"וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו" (מה, א)
במדרש תנחומא אמרו: "לסכנה גדולה ירד יוסף, שאם הרגוהו אֶחָיו – אין בריה בעולם מכירו. ולמה אמר הוציאו כל איש מעלי? אלא כך אמר יוסף בלבו: מוטב שאיהרג ולא אבייש את אֶחָי בפני המצרים".
מסופר על הרבי רבי העשיל זצ"ל, שבהיותו חתן, בשבת שלפני החתונה הוא נסע לעיר של הכלה, ושם היתה אמורה להתקיים העלייה לתורה. כמובן שהוא הגיע עם הוריו ובני משפחתו, וההורים של הכלה דאגו להם לדירה שבה ישהו בשבת. החתונה נועדה להתקיים ביום ראשון.
מחלון הדירה שבה התארחו ניתן היה להשקיף על המטבח של בית הכלה. והנה ביום ששי, כשהעשיל עבר ליד החלון, הוא הבחין בכלתו, שעמדה במטבח, מורידה מהאש סיר קוגל חם ומניחה אותו על אדן חלון המרפסת, על גבי מגבות ספוגות במים, כדי שיתקרר. כידוע, רק אחרי שקוגל מתקרר ניתן לפרוס אותו לפרוסות.
היא חזרה למטבח, להמשיך בעבודות, ובינתיים הסתובב בחצר תרנגול. וכיון שלסיר לא היה מכסה, כדי שיתקרר מהר, התרנגול קפץ לתוך הסיר והתחיל להדס באטריות… היה לו רותח ברגליים והוא נאלץ לקפוץ ולאכול, לקפוץ ולאכול… עפר נכנס בתוך הסיר.
עוברים כמה רגעים והעשיל רואה שכלתו הבחינה בתרנגול. היא יצאה למרפסת ותפסה בו ברגליו, ולא יאומן כי יסופר – היא לא ידעה שהחתן שלה מסתכל – היא הטיחה את ראשו בקיר… שילך לכפרות…
העשיל נבהל. איך אתחתן עם אשה כזאת? היום היא תופסת תרנגול ברגליים ושולחת אותו לכפרות, מחר היא תתפוס אותי ברגליים ותשלח אותי לכפרות…
אבל לֵךְ תגיד לבת ישראל, יומיים לפני חתונתה, שהחתן מבטל את השידוך. איזה צער נורא יעטוף אותה. אלו בושות עצומות יהיו לה…
מה עשה העשיל? שָׂם פעמיו לבית הכנסת. במסדרון הסמוך לכניסה קבועה בקיר קופת צדקה. הוא תפס פטיש והחל לדפוק עליה… אנשים שהיו בבית הכנסת שמעו את הקולות ומיהרו לצאת החוצה. והנה הם רואים בחור לא מוכר, שאינו מתושבי המקום, מנסה לפרק את הקופה…
"מי אתה"?
והעשיל שותק.
"תגיד מיד מי אתה!"
והעשיל שותק.
הם נתנו לו קצת 'מתן בסתר' עד שפתח את פיו ואמר שהוא החתן של הגביר, והוא הגיע לכאן לשבת האופרוף שלו…
הם מיהרו לביתו של הגביר ואמרו לו: "החתן שלך, ללא ספק, הוא עילוי גדול, אבל דע לך שיש לו מעלה נוספת: יש לו ידי זהב… לא תהיינה לו בעיות של פרנסה גם אם לא תתמוך בו. כל אימת שיהיה קצת לחץ – הוא יפרק קופה… תפסנו אותו על חם"…
האבא ניגש לבתו וסיפר לה שתפסו את החתן המהולל מפרק קופה. היא החלה לבכות: "אבא! אני לא רוצה גנב"…
בקיצור, ביטלו את השידוך עוד באותו יום ששי!
אבא של העשיל התרעם עליו: "לא היה לך מה לעשות אלא רק לפרק קופה של בית כנסת? כלום היה חסר לך משהו?"
והעשיל שותק…
"העשיל! אתה חייב לומר לי! מה קרה לך", לא הרפה ממנו אביו.
העשיל נאלץ לחשוף באוזני אביו את סודו, וסיים את סיפורו במילים: "מוטב שאני אתבייש, ולא אבייש בת ישראל"…
את ההנהגה הזאת ראינו אצל יוסף הצדיק שהורה: "הוציאו כל איש מעלי" למרות הסכנה הגדולה שבדבר. אמר יוסף: "מוטב שאיהרג ולא אבייש את אֶחָי בפני המצרים".
*
כל יהודי צריך להרגיש את השני, להיזהר בכבודו ולשאת עמו בעול.
מסופר על רבי חיים מבריסק זצ"ל, שפעם הגיעו אליו הביתה גבאי הצדקה של העיר ורצו להתייעץ עמו בעניין מסוים. דא עקא, היה קר מאד בבית…
הם פנו לרבנית ושאלו אותה: "מדוע אינך מחממת את הבית"?
"המשכורת של הרב לא מספיקה כדי לקנות עצים לחימום", השיבה.
"טוב הרבנית! הבנו את הרמז", אמרו. "אנחנו נמלא את המחסן שלכם בעצים! כשבאים להתייעץ עם הרב צריך שיהיה חם בבית"… והם שלחו טנדר מלא עצים ומילאו את כל המחסן.
למחרת הם באו שוב להתייעץ עם הרב, ושוב הבית קפוא מקור…
"למה את לא מחממת? הרי מלאנו לך את המחסן"? שאלו את הרבנית.
"הרב שמע שיש מחסן מלא עצים, והורה לחלק את כולם לעניים! עד העץ האחרון! לא נשאר כלום", סיפרה הרבנית.
"בסדר גמור! מה שחילק – חילק. אנחנו נמלא שוב את המחסן, אבל הפעם אנחנו מדגישים – זה רק בשבילכם! אם הרב יחלק את העצים האלו לעניים זה שאלה של גזל"… והם שלחו שוב טנדר ומילאו את המחסן בעצים.
למחרת הם באו שוב להתייעץ עם הרב, ושוב הבית קפוא…
"למה עכשיו לא חיממת? הרב חילק את העצים לצדקה?"
"לא!" ענתה הרבנית, "העצים במחסן".
"מדוע, אם כן, אינך מחממת בהם?" תמהו הגבאים, והרבנית השיבה: "הרב אמר שאם לעניים קר – גם אצלנו יהיה קר"!
(רבי מאיר צימרוט שליט"א – נאה דורש)