הרב יהושע לייבזון
את הסיפור הבא שמעתי מאחד ממכרי הקרובים בבית הכנסת השכונתי בין מנחה לערבית: "היום בבוקר קיבלתי שוער באמונה ובביטחון", הוא מספר לי.
אני מכיר אותו היטב. מיד הבנתי שהוא לא מתכוון שהוא ישב בבית המדרש והאזין לשיעור, אלא שיש לו סיפור כלשהו לספר לי…
התיישבתי מולו, כריתי אוזן והקשבתי לדבריו ברוב קשב… וכך הוא מספר:
"לפני כמה ימים הזמנתי איזו חבילה מחו"ל, וכשהיא הגיעה בדואר קיבלתי הודעה שמבשרת לי שעלי לגשת לסניף הדואר שבמרכז השכונה הסמוכה, כדי לאסוף את החבילה…
"הזמנתי תור כמקובל, וביום המיועד נכנסתי למכונית, הזנתי את כתובתו של סניף הדואר ויצאתי לתמרון בין הפקקים הירושלמיים שבתקופה הנוכחית הגדישו את הסאה בגלל עבודות התשתית שמבוצעות בכל רחבי העיר בו זמנית.
"כשהגעתי למקום, התחלתי לחפש חניה, הנה כבר מצאתי מקום, אבל איזה חוכמולוג אחד החליט לפרוץ עם המכונית שלו בפראות ותפס את מקום החניה. אין בעיה, המשכתי לחפש, כאן היה לי בדיוק רמזור אדום ברגע שראיתי חניה ריקה בהמשך, ועד שהרמזור התיירק לי, גם החניה ההיא נתפסה.
"בסופו של דבר מצאתי חניה, והגעתי לסניף הדואר חמש דקות לפני הזמן המיועד.
"אחרי ככלות הכל, הגעתי בדיוק בזמן, לא הפסדתי כלום מהחניות 'שפספסתי' קודם לכן.
"אני עומד בדואר, בסבלנות. מראש ידעתי שאני צריך להתאזר בסבלנות, כי גם אם אנסה להפוך את העולם, לא אוכל להקדים את התור שלי אפילו בחצי דקה. יש מערכת אוטומטית, היא זאת שקובעת מי ייגש לדלפק, כל אחד בתורו. פעם עוד היו אנשים שיכלו לצעוק ולטעון שהם היו בכלל קודם, ושכבר אתמול הם היו פה והבטיחו להם שהיום יכניסו אותם בלי תור בכלל ועוד טענות שונות ומשונות.
"היום יש מערכת אוטומטית. אף אחד לא יכול להתווכח איתה. המערכת קובעת מתי יהיה התור שלך, ואתה תמתין בסבלנות עד שהוא יגיע.
"אז מה יעזור לי להתעצבן ולצעוק? אני עומד בס-ב-ל-נ-ו-ת וממתין…
"דקה אחרי מגיע יהודי עצבני… הוא מסתכל על הפתק שלו, ומתחיל מיד לשאול שאלות. "מתי התור שלך? כמה זמן אתה מחכה? למה הוא עומד שם כל כך הרבה זמן?".
"הוא ניגש לפקידה בדלפק, עוד לפני שהספיק בכלל לקלוט מי עומד בתור ומה קורה ומתחיל לשאול בקול, "אפשר לדעת למה כל כך הרבה זמן צריכים להמתין?".
"הסתכלתי עליו וקצת ריחמתי עליו. מסכן, הוא עצבני ולחוץ. זה לא יעזור לו כלום. גם הוא וגם אני יודעים שהמערכת היא אוטומטית והתורים נקבעים על ידה לפי התחשיבים שלה שכוללים גם את השעה שבה נקבע התור וגם את השעה שבה מזמין התור הגיע בפועל לסניף…
"אחרי המתנה של קרוב לחצי שעה, הוא כבר לא יכול היה להכיל את הכעס. ראיתי אותו קם ממקומו בעצבנות מופגנת, ניגש למנהל הסניף במטרה לשפוך עליו את כל מררתו, וברגע שרק הרים את קולו, הכריזה המערכת את המספר שלו… הוא בא דקה אחרי, אבל התור שלו היה מוקדם יותר ולכן הוא הוזמן לדלפק לפני…
"זה היה ממש מעורר רחמים לראות את האיש באותו רגע. הוא הרגיש כל כך רע שבדיוק כשהתחיל לצעוק ולהשתטות, הגיע התור שלו. אם הוא רק היה מתאפק עוד חצי דקה לכל היותר, הוא היה חוסך מעצמו את הביזיון הזה.
"אלא שאז נכונה לו אכזבה גדולה… הוא שכח להביא את תעודת הזהות שלו… הקולות שנשמעו מהדלפק לא יישכחו במהרה. הוא צעק וקיטר והתעצבן, יש לו אלף ואחת הוכחות שזה אכן הוא, הפקידה יכולה לנסות להתקשר ולשמוע את הטלפון שלו מצלצל ועוד כל מיני ראיות שהוא הביא מתחת לאדמה, אבל הפקידה הסבירה לו שוב ושוב, שהיא מנועה מלתת לו את החבילה כל עוד הוא לא מציג מסמך מזהה! אחרי כל הכעס והצעקות, יצא האיש בבושת פנים ובידיים ריקות..
"כך או כך, התור שלי כבר הגיע ואני שכחתי מהאיש הלחוץ והעצבני.
"קיבלתי את החבילה שהיתה מיועדת אלי, יצאתי מהסניף והתיישבתי ברכב… ואז חשבתי לעצמי, שבזבזתי חצי שעה מהחיים כדי לקבל חבילה שאני לא בטוח שהיא באמת כל כך חשובה עד כדי כך שתצדיק את ההמתנה הממושכת הזאת….
"אבל אז הכתה בי ההבנה… חצי השעה הזאת לא הלכה לשווא. למדתי במהלכה שיעור נפלא באמונה וביטחון. לפעמים אתה לוחץ, צועק, מתעצבן, דורש בתוקף, דופק על שולחנות ומתזז את כל המערכת, אבל יש מערכת, הצעקות שלך לא משפיעות עליה ולא משנות את דעתה. כשיגיע התור שלך, הוא יגיע, אם אתה רוצה להקדים את התור, הדרך היחידה היא להשפיע על המערכת עצמה. הפקידים רק מצייתים לפקודות ולא יעזור שום דבר.
"לפעמים אתה לוחץ וצועק ומתעצבן, ולא רק שאתה לא משנה בכלל את הסדר של התורה, אלא שכשמגיע התור שלך אתה מגלה שאין לך תעודת זהות וממילא לא תקבל שום דבר. בחינם צעקתי והתבזית לעיני כל הנוכחים במקום.
"כל אחד ואחד מאתנו עם ה'דואר' שלו. לפעמים זאת נסיעה מעצבנת בכביש פקוק ועמוס, לפעמים זה ילד שמתקשה קצת בלימודים ולא מצליח להגיע לרמה שהיית רוצה ולקצב שהיית מצפה ממנו, לפעמים זה אתה עצמך שמתמודד עם אתגר ולא מצליח לעמוד בו כמו שהיית מעוניין, לפעמים זה המצב הכלכלי או השכן שמפריע לך לבנות ולהרחיב את הבית וכדו'.
"אתה יכול לצעוק, אתה יכול להתעצבן, אתה יכול לדפוק על השולחן ולעשות פרצוף מאוד מאוד כועס. זה לא יעזור לך כלום. יש 'מערכת'! יש מערכת מסודרת של השגחה פרטית, הקב"ה מנווט את הכל ומכוון את הכל. אם תצעק ותשתולל זה לא יעזור לך כלום.
"הדרך היחידה להשפיע על הגורל שלנו היא להשפיע על המערכת. להרבות בתפילה ובתורה, ביראת שמים ובמעשים טובים, זה, רק זה, יגרום לקב"ה 'לסדר את התור' בצורה אחרת, ולהעניק לנו שפע גדול יותר.
"לנו עצמנו, אין שום יכולת לעשות זאת, וככל שנקדים ונעמיק להבין את הדבר הבסיסי הזה, כך יהיו החיים שלנו רגועים יותר, שלווים יותר ומאושרים יותר".