ביום הכיפורים האחרון לא הצלחתי לקום מהכריעה וההשתחוויה כנהוג בסדר עבודת הכהנים. כאבים עזים פילחו לי את הברך ולאורך כל הרגל. ישבתי שעתיים עד להתאוששות מסויימת המספיקה לקום ולהלך על רגליי בקושי עצום.
חשבתי שזה משהו זמני שיחלוף, אבל הזמן הראה שלא רק שזה לא חולף אלא אף מחריף. הלכתי לרופא שהפנה אותי לסדרת צילומים, ובהמשך לצילום אולטרסאונד, שם התגלתה הבעיה שיש לטפל בה בדרך תרופתית בתקווה שזה יעזור.
המומחה הסביר לי שבמקרה הטוב אולי בכדור ה-20 ארגיש שיפור כל שהוא, אך יחד עם זאת הכין אותי נפשית לכך שייתכן שהטיפול התרופתי לא יעזור. החלק המלחיץ שיש לטיפול התרופתי הוא תופעות לוואי, וכולי האי ואולי…
רכשתי את הכדורים והתחלתי להתפלל את הנוסח המובא בשולחן ערוך ונפסק להלכה, שלפני שלוקחים דבר רפואה יש להתפלל לה' 'שיהיה לי עסק זה לרפואה'.
בזמן שהתחלתי לומר את נוסח התפילה התחלתי לחשוב לעצמי: 'מה ה' רוצה ממני? למה בכלל הגיע לי כזה דבר מוזר של כאבים בברכיים? מה עלי לתקן? הרי אין ייסורים ללא חטא!!! התפללתי שה' יתן בליבי את המחשבה הנכונה על מה ולמה הייסורים האלו שמשביתים אותי ביום יום.
ואז, תוך כדי תפילה עוד בטרם בלעתי את הכדור הראשון, חשבתי בליבי, שהנה מכיוון שאני מבוגר בשנים וקשה לי לעמוד, בדרך כלל אני מרשה לעצמי לשבת בתפילה גם במקומות שלפי ההלכה צריכים לעמוד כגון ב'ויברך דוד' ועוד מקומות. קיבלתי על עצמי באותו רגע שמכאן ואילך אעמוד כמו ילד טוב בכל המקומות שתיקנו חז"ל ללא כל הנחה לעצמי, אלא אם כן באמת אחוש שאיני יכול עוד לעמוד, אבל לכל הפחות אנסה ולא אמשיך במנהגי לשבת במקומות אלו כאילו שזה לכתחילה.
קיבלתי על עצמי, ובלעתי את הכדור בתפילה חמה 'שיהיה לי עסק זה לרפואה כי רופא חינם אתה'.
סיימתי את תפילת שחרית וחשתי הקלה עצומה בכאבים. ביום השני כבר לא חשתי דבר, כאילו לא סבלתי מעולם מהתופעה. החלטתי שלא להמשיך ליטול את הכדורים שהלוא אני חש בטוב.
כעבור חודש באתי לביקורת. הרופא לא הצליח להבין כיצד חלפו הכאבים והכל נראה תקין. הרי הוא בעצמו גילה לי שהיה בטוח שטיפול לא יעזור באמת…
כעסתי על עצמי: 'אילו היה לי את השכל לעשות חשבון נפש כבר ביום כיפור ולשוב בתשובה על כך שישבתי במקום לעמוד, הייתי חוסך שבועות רבים של סבל נורא…
(טיב הקהילה)