להודות ולהלל
תארו לעצמכם משפחה שחוזרת לביתם אחרי שבשבת שהו במקום אחר, הם באים לפתוח את הדלת ומגלים שהדלת כבר פתוחה, גנבים פרצו לבית במשך השבת, והותירו אחריהם מראה מזוויע… כל הרהיטים הפוכים, הם אפילו פירקו להם חלק מהבלטות, הגנבים חשבו שהם החביאו שם דולרים…
אי אפשר לתאר את הכאב העצום, זו תחושת השפלה ותסכול נוראי. והנה אבי המשפחה ניגש למטבח ההפוך וגילה שאפילו העוגיות נלקחו מהארון, הבית פשוט ריק, אלא שלפתע אורו עיניו – הוא מצא בקבוק יין קטן, כזה שנותנים במשלוחי מנות של פורים, ופשוט פרץ בריקוד של שמחה, ברוך השם, לפחות יש לנו קצת יין…
הוא הזמין את כולם לשבת ולשתות אתו "לחיים", אלא שאז התברר לו שגם הכיסאות נגנבו… האב לא ויתר והוא התעקש לשתות 'לחיים' בעמידה.
מה אתם אומרים? נשמע לכם הגיוני? לא כל כך…
אז איך נבין את הכהנים הקדושים שנכנסו לבית המקדש שחולל בידי היוונים, המראות היו מזעזעים במיוחד, הכל היה שבור ומטונף, ולפתע אורו עיניהם… הם מצאו פך קטן של שמן…
איך בכלל שמתם לב לפך הזה בתוך כל הזוועה?! איך אתם מתעקשים להדליק אתו נרות בשעה שהכל מלא בטומאה וטינופת?
אלא מאי, זה בדיוק הסוד של חנוכה: לחפש את 'המקצת מן האור'.
כי הדברים הגדולים מתחילים ב"פך קטן", אם תשמח עם ה"פך הקטן" תזכה לקבל עוד הרבה נסים ונפלאות.
באחת מהרצאותיי הארכתי רבות במעלת ההודיה לה', אשר היא מסוגלת מאוד למשוך על המודה ישועות נוספות. במשך השנים הצטברו באמתחתי סיפורים רבים מכוחה של ההודיה ובאותה הרצאה סיפרתי בין היתר על אדם אחד שחילק לכל ילדיו פנקס קטן עליו הוא כתב "פנקס ההודאות", בפנקס כתב כל אחד את הדברים הטובים שקיבל מהשם יתברך במשך השבוע, ובסעודת שבת הקריא כל אחד את מה שרשם במשך השבוע כשהוא מודה להקב"ה. אותו יהודי ומשפחתו זכו לניסים מופלאים ממש בעקבות ההנהגה הקבועה של ההודיה.
באותה הרצאה ישב תלמיד חכם חשוב שליט"א אשר מוכר לרבים, הוא התעורר להתחיל לרשום את חסדי השם, ואכן מאז הוא לא מפסיק לשים לב לחסדי השם המרובים, מה שמביא אותו לשמחה גדולה. והנה לאחר מכן הוא שם לב שבדיוק שלושה ימים לאחר שהחל למלאות את פנקס ההודיה בחסדי שמים בתו מצאה את זיווגה, הוא הרגיש שהישועה הגיעה בזכות הפנקס, והוא סיפר זאת לחברו, תלמיד חכם נוסף, הלה ששמע על הישועה שבאה בזכות הפנקס קיבל על עצמו להתחיל גם הוא למלאות פנקס שכזה, לא עבר זמן רב וגם הוא ראה ישועות מופלאות.
חזרתי וסיפרתי לתלמידיי את כל שרשרת הישועות הללו, וגם הם נרתמו למבצע ההודיה שלא מפסיק לגלגל ישועות.
והאמת שזו כלל לא עבודה קשה למצוא על מה להודות. אם רק נפתח את העיניים נזכה לגלות כמה חסדים ה' עושה איתנו בכל עת ובכל שעה, ואם נבחר לשמוח עם "חצי הכוס המלאה", נגלה פתאום שהכוס שלנו מלאה הרבה יותר ממה שחשבנו…
זו ההודיה המתבקשת מאתנו בפרט בימי החנוכה, לחפש בתוכנו את ה"פך הקטן", לשמוח בו ולהודות לה' עליו. לכל אחד יש דברים טובים בחיים, לכל הפחות כמו הפך הקטן. אם נשמח ונודה עליהם, הקב"ה ישפיע עלינו עוד הרבה דברים טובים.
(גיליון אור השבת)