סיפר לי האברך החשוב העסקן ר' נפתלי מערינג הי"ו מחשובי חסידי וויזשניץ-מאנסי בוויליאמסבורג, שפעם התקיימה קידושא רבא בצפרא דשבתא בביהמ"ד דחסידי וויזשניץ-מאנסי בוויליאמסבורג, ושם נהוג שרב הביהמ"ד הגה"צ רבי יצחק יוחנן האגער שליט"א, בן כ"ק מרן האדמו"ר מוויזשניץ-מאנסי שליט"א, הוא מקדש על היין בקול, ושאר האנשים שלא שמעו עושים לעצמם קידוש על מיץ ענבים, בעוד שהרה"צ רבי יצחק יוחנן מקדש בדווקא על יין שמונח לפניו בקנקן מצופה כסף.
מספר ר' נפתלי, שבשבת ההוא, כשלקח הרב את הקנקן למזוג את הכוס ביין, ראה שיש בו רק מים ולא יין, ולכן אמר אברך אחד שהוא הולך מיד להביא יין, כי הרי הרב אינו מקדש על מיץ ענבים, אך כשחזר האברך עם היין בידו, נשתומם לראות שאוחזים כבר לאחר קידוש, והבין שהרב קידש בהכרח על מיץ ענבים, והדבר היה לו לפלא, למה שינה ממנהגו הקדום לקדש על היין, וכשראה הרב את פליאתו, הסביר לו שעלה בלבו ספק באיזה הידור עדיף להדר, לקדש על היין או למנוע טירחא דציבורא שלא יצטרכו להמתין עליו עד שיביאו לו יין, והסיק לעצמו שהרבה יותר חשוב למנוע טירחא דציבורא מאשר לעמוד על מנהגו לקדש על יין בדווקא, ולכן קידש מיד על מיץ ענבים…
בשבת שהיתי בוויליאמסבורג לרגל השמחה בבית מחותני כ"ק גאב"ד בראד שליט"א, והיתה לי הזכיה להשתעשע באהבים עם מחותנו החדש הרה"צ רבי ברוך הורוויץ שליט"א ממעליץ, ושמעתי מפיו כמה עובדות מאלפות, ואמרתי להביאם בפני קהל עדת ה' מי מנה ללמוד מהם דרך חיים ותוכחות מוסר.
סיפר לי הנ"ל, שהרה"ק רבי נפתלי צבי מבאבוב זי"ע, עוד בטרם עלה על כס האדמורו"ת, נכנס פעם אחת לבית מרקחת לקנות איזה תרופה, בהיכנסו, ראה את אחד ממכריו יהודי בעל משפחה גדולה בלעה"ר שממתין אף הוא שם, שאלו רבי נפתלי צבי, לצורך מה באת הנה, השיב היהודי, כדי לקנות איזה תרופה, אמר לו רבי נפתלי צבי "שמע נא, אתה בעל משפחה גדולה ומטופל בילדים רכים, ואני כבר זכיתי להשיא את כל ילדיי, ובכן, הגד לי איזה תרופה אתה צריך, ואני כבר יקנה לך את זה ואביא לך את זה לביתך, כי חבל על כל דקה שלך, ואתה צריך לעזור בבית" – וכך הוה – היהודי הלך לדרכו, והרבי נשאר והביא לו לביתו את התרופה…
עוד סיפר, שפעם ראה רבי נפתלי צבי זי"ע ברחוב בבארא פארק, שעומד אחד ליד רכבו ומהרהר, ושאל אותו רבי נפתלי צבי אם יש לו איזה בעיה, ואמר לו שהוא במבוכה מה לעשות, שכן בבארא פארק מאוד קשה למצוא מקום לחניית הרכב, כי במקום זה אסורה החניה, ובמקום אחר אי אפשר להחנות את הרכב בכל השעות ביממה, רק בחלק שעות, ואם מחנים את הרכב שלא במקום, או השעה היעודה, אז מקבלים מיד קנס, והיהודי היה נצרך להיכנס ולסדר איזה דבר בדחיפות, אך היה מפחד שיתנו לו קנס שעומד עם רכבו במקום שאסור לחנות, מיד כששמע רבי נפתלי צבי את דבריו, אמר לו שיכול ללכת תיכף ומיד לדרכו, והוא כבר ישמור על רכבו שלא יאונה לו כל רע, ושלא יקבל שום קנס.
(מתוך נועם שיח' מכון אפריון לשלמה – ויקרא תשעז)