מעשה היה עם הגאון רבי שמחה וסרמן זצ"ל (בנו של מרן רבי אלחנן זצ"ל הי"ד), שנצרך למכונית והחליט לקנות מכונית יד שניה. לפני הקניה ביקש מהמוכר לקחת את הרכב לטכנאי על מנת שיבדוק את תקינותו ויעמוד על טיבו.
שאל אותו המוכר: ומנין אדע שאתה לא מתכוון לגנוב לי את המכונית?!
השאלה הזו לא מצאה חן בעיני רבי שמחה והוא הרהר לעצמו: 'הוא חושב שאני גנב – אולי הוא בעצמו גנב?!' החליט לבדוק במשטרה מה מצב הרכב.
התברר שהרכב אכן היה גנוב!
*
המסר מהסיפור ברור. הפוסל – במומו פוסל. אדם רואה את הזולת במשקפים שלו עצמו. אולם תלמידו של רבי שמחה זצ"ל, הגאון רבי נח אורלוויק שליט"א, הפיק מהסיפור לקח מאלף נוסף:
נתבונן רגע, באיזה עולם חי אותו מוכר רכב? הוא חי בעולם חשוך, בעולם של גנבים ורמאים – כי הוא תמיד חושד שכולם כמוהו! הווה אומר, שאדם עם מידות רעות – סובל!
ולפיכך, כאשר אתה מבחין אצל הזולת במידות רעות, אינך אמור לכעוס עליו אלא פשוט לרחם עליו! חייו אינם חיים, אין לו ידידים – ובעצם אין לו כלום! הוא חי את חייו האומללים, נעבעך, בעולם של רוע וחשדנות, של תככנות וסכסכנות.
(מעובד ע"פ 'איש לרעהו')