"כצאתי את העיר אפרוש את כפי" (ט', כ"ט)
שמעתי לרמז בפסוק (שמות ב', י"א) "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם", שהכתוב מלמדנו, "ויגדל משה" – איך זכה משה להיות גדול בישראל, על ידי ש"יצא אל אחיו וירא בסבלותם" – שהיה לו 'אן עקסטערע געפיל' לאחיו וראה בסבלותם…
הגאון רבי ירוחם אלשין שליט"א, ראש ישיבת ביהמ"ד גבוה לייקווד, סיפר פעם ב'מלוה מלכה' בבית מדרשינו, מה ששמע מאת הגאון רבי שניאור קוטלר זצ"ל ראש ישיבת לייקווד, שאחד מהגדולים באירופה רצה לדעת מהו התפקיד העיקרי של רב ומנהיג ישראל, ולזה נסע לכמה מגדולי הדור לשמוע מה בפיהם בנידון.
נסע הלה להגה"ק מרן ה"חפץ חיים" זי"ע, ושאל אותו מהו תפקידו של רב בישראל, אמר לו ה"חפץ חיים", שעיקר תפקידו של רב הוא הרבצת תורה, שיעשה כל מאמץ להרביץ תורה להגדיל תורה ולהאדירה. לאחר מכן נסע אל הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, שאמר לו, שעיקר תפקידו של רב הוא ההוראה, לפסוק שאלות, ובזה הוא צריך להשקיע כל מרצו וכוחו לפסוק כדבעי, כח הפסק – וכן ענה לו גם הגאון בעל "ערוך השלחן" זצ"ל. הגאון רבי איצ'ל פטרבוגער זצ"ל (בתור תלמיד של הגה"צ רבי ישראל סלנטר זצ"ל) אמר, שעיקר תפקידו של רב הוא להשמיע דברי מוסר במקהלות עם, ולרומם את קהל עדתו ברוחניות ולשיפור מעשיהם.
לאחר כל זה, נסע אל הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל, ושאל גם לחוות דעתו, ובין הדברים אמר את כל התשובות הנ"ל ששמע מקודם, אמר לו רבי חיים: "כל הדברים ששמעת הם באמת דברים חשובים מאוד, כי אכן כל אחד ואחד שמנהל עדה קדושה בישראל, צריך להרביץ תורה ולומר תוכחה וכו', אך לדעתי עיקר תפקידו של רב בישראל הוא 'צו טראגן דעם ציבור' – והוא עיקר שבעיקרים – את נשיאת העול עם כל אחד ואחד מבני קהילתו – שיהיה להם לעזר ולאחיסמך בכל הצטרכויותיהם, ויעמוד לימינם בכל מה שהם צריכים, זה מה שרב בישראל צריך לעשות"…
***
לפני שנים נולדה אצלי בת בערב שבת אחת, והיות שהיא נולדה קצת לפני הזמן, לכך היה נידון אצלנו מה לעשות, אם להישאר בבית החולים שם או לעבור לבית חולים בעיר אחרת, שיש שם יותר מומחים. התקשרתי אז למו"ר הגה"צ רבי אליהו שמחה שוסטאל זצ"ל ראש ישיבת 'בית בנימין' בסטעמפערד, להתייעץ עמו בנידון, ולבסוף הוחלט להישאר שם בשבת קודש. והנה בבית החולים שם לא היתה אז התארגנות לאנשים שומרי תורה ומצוות, לעזור להם בסעודות שבת קודש וכדו', ולכן לא היה לי במה לסעוד את סעודות השבת כדבעי, אך מחוסר ברירה נשארתי שם.
והנה ביום שישי אחה"צ, אני רואה שני אברכים נכנסים לבית החולים שם, ניגשים אלי עם חבילה גדולה בידיהם, ומושיטים לי את החבילה. אני פותח את החבילה, ורואה שם כל מאכלי שב"ק ערוכים ומסודרים באופן נעלה ביותר. שאלתי אותם בתימהון: "מי אתם, ואיך אתם יודעים שאני נמצא כאן?".
הם משיבים לי, שהם גרים ביישוב לא רחוק מכאן, ולפני זמן קצר הם מקבלים טלפון מאת הרבנית שוסטאל ע"ה, אשת חבר של מו"ר הנ"ל (בתו של מו"ר הגה"צ אב"ד מאטערסדארף זצ"ל בעל "שם משמואל"), והיא אומרת להם שהיות שבבית החולים לא רחוק ממושבותם נמצא כעת אברך אחד, והוא נשאר שם לשבת קודש, ואין לו כלום לשבת, לכן היא מבקשת מהם שיביאו לו כל הדברים לשבת, ולעזור לו במה שהוא צריך, וזה מה שאנו עושים…
(מתוך 'נועם שיח' ויחי בהוצאת מכון אפריון לשלמה)
סיפר לי ידידנו הרב החסיד הנעלה ר' חיים יודל אסטרייכר שליט"א מחשובי מרביצי התורה בעיר התורה לייקווד, שידוע שכ"ק מרן הרה"ק מסקולען זי"ע היה מגיע להשתתף כמעט בכל חתונה וחתונה שהיו מזמינים אותו, ורק לעת זקנותו ממש, שהרבי ממרום גילו המופלג בליעה"ר כבר היה חלש מאוד, הוחלט שהרבי אינו משתתף בשום חתונה, ואף כשאחד ממשמשיו הנאמנים מהמקורבים אליו ביותר חיתן אחד מיוצאי חלציו, לא בא הרבי להשתתף – וזאת כדי להראות שהרבי אינו משתתף בשום שמחה יהיה מי שיהיה – לבד מנכדיו או ניניו.
פעם – סיפר ר' חיים יודל – בשמחת הנישואין של אחד מקרוביי, הופתעו הנוכחים לראות את הרבי זי"ע מגיע להשתתף בשמחת החתונה, והיה הדבר לפלא גדול, שהרי ידוע היה שהרבי לא יוצא מביתו כלל לשמחות, ולאחר חקירות אצל הגבאים נודע דבר נפלא, שאבי הכלה נכנס עם בתו הכלה לקראת החתונה להתברך אצל הרבי, ובאמצע פרצה הכלה בבכי, והרבי שאל "למה היא בוכה?", ואמרו להרבי שהכלה אומרת ששמעה שהרבי לא ישתתף בשמחת נישואיה והדבר כואב לה מאוד, ולכן היא בוכה.
והנה כשהגיע זמן החתונה, אמר הרבי לפתע להפתעת הגבאים, שהוא רוצה להשתתף בהחתונה, והשתוממו מאד, שהלא עשו גדר חזק שהרבי לא ילך לחתונות, ואף לשמחת החתונה שעשה אחד מהמשמשים הקרובים לא הלך הרבי, ומה ראה כאן שנחוץ כ"כ לשבור את הגדר. וענה הרבי "הלא הכלה בכתה"…
כשעברתי לביתי החדש, הגיע זקן האדמורי"ם כ"ק מרן אדמו"ר מראחמיסטריווקא שליט"א לקבוע מזוזה בפתח בית המדרש. לאחר המעמד עלה הרבי שליט"א עם כל המשתתפים לביתי, וערכו מסיבת "לחיים" – מעמד רווי הוד.
בטרם יצא הרבי שליט"א מביתי, פנה אלי ושאלני היכן נמצאת אמי – אמי ע"ה היתה דרה אז בביתי (זכינו שאמי ע"ה היתה דרה אצלינו בבית בערך עשר שנים עד לפטירתה) – אמרתי להרבי שהיא נמצאת כאן בחדר הסמוך. מיד נפנה הרבי לשם ובירכה בברכות חמות מעומק לבו הטהור…
לפני שנים כשאבי מורי ז"ל היה חולה ל"ע, נכנסתי אל כ"ק מרן אדמו"ר מסקווירא שליט"א שיסייע במצבו, והרבי עזר בעצה ותושיה, וגם היה לעזר עם פרוטקציה להשיג איזה רופא גדול מאוד מומחה בתחומו. הרופא בדק את אבי, וסיכמו על יום מסויים בו הוא צריך לעבור איזה ניתוח – קשה ומסובך להצלתו.
יום אחד שמעתי אנשים מדברים, שאכן הרופא ההוא הוא רופא גדול מאוד, אמנם ה"יודעי דבר" אומרים שבמציאות מה שקורה בפנים אף אחד לא יודע, והם אומרים שבפנים הרופא רק מסתכל על מהלך הניתוח, אבל בפועל – תלמידיו שלומדים אצלו – הם עושים את הכל בעת הניתוח, והרופא אומר להם רק מה לעשות. אמרו לי האנשים, האם אתה רוצה שיתלמדו על אביכם? – אולי כדאי לקחת רופא טוב – אפילו שהוא לא כל כך גדול – אבל הוא עושה את הניתוח בעצמו…
כששמעתי את דבריהם, נבוכתי מאוד, ולא ידעתי מה לעשות, ונכנסתי איפוא בשנית להאדמו"ר מסקווירא, ואמרתי לו את כל מה ששמעתי, ואמר לי הרבי "אז מ'גייט – גייט מען צום גרעסטן"…
זמן קצר לפני הניתוח, ביקשתי שאני רוצה לדבר משהו עם הרופא הגדול בעצמו. מיד הוא יצא אלי, ועוד בטרם פתחתי את פי – אמר לי "אני יודע בדיוק מה אתה רוצה להגיד לי – האדמו"ר מסקווירא התקשר אלי אתמול, וביקש ממני שהפעם אעשה בעצמי את הניתוח ולא תלמידיי, והבטחתי לו שכן אעשה כדבריו – ואכן – מוצא שפתי אשמור ואני בעצמי אעשה את הניתוח"…
סיפר אחד, כי בהיותו נער למד בישיבת סלבודקא בבני ברק, הוא היה יתום מאביו, והתכונן לשהות בישיבה בימי ראש השנה כדי להרגיש את אותה התרוממות רוח בה זוכים בישיבה. אולם בערב ראש השנה הוא נקרא לפתע לחדרו של ראש הישיבה איש תנועת המוסר הגה"צ רבי אייזיק שר זצ"ל.
כשהגיע אליו, שאל ראש הישיבה "היכן אתה מתכונן להיות בראש השנה?" מיודענו נבהל מעצם השאלה והשיב בלחש "בישיבה". אז הסביר לו רבי אייזיק שר כי לא כן עליו לעשות, וכי עליו להיות בחג בבית אמו, וכך הסביר: תראה, יש לך אמא אלמנה, היא מטבע הדברים תבוא בראש השנה לבית הכנסת כדי לשמוע קול שופר, מעזרת הנשים תשלח מבט לעבר היכל התפילה – את בעלה היא לא תראה בין המתפללים, גם לא את בנה, ולבה יהיה עגום עליה מאד – עליך איפוא לנסוע מיד הביתה ולהתפלל באותו בית כנסת שבו תתפלל אמך האלמנה.
כאשר החל הבחור הצעיר להתחנן לפני ראש הישיבה שמבקש הוא להישאר בישיבה, שכן ברצונו לחוש בימי החג את אווירת הישיבה, השיב לו רבי אייזיק "לא מצאנו בשום מקום, כי חובה להרגיש אווירה של ישיבה, אבל יש פסוק מפורש שבו נאמר (איוב כ"ט, י"ג): ולב אלמנה ארנין"…