אליעזר (לייזר) רוט
דמותו הייחודית של מרן הגראי"ל שטיינמן, האירה את העולם באור יקרות, במשך שנים רבות בהן עמד מרן זצ"ל בראש ההנהגה של היהדות הנאמנה. ראש הישיבה זצ"ל, הכווין את דרכו של הציבור כולו, אבל ביתר שאת היה מכוון ומנווט את דרכם של מוסדות החינוך, תלמודי התורה, בתי הספר, הישיבות הקדושות והסמינרים.
בקשר לזה שוחחנו עם הגאון רבי יחיאל צוקר שליט"א, מרבני ישיבת 'תורה בתפארתה' ומנהל רשת הסמינרים 'תפארת החיים', שזכה לקבל הדרכות אישיות ממרן זצ"ל בתחום החינוך, הן בהקשר לבחורי ישיבות והן בהקשר לתלמידות הסמינרים, כולל שאלות כיצד להחליט אם לקבל תלמידה או לא, ולמרבה הצער גם שאלות כיצד להחליט אם להרחיק תלמידים שסרחו חלילה, או לא.
"מרן זצ"ל היה מנהיג לכל דבר ועניין", אומר הרב צוקר בשיחה עם 'לקראת שבת'. "אבל אם יורשה לי, עלינו לזכור שרבי אהרן לייב היה בראש ובראשונה מחנך דגול, רוב שנותיו העמיד תלמידים, במסגרת ההנהגה שלו הוא היה מחנך את המחנכים. כשהיינו באים אליו לשאול אותו כיצד יש לנהוג, התשובות שלו לא היו נקודתיות, הוא לא התייחס רק לשאלה והשיב ב'כן' ו'לא'. הוא היה מרחיב בתשובה, מסביר את עצמו, נותן לנו הדרכה ומחנך אותנו, איך אנחנו צריכים לגשת כשאנו באים לחנך את התלמידים שלנו.
"אני באופן אישי לא זכיתי ללמוד אצלו, אבל מורי חמי, הרה"ג רבי יהודה לייבוביץ זצ"ל, כן זכה לכך. הוא למד בישיבת פוניבז' לצעירים, כשמרן הגראי"ל היה ראש הישיבה ומסר שם שיעורים.
"ידוע שמרן זצ"ל היה אומר למחנכים לא להעיר לתלמידים, אלא במקרים חריגים. הגישה שלו היתה כמה שפחות להעיר, ועוד נרחיב על כך בהמשך, אבל לפני כן אני רוצה לספר סיפור ששמעתי ממורי חמי.
"הם היו אז בחורים צעירים, בגיל 14 בערך, אומנם אחרי בר מצוה, עם כובע וחליפה, אבל עדיין ילדים… ישבו בשיעורו של מרן הגראי"ל, והיו כמה תלמידים שהפריעו. אנחנו היום לא מסוגלים לתפוס את זה בכלל, להפריע בשיעור של הרב שטיינמן? זה לא ייתכן! אבל ילדים זה ילדים, וכשהם יושבים בשיעור אצל ר"מ יום יום, מתישהו הילד שבהם יקפוץ החוצה, על כל הכבוד וההערכה לראש הישיבה שלהם, שהם ידעו שהוא איש קדוש וגדול בתורה.
"באחת הפעמים, הפריעו הצעירים למהלך השיעור, והוקשה עליו מאוד אמירתו, הדברים חרגו מאוד מהרגיל. מרן זצ"ל סגר את הגמרא, חבש את מגבעתו ויצא מחדר השיעורים, משם פנה אל עבר הדלת האחריות של הישיבה, הדלת שהובילה לדרך עפר בין העצים שבמורד רחוב האדמו"ר מצאנז בואכה האדמו"ר מגור, מרן זי"ע הלך עד אמצע השטח, הבחורים שהיו מזועזעים, עמדו בחלון והסתכלו כשבלבם חרטה שאכלה בהם כהוגן, לפתע ראו את מרן נעמד על עמדו, מהרהר מעט וחוזר חזרה לישיבה, נכנס לשיעור וממשיך את השיעור מהמקום בו עצר…
"מורי חמי למד את הסיפור, שמרן עשה חושבים שהקפדתו גדולה מדי, ויותר אין להקפיד, ובאותו רגע השתנה לחלוטין, לא ראו בו שום תחושה של כעס, להיפך, חזר לשלוותו הרגילה. 'כך' – היה מפטיר, 'צריכה להיות שליטתו של האדם על תחושותיו ומעשיו'.
"לימים, כשחמי זצ"ל, שהחל לכהן כר"מ בישיבת פיטסבורג באשדוד, היה נוהג בכבוד גדול כלפי תלמידיו, והשתדל לא להקפיד כמעט, כששאלוהו מאיפה הכוח הזה? תשובתו היתה: 'ככה נשמנו בחדר שיעורים של הרב שטיינמן'…
**
"במשך השנים זכיתי להיכנס אל לשכת הגזית ולשמוע מפיו הדרכות רבות בענייני חינוך", מספר הגר"י צוקר. "בדרך כלל הייתי מגיע עם שאלה ספציפית כלשהי, על תלמידה שיש לנו התלבטות אם לקבל אותה לסמינר, או על בחור שיש לנו התלבטות אם להרחיק אותו מהישיבה וכדו'.
"אבל התשובות, כך היתה ההרגשה שקיבלנו, לא היו רק תשובות ספציפיות לאותה השאלה. מרן זצ"ל היה מנצל את ההזדמנויות הללו, כדי להחדיר בנו את ההסתכלות הנכונה על כל הנושא של החינוך, וכדי ללמד אותנו איך צריכים לגשת לעבודת הקודש הזאת, ומה צריכים להיות הקווים המנחים אותנו במהלכה.
"החלק הכי בולט בכל השיחות הללו שניהלנו עם מרן זצ"ל, היה החתירה שלו לנקודת האמת. הוא היה מומחה עולמי לזהות איפה האמת ואיפה חלילה נמצא משהו שאינו אמת, ובכל מקרה שבו דיברנו איתו על תלמידים בעייתיים, שאולי צריכים להרחיק או לנקוט בסנקציות כלפיהם וכדו', מה שהיה מעניין אותו יותר מכל, היה השאלה מה הם המניעים הנסתרים מהעין, כולל מעיניו של המחנך עצמו. האם הוא פועל פה למען כבוד שמים, או שהוא פועל למען כבוד המוסד שבראשו הוא עומד…
"אחד התיעודים המוכרים ביותר של ראש הישיבה, הוא זה שבו הוא נראה זועק 'גאווה גאווה גאווה', כשמדברים אתו על אי הכנסת תלמידים למוסדות. טוענים בפניו טענות כאלו ואחרות, יש סיבות כביכול לא להכניס את התלמידים, אבל מה מסתתר מתחת לכל זה? כל מנהל מוסד שהיה נכנס אליו היה יודע שפה צריכים להציג את המצב לאשורו, ולהשתדל עד כמה שהדבר אפשרי להתנתק לחלוטין מכל מניע אישי, כשבאים לחרוץ גורלות של תלמידים.
"מספרים שפעם בא ראש כולל גדול יחד עם יהודי עשיר, שעמד להיכנס לעסקה שבה הוא תכנן להרוויח כ-30 מיליון דולרים. הם ביקשו את ברכתו של מרן זצ"ל, שאכן בירך את העשיר, אבל לא היתה זו ברכה שניתנה בהתלהבות מספקת לדעתם.
"אמר ראש הכולל למרן זצ"ל, שצריכים לתת לעשיר הזה ברכה יותר 'רצינית', כי הוא רוצה לתת פה חומש לצדקה! אם הוא ירוויח 30 מיליון דולרים, המשמעות היא שהוא יעניק שישה מיליוני דולרים לצדקה, צריכים לברך אותו שיצליח…
"מרן בחריפותו ענה לו תשובה שהשאירה אותו עם פה פעור. 'כמדומני שהעשיר הזה מתעניין ב-24 מיליון דולרים שיישארו ברשותו, הרבה יותר ממה שהוא מתעניין בששת המיליונים שהוא מתכנן לתת לצדקה…'. כאלו תשובות, קיבלו ממנו לא מעט מנהלי מוסדות, כששאלו אותו שאלות שונות".
**
"באחת הפעמים זכיתי לקבל ממרן זצ"ל הדרכה מאוד מאוד יסודית הנוגעת לתחום החינוך, והיא חשובה לא רק למנהלי מוסדות אלא לכל איש הוראה וגם לכל הורה, כי מי שיש לו ילדים צריך לשמוע את ההדרכה הזאת, ולהפנים את המסר היוצא ממנה, וכך היה המעשה…
"מרן זצ"ל אמר לי בסיטואציה כלשהי, שמחנך טוב צריך 80 אחוז לא לראות. כלומר, כשהתלמיד חורג מההתנהגות הרצויה, ב-80 אחוז מהפעמים, אנחנו צריכים להתעלם, לא להראות לו שראינו את זה.
"שאלתי את מרן זצ"ל, מה זאת אומרת לא לראות? הרי כן ראיתי! והוא השיב בפשטות 'אז אל תראה'. אני המשכתי לטעון, ואחרי שכן ראיתי מה עושים? אמר לי מרן 'אז תחשוב שלא ראית…'.
"בלב חרד ובאימה גדולה אמרתי למרן ראש הישיבה, 'אל יחר בעיני אדוני ואדברה אך הפעם, תורה היא וללמוד אני צריך ולכן אני שואל שוב… מילא כשהתלמיד לא ראה שאני ראיתי, אני יכול להתעלם, אבל כשהתלמיד כן ראה שראיתי, איך אני יכול לעשות את עצמי כאילו לא ראיתי??? הרי הוא יודע שראיתי, ואם לא אגיב בחומרה, אולי יש חשש שהוא יאמר 'מדשתקי רבנן שמע מינה דניחא להו'.
"אמר מרן זצ"ל, 'אל תהיו כאלו בעלי גאווה… אל תחשבו שאתם מנהלים את כל העולם'.
"ראה שהזדעזעתי מאוד, ואמר לי 'שב', עכשיו כבר ידעתי שאני עומד לקבל שיעור מפיו, והקשבתי ברוב קשה לכל מילה היוצאת מפיו, וכך אמר מרן ראש הישיבה:
"'אוויר העולם מלא בחיידקים. אם אדם היה יודע כמה חיידקים הוא מכניס לפיו בכל נשימה שהוא נושם פנימה, הוא היה מת מבהלה…
"'אבל איך באמת מצליח האדם לשרוד את הכמויות האדירות הללו של החיידקים שתוקפים אותו מכל כיוון? הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו ברא לאדם מערכת חיסונית, שלומדת להכיר את האויבים הללו, ואחרי שנאבקה בהם פעם או פעמיים בעבר היא יודעת לזהות אותם ולחסל אותם בקלות, לפני שיספיקו לגרום לנזק כלשהו לאדם.
"'לפעמים קורה שיש מצבור גדול של חיידקים או שמגיע חיידק חדש שאינו מוכר למערכת החיסונית, או אז האדם מרגיש לא טוב, הוא ניגש לרופא שמזהה את הבעיה ונותן לו אנטיביוטיקה שתסייע לו להתגבר על הפולש הזר והמאיים.
"'אם יתרגל האדם מגיל צעיר לקבל אנטיביוטיקה נגד כל איום חיצוני שמגיע אליו, כשיגדל הוא יצטרך לקחת תרופות כנגד כל חיידק וחיידק. הוא ייאלץ להתנייד כשמשאית של בית מרקחת צמודה אליו, כדי להכיל את כל הכדורים שיהיה עליו לבלוע.
"'לכן, הדרך הנכונה היא לתת למערכת החיסונית להתמודד בכוחות עצמה עם האיומים השונים, ורק כשרואים שהיא מסתבכת ונכשלת במשימה, צריכים לתת לה סיוע חיצוני בדמות אנטיביוטיקה וכדו'…'".
**
"כחולי הגוף כך חולי הנפש", אמר מרן ראש הישיבה זצ"ל, "העולם הזה מלא בחיידקים ורעלים רוחניים. היצר הרע הוא ענק, כבד, מאיים ומפחיד. במיוחד כשהוא בא לתקוף בני נוער שעדיין לא עמידים מספיק בפני ההתקפות שלו. אבל הקב"ה ברא לכל אדם מערכת חיסונית רוחנית פנימית, והטבע של האדם הוא להיאבק ביצר הרע.
"כשהילד קטן ולא מבין, הוא לא יודע לזהות שיש פה אויב. צריכים לעזור ולו ולהנחות אותו. אבל כשהוא קצת מתבגר הוא יודע בדרך כלל לזהות מתי זה היצר הרע שמדבר אליו, ואם תיתן לו את האחריות על עצמו, הוא ילמד להתגבר על היצר, המערכת החיסונית שלו תפתח בהדרגה חסינות כלפי הפיתויים שלו.
"ככל שתשמור על הנער, ותיתן לו 'אנטיביוטיקה' כביכול, ככל שתיתן לו עזרים חיצוניים להתגבר כביכול על היצר, בדמות גערות, עונשים וכדו', תייצר אדם שיהיה תלוי יותר ב'תרופות'. כשהוא ייתקל ביצר הרע ולא יהיה משגיח בסביבה כדי לגעור בו ולשמור עליו שלא יפול, יהיה לו קשה מאוד לעמוד מול היצר הרע בכוחות עצמו.
"לכן התפקיד של המחנך הוא לא להשגיח על התלמיד בצורה קפדנית ודקדקנית, אלא לסלול לו את הדרך, להראות לו את הכיוון הנכון, לתת לו את הכח והכלים להתגבר בכוחות עצמו על היצר הרע.
"כשאני אומר לך להתעלם מ-80 אחוז ממה שראית', הסביר ראש הישיבה, 'זה בגלל שרוב המחדלים של בני הנוער הם כאלו, שבני הנוער מסוגלים להתגבר עליהם בכוחות עצמם, והם רוצים להתגבר עליהם. אם לא תתערב, הם יתגברו בכוחות עצמם על הבעיות הללו, גם אם זה לא יקרה באופן מיידי. אם תתערב יותר מדי, אתה רק תפגע בחינוך שלהם!'…".
**
בהזדמנות אחרת שמעתי ממרן זצ"ל עוד בעניין הזה של התעלמות: "המשגיחים חושבים", כך אמר לי מרן, "שאם הם יודעים על מעשיו של הבחור, ולא מעוניינים להעניש אותו כרגע מסיבה כזאת או אחרת, לפחות הם ישלחו לו רמז עבה שהם ראו אותו ושהם יודעים על מעשיו.
"זאת שטות! אסור לעשות את זה! הרי הבחור עכשיו מתמודד עם היצר הרע שלו, הוא צריך כוחות כדי להתגבר עליו. במקום לתת לו להתמודד עם היצר, אתה מטיל עליו את הצורך להתמודד עם אתגר קשה לא פחות – בושה, השפלה. עכשיו הוא צריך להתמודד גם עם היצר הרע שלו וגם עם הביזיונות שבאו בחלקו כשהמשגיח תפס אותו בקלקלתו… זה הרי רק מקטין את הסיכוי שהוא יצליח להתגבר על היצר ומשיג את התוצאה ההפוכה ממה שהמשגיח היה רוצה להשיג…".
"אני יכול להעיד", מסכם הרב צוקר את השיחה, "לאחר שנים רבות של ניסיון בתחום, ראינו פעם אחר פעם שמה שמרן זצ"ל ראה בעיני הבדולח שלו, תמיד היה נכון ומדויק במאת האחוזים. בכל פעם שהוא אמר לנו להשאיר תלמידה בסמינר, או תלמיד בישיבה, למרות שכל אנשי המקצוע חשבו אחרת, זכינו לראות מהם נחת נפלאה, נגד כל הסיכויים.
"כך גם לגבי ההנהגה הזאת, אנחנו מאוד משתדלים לצעוד לאורה, לראות רק 20 אחוז, לתת לתלמידים להתמודד בכוחות עצמם עם היצר הרע שלהם, ולצמוח בעז"ה כיהודים יראים ושלמים".