בשבוע שעבר הבאנו שיחה מיוחדת שקיימנו עם הגאון רבי יחיאל צוקר שליט"א, מרבני ישיבת 'תורה בתפארתה' ומנהל רשת הסמינרים 'תפארת החיים', שסיפר לנו על ההדרכות המיוחדות שקיבל באופן אישי ממרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, בענייני חינוך והיחס לתלמידים.
השבוע אנחנו מביאים חלק נוסף מאותה השיחה, כפי ששמענו מפיו של הרב צוקר:
"אחד הנושאים הכי רגישים והכי עדינים בתחום של ניהול מוסדות חינוך, זה הנושא של קבלת תלמידים. בעולם הישיבות זה מאוד חזק, בכל שנה יש מערכת אדירה של לחצים מלחצים שונים, יש הרשמה ויש סינון, וכל ישיבה רוצה לקבל את הטובים ביותר וכו' וכו'.
"אבל אם בישיבות יש לחצים, בסמינרים זה קורה בעוצמה רבה שבעתיים, מהסיבה הפשוטה שיש הרבה פחות סמינרים, ויש מקומות שבהם יש רק סמינר אחד גדול, ותלמידה שלא התקבלה, צריכה לנסוע לעיר אחרת ויש בזה פגיעה קשה גם מבחינה טכנית, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה תדמיתית.
"לכן אנחנו מתייחסים לנושא הזה בכובד ראש גדול מאוד, ממש כמו בדיני נפשות, ולא מקבלים החלטות כלאחר יד, בלי להיוועץ קודם לכן בגדולי התורה ולבקש את הדרכתם והכוונתם.
"אני יכול לומר שמרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, היה מאוד מאוד תקיף בנושא של סילוק בנות מהסמינר. גם במקרים שנראו לנו שבאו מים עד נפש, הוא לא פעם הפתיע אותנו והורה לנו להשאיר תלמידות בסמינר, אחרי ששברו את כל החוקים ועברו על כל התקנות האפשריות, כמובן שהיו מקרים יוצאים מן הכלל.
"אבל כשזה הגיע לגבי קבלת תלמידות, רוח אחרת היתה עמו. מרן זצ"ל היה אומר שהאחריות לכך שכל תלמידה תשובץ בסמינר המתאים לה, מתחלקת בין שלושה גורמים. הנהלת הסמינר, ההורים והתלמידה עצמה.
"הם הרי ידעו גם קודם לכן איזה סוג משפחות מתקבלות לסמינר ואיזה סוג לא מתקבלות", הוא היה אומר, "אז למה הם לא התאימו את אורחות חייהם למה שמקובל בסמינרים? למה הם היו חייבים להתנהג בצורה אחרת? אם הם לא דאגו לבת שלהם, אם הם היו אכזריים מספיק כדי להתלבש בצורה לא ראויה או להתנהג בצורה לא ראויה ולא חשבו על עתידה של הילדה, למה הנהלת הסמינר צריכה לרחם עליה יותר מההורים עצמם?".
**
"היה לנו מקרה עם תלמידה שהמשפחה שלה מאוד רצתה שהיא תיכנס לסמינר שלנו, אבל היא באה מבית שלא התנהג בצורה שמתאימה. מצד שני, המשפחה מסביב היתה מאוד מאוד איכותית וטובה, והיה לה דוד שבעצמו כיהן בתפקיד בעל השפעה רבה בתחום החינוך, והוא נכנס בעובי הקורה ופעל באופן אישי להכניס את התלמידה לסמינר שלנו.
"הבירורים שאנחנו עשינו העלו שהיא ילדה טובה, היא לא בעייתית, אבל היא מתנהגת בהתאם לחינוך שהיא מקבלת, ולא רואים שהיא הולכת נגד הזרם בבית, אלא ההיפך, אפשר להעריך שהיא תצא בדיוק כמו אמא שלה, עד כמה שאפשר להעריך בכזה גיל.
"יהיו שיטענו שאדרבה, זה סימן שדווקא כן צריכים לקבל אותה, כדי לתת לה חינוך טוב יותר, לבנות לה אישיות משל עצמה, לעצור את ההליכה שלה לכיוון ההוא, אבל אנחנו תמיד חוששים מהשפעה קלוקלת על החברות האחרות, ולכן לא רצינו לקבל את התלמידה.
"אותו דוד היה מקורב מאוד לבית מרן הגראי"ל זצ"ל. מרן עצמו היה מבקש ממנו טובות להכניס תלמיד פלוני לישיבה כזאת או אחרת ועוד בקשות בסגנון הזה, והוא תמיד היה מציית וממלא את כל רצונו של מרן על הצד היותר טוב. בני הבית של הגראי"ל הרגישו שהם חייבים לו הכרת הטוב, והפעילו עלי לחץ מאוד מאוד גדול.
"אמרתי להם שאני אשמח מאוד להיעתר לבקשתם, אבל ההורים של התלמידות האחרות מתנגדים וזה עניין לא פשוט, ולכן אני מציע הצעה פשוטה. נשאל את מרן עצמו! מה שהוא יורה לנו לעשות, נעשה! גם אם יש הורים שמתנגדים, הם לא יוכלו להתנגד אלם מול ציווי מפורש של מרן הרב שטיינמן…
"הגעתי לבית מרן שכבר היה אז חלש מאוד, וכל בני הבית התגייסו לעניין. הצגתי את הסיפור, וראינו שם מחזה מופלא של רוח הקודש. אני רק התחלתי לדבר על האמא, וראש הישיבה ציטט פסוק שקשור לבעיה שטענו לגבי האמא. התחלתי לדבר על האבא וראש הישיבה ציטט פסוק שקשור לעניינים שהיו קשורים לאבא, כולם היו המומים.
"אבל כשחיכיתי לתשובה מפיו, הוא לא ענה לי. הוא עבר לדבר על משהו אחר. אמרתי למרן, 'אם ראש הישיבה רק יורה לי ברמז, אני מקבל את הילדה מיד, בלי שהיות. אני לא מנסה להתחמק מהאחריות, אני רק מבקש הכוונה מה לעשות'.
"אחרי כמה ניסיונות חוזרים ונשנים, ענה לי מרן תשובה מפתיעה: 'כדי לקבל כזאת תלמידה לסמינר, צריכים קודם לעבור על כל הש"ס ואחר כך להחליט… אני, אין לי כח לעבור עכשיו על כל הש"ס. אתה יכול לעבור על כל הש"ס?', הוא שאל אותי ואני השבתי 'הלוואי…'.
"עמדו מסביב בני ביתו של מרן וניסו ללמד סנגוריה על התלמידה ועל המשפחה. הם אמרו שיש עניין מיוחד לקבל אותה מצד הכרת הטוב לאותו דוד, שכל כך פועל ועושה כל מה שראש הישיבה מבקש ממנו לאורך שנים… אבל מרן לא ענה תשובה!
"כשהסתיימה השיחה אמרו לי בני הבית: 'יש לך תשובה! אם ראש הישיבה מתעקש שלא לענות, התשובה ברורה מאליה…'".
**
"עם זאת, במקרים שבהם במהלך הבירורים שעשינו, הילדה עצמה כן התבררה כילדה איכותית שלמרות האווירה בבית היא עומדת על ענייני אידישקייט וצניעות בצורה שמתאימה לסמינר, הוא היה מורה לנו לקבל את הילדה למרות ההתנהגות של ההורים: 'מה אשמה הילדה בכך שהוריה מתנהגים שלא כראוי?', הוא היה שואל בתמיהה גדולה, 'אם היא לא נראית כמוהם ואל צועדת בדרכם, צריכים להעריך אותה על כך, ולקבל אותה'".
בהקשר זה מבקש הרב צוקר לספר לנו סיפור מפעים, שנותן לנו שיעור חשוב מאוד לחיים, ולצורת ההסתכלות שכל אדם צריך להסתכל על עצמו ועל סובביו.
"מעשה היה בתלמידה שבאה מבית עם רקע מאוד בעייתי. הם לא השתייכו לקהילה שלנו, לא היתה לנו שום מחויבות לקבל אותה, אבל מי שטיפלה בה טענה, שאם היא תיכנס לסמינר שלנו זה ירים אותה ברוחניות וייבנה אותה לעתיד, ואם היא תלך למקום אחר, יש חשש שהיא תיסחף אחרי חברות לא טובות ועם הרקע שממנו היא באה, השילוב יהיה הרה אסון.
"אנחנו בדקנו את הציונים שלה, והם היו נמוכים במיוחד. עשינו בירור על הבית, המצב שם היה קטסטרופה… ממש לא מקרה שמישהו מתלהב לטפל בו.
"מצד שני היתה כאן טענה של הגורם המטפל, שהתעקש על כך שיש לנו אפשרות להציל את הילדה ולרומם אותה, איך אנחנו יכולים להתעלם?
"הילדה הוזמנה לראיון, בלי שום התחייבות ותוך הבהרה שהיא ככל הנראה לא תתקבל אבל בכל זאת, אנחנו רוצים לראות אותה.
"היא עשתה רושם מאוד מאוד עדין, שקט, מופנם… ולנוכח הרושם הזה, אני חשבתי שאולי אין לנו סיבה שלא לקבל אותה. נכון שהיא באה מרקע לא הכי מוצלח, אבל אם היא כל כך שקטה ומופנמת, החשש שהיא תקלקל חברות אחרות פוחת משמעותית, וכשעל הכף ניצבת שאלה של חיים ומוות מבחינה רוחנית, אולי אפשר בכל זאת לקבל אותה.
"מצד שני, הצוות החינוכי בסמינר טען שהיא מאוד חלשה. היא לא תוכל להשתלב בלימודים אלא אם כן המורות ישקיעו בה המון המון מאמץ, וכידוע מורות בסמינרים מופקדות על תלמידות רבות, זה עול גדול מאוד.
"היה לנו רב ומורה דרך, הגאון הגדול רבי פנחס שרייבר זצ"ל, שהיה רב הקהילה והסמינר התנהל תחת נשיאותו, וכמו תמיד במקרה של שאלה פניתי אליו, והצגתי בפניו את צדדי השאלה.
"הגר"פ שרייבר הרהר, התלבט ואמר שהוא חושב שאולי הפעם עדיף לדחות את הבקשה משום שיש כאן סיכון גדול, וגם הטלת עול על כתפי המורות… ובכל זאת, בגלל שמדובר בדיני נפשות, אמר לי הרב שרייבר, שהוא משאיר את ההכרעה הסופית לגדול הדור, הלא הוא מרן הגראי"ל זצ"ל.
"באתי למרן הגראי"ל עם אחד מרבני אותה קהילה שאליה השתייכו הורי התלמידה. הוא ייצג את התלמידה בדיון הזה לבקשתי. אמרתי לו שמאחר ומדובר בדיני נפשות, אני רוצה להיות בטוח שהצגתי את השאלה בפני מרן בצורה מדויקת ולא כיחדתי ממנו דבר. 'אם אני אומר משהו שלדעתך לא נכון, תתקן אותי בבקשה', אמרתי לאותו רב.
"הסברתי למרן הגראי"ל את הרקע, אמרתי לו שאני מתרשם שהילדה לא מאוד מסוכנת לחברות, כי היא מופנמת ושקטה, אבל מצד שני אנחנו לא מחויבים אליה, כי היא מקהילה אחרת שיש להם מוסדות משלהם, ולמה אנחנו צריכים את הצרות של מישהו אחר, והיא גם חלשה בלימודים…'.
"מרן שמע את הסיפור ברוב קשב, שאל כמה שאלות, ולקח את היד שלי. הוא התחיל ללטף לי את היד, ואני הרגשתי שכל הגוף שלי אחוז צמרמורת.
"מרן הביט בעיני ושאל אותי שאלה פשוטה: 'את רבקה אמנו, היית מקבל לסמינר שלך, עם כזה אבא כמו בתואל וכזה אח כמו לבן… היית מקבל אותה?'
"השבתי למרן תשובה ופשוטה וכנה: 'לא', אמרתי, 'לא הייתי מקבל אותה!'. מרן חייך חיוך רחב, ושאל אותי כשפניו זורחות מאושר: 'נו… לא היית רוצה כמה 'רבקות' כאלו בסמינר שלך?'.
"כששמעתי כזאת תשובה כבר לא הייתי צריך עוד הסברים", מספר הרב צוקר. "הודעתי לו במקום שהתלמידה התקבלה לסמינר, ואנחנו בטוחים שהיא תצליח בס"ד. כמובן שעדכנתי את מרן הגר"פ שרייבר והוא מיד אישר את ההחלטה, אם מרן הגראי"ל מתבטא בצורה כזאת, אין כאן מקום לשאלה…".
**
"הבשורה עשתה לה כנפיים", מספר הרב צוקר את השלב הבא של ההתרחשות, "הילדה עצמה כמובן התבשרה שהיא התקבלה לסמינר והשמחה היתה גדולה מאוד.
"הנוהג המקובל הוא, שהסמינרים מזמינים את התלמידות לימי פעילות, בחופשה הגדולה שלפני תחילת הלימודים. עוד לפני ששנת הלימודים החלה, התלמידות כבר נפגשות לפעילות וגיבוש כיתתי.
"והנה יום אחד אני מקבל טלפון, ואומרים לי שטעיתי טעות משמעותית מאוד בהתרשמות שלי מהילדה. 'הרב חשב שהיא שקטה ומופנמת', אמרה לי המחנכת, 'בפועל היא ילדה מאוד מאוד פעילה ותוססת. התלמידות רק נפגשו בפעם הראשונה, והיא כבר התברר כ'מסמר הערב'. כולן היו סביבה והיא רחוקה מאוד מאוד מלהיות מופנמת!'.
"הדברים האלו הלמו בראשי. מה עשיתי? יש לנו פה ילדה עם רקע בעייתי והשפעה חברתית אדירה. אני התרשמתי שהיא יראת שמים, אבל מי אומר שההתרשמות הזאת היתה נכונה? אולי צריכים לחזור למרן הגראי"ל ולבקש הדרכה חוזרת, בהתחשב בנתונים החדשים שהתגלו לי…
"פניתי לגאון רבי פנחס שרייבר זצ"ל ושיתפתי אותו בתחושות שלי. אמרתי לו שאני חושב שאולי אנחנו צריכים לחזור לרב שטינמן ולשאול שוב…
"אני לא אשכח את המבט שהרב שרייבר נעץ בי באותו מעמד. זה היה מבט תקיף מאוד: 'תשמח!', הוא אמר. 'תשמח! הרב שטיינמן אומר לך שהילדה הזאת היא 'רבקה', ואתה חושש שהיא תסחוף אחריה בנות נוספות? אדרבה! שתסחוף את כולן, אולי יהיו לנו עוד כמה 'רבקות' בסמינר בנוסף לה עצמה!'…
"יצאתי משם בלב שקט ורגוע, וידעתי שברוך ה' זכינו בתלמידה נפלאה שתעשה לסמינר שלנו רק טוב".
**
"מספר שנים מאוחר יותר נקראתי למרן הגראי"ל לעניין אחר, ואמרתי לו… "לפני שנים ישבתי פה והראש ישיבה אמר לי לקבל את ה'רבקה' הזאת. אני רוצה לומר לראש הישיבה שאתמול בלילה השתתפתי בחתונה שלה, ואפילו כיבדו אותי בברכה בחופה. היא התחתנה עם בחור ישיבה תלמיד חכם מופלג, והקימה בית שצפוי להעמיד דורי דורות של תלמידי חכמים בסייעתא דשמיא. אני מודה לראש הישיבה שהדריך אותנו בדרך הנכונה.
"אבל יש לי שאלה", הוספתי, "יש לי עוד שאלה אחת שאני רוצה לשאול אחרי כל הסיפור הזה… האם ההדרכה הזאת, לקבל את התלמידה למרות כל המעטפת הבעייתית מסביב, האם זאת הוראה באופן גורף? זאת צריכה להיות ההתנהגות שלנו? כל תלמידה שבאה מבית בעייתי אנחנו חייבים לקבל כי היא ה'רבקה' של הדור הבא? או שזאת היתה הוראה פרטית למקרה הספציפי הזה".
"פניו של מרן הרצינו באחת. הוא אמר לי בטון מאוד מאוד רציני ובמילים מדודות: 'זאת היתה ההוראה שקיבלת אז. אם תהיה לך שאלה כזאת פעם נוספת, תבוא ותשאל שוב. זה לא משהו שמחליטים לבד!'"…