריא של הגמרא צריך לקפוץ משמחה. "ידע ללמוד היטב על הדף". מי שיודע ללמוד היטב על הדף יכול ליהנות מהלימוד. דברי תורה משמחים ומשובבים את הנפש, אם לומדים כמו שצריך. אם לומדים היטב על הדף. כשלומדים כך, יש שמחה, יש תענוג, יש גישמאק בתורה הקדושה, וממילא יכולים להישאר בלימוד כל החיים. ואפילו אם אחרי שנים הוא נאלץ לצאת לעבוד, אז הוא עובד מתוך הכרח, אבל העיסוק החביב והמועדף עליו נשאר לימוד התורה!
"בבחרותי זכיתי ללמוד אצל מורי ורבי, מרן פוסק הדור הגר"ש ואזנר זצ"ל. הוא היה לומד גמרא עם חיות. קוראים לזה 'הונגרישע דרך הלימוד', אבל זאת הדרך האמיתית והמשמחת של לימוד התורה. קודם כל לומדים את הגמרא היטב. אם יש שני תירוצים צריך להבין מה לא היה טוב בתירוץ הראשון, למה הגמרא היתה צריכה לענות עוד תירוץ. אם רש"י מביא שני פשטים צריך להבין מה היה חסר בפשט הראשון שבגלל זה הוא נאלץ להביא עוד פשט.
"גם אבי מורי, כ"ק מרן אדמו"ר מנדבורנא פתח תקווה זצ"ל, כשהיה לומד איתנו גמרא, היה לומד בדרך הזאת. אם הגמרא מביאה כמה ראיות, צריך להבין כל ראיה מה היא מוכיחה משהו שאי אפשר להוכיח מהראיות האחרות. ואם אתה לומד רשב"א או ריטב"א או כל ראשון אחר והוא מסביר אחרת מהפשט שאתה חשבת בתחילה להסביר בגמרא, צריך להבין למה הוא הסביר אחרת. מה רע בפשט שאתה הצעת? ללמוד הדק היטב את הגמרא, את רש"י, לאחר מכן את התוס'. להבין את הסוגיא, את המהלך שלה מתחילתו ועד סופו, איך בדיוק התשובה מתרצת את השאלה, ולמה השאלה הבאה סותרת את התירוץ וכן על זה הדרך, עד שיהיו הדברים מחודדים בפיך, ואז, רק אז, יהיו דברי התורה שמחים כנתינתם מסיני".