"נח איש צדיק"
אמרתי קמיה רבינו: בחוהמ"פ תשס"ט הייתי בביקור בבית מו"ר הגרמ"ד סאלאוויציק שליט"א, דיברתי על רוח הקודש בזמן הזה, ושאלתי האם הזדמן אצל אבא (הרב מבריסק) לראות דבר כזה. אמר הגרמד"ס: "הנה עתה סיפר לי אחד, שאביו היה מתפלל כל שבת מנחה אצל אבא, ומעולם לא שאל אותו על ענייניו הפרטיים, ופעם אחת בשבת פנה אליו והתעניין 'מה עם אברמ'ל שלך?', ובאותו לילה היה עומד להיות אירוסין שלו"…
עוד סיפר הגרמד"ס כי בעידנא חדא בא יהודי להגר"ח זצ"ל, שאשתו יושבת על המשבר, והגר"ח לא ענה לו, אלא אמר לו שימתין. הוא המתין שם כחצי שעה, והנה בא יהודי אחר שאשתו יושבת על המשבר, והגר"ח נתן לו ברכה וביקש ממנו שמיד יבוא להודיעו. חלפו עשרה רגעים והגר"ח נתן ברכה לראשון, וגם ביקשו שמיד שיוולד לו – יגיד לו מה היה. לאחר זמן שניהם באו ביחד שעתה נולד לשניהם והכל בסדר.
אמרו להגר"ח, הנה זה מופת, שידע שהראשון לא יוולד מיד – ונתן ברכה בעת שהיה צריך להיוולד, והשיב להם הגר"ח: "זה לא שום מופת, הראשון הוא בן תורה ותלמיד חכם, וכדרכו של ת"ח מיד שמתחיל משהו מלידה כבר רצים לרב, והבנתי שעדיין יש זמן, והשני הוא מודרני – ואצלם כל זמן שלא מוכרחים ממש לא באים לרב, והבנתי שזה כבר ממש הלידה. ואין כאן שום מופת"…
עוד סיפר מו"ר מעשה מה'בית הלוי': הוא היה קונה כל שנה חיטים אצל אחד. שנה אחת אמר למוכר כי בשנה זו אינו קונה אצלו. המוכר מאד תמה והתעצב על כך, ונאלץ למכור לאחרים, וכשהגיע לסוף החיטים למטה – מצא שם חמץ גמור, ואז הבין את הדבר, ובאמת נשאלת השאלה כיצד הגיע חמץ גמור לחיטים? הנה אז היתה גזירת הקומוניסטים, וילד אחד שרצה לקחתו ברח והתחבא במרתף, ואכל שם חמץ.
רבינו התרגש מאד מהדברים הנ"ל.
עוד סיפר הגרמ"ד שליט"א: ה'בית הלוי' היה פעם בדרכו, ונכנס לבית המהרי"ל דיסקין בבריסק, וכדי שיחוג את חג הסוכות בביתו – הוכרח לצאת לפני יום כיפור לכיוון לסלוצק, וביו"כ התאכסן בעיירה בדרך. הרבנית דיסקין נתנה עמו חצי עוף שיהי' לו לאכול בערב יו"כ, אך הוא לא רצה לאכלו. שאלו איש אחד "האם אינו אוכל כיון שזה לא טרי? הרחתי ובדקתי שזה טרי!". הבית הלוי לא השיב אך נמנע מלאכול. וביום כיפור הגיע מברק, שבחצי העוף שנשאר היתה עליו שאלה, ואי אפשר לאכלו, ואמר מהריל"ד: "היה לי ברור שהבית הלוי לא יאכל, אבל ההלכה שצריכים להודיע, ולכן שלחתי להודיעו".
עוד סיפר הגרמ"ד שליט"א, שסיפר לו ר' ניסן לב טוב (מזכיר ישיבת 'תפארת ישראל' בחיפה): היה יהודי בחיפה כבן ע' שנפל ושבר את הירך, הרופאים אמרו שצריך ניתוח, אבל בגילו זה כבר קשה, ולא רצו אפילו לדבר איתו על זה, שמא הפחד מהניתוח יזיק לו. הזדמן שם הגה"צ רבי דב מאיר רובמן זצ"ל, והתייעצו איתו. אמר הרב רובמן: "אני אדבר איתו". הוא דיבר והזקן אמר: "בודאי, אם רוצים וצריך – יעשו ניתוח! אין לי שום פחד ויהיה בסדר בע"ה!", וביאר וסיפר: "אני יליד בריסק, והייתי ילד כאשר שמענו שהמלבי"ם בא לבקר את ה'בית הלוי', והכל מיהרו למקום. גם אני הייתי ילד אמיץ ונדחפתי ועמדתי בין שני הגדולים, ושאלוני 'מה אתה רוצה?'. אמרתי: 'ברכה!'. ואחד הביט בעיני השני, וכל אחד לא רצה לברך לפני השני, וכך ארך קצת עד ששניהם בירכו ביחד: 'שיהי' לך אריכות ימים טובים', ואם כן אני בטוח שיהי' בסדר". עשו את הניתוח והצליח והבריא, ואח"כ אחרי שנעשה בן תשעים שוב נפל ושבר הירך, ומזה נפטר.
(מרן הגר"ח שליט"א): סיפר לי הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל, שפגש בוילנא יהודי, שהיה למעלה מתשעים ונחלה ורצו להביא רופא, אמר שאין צריך רופא ויהיה בריא, וסיפר כשהיה ילד, היה בבית הכנסת, והגר"א רצה ליטול ידיים לתפילה ולא היו מים בחבית, והלך מהר והביא לו כוס מים לנטילת ידיים, אמר לו הגר"א וברכו – 'תחיה 100 שנה', וכך הווה חי בדיוק מאה שנה.
(כשספרתי את הנ"ל למרן הגראי"ל זצ"ל, אמר שזה לא רבותא על הגר"א, כי כזאת גם היה אצל ה'חזון איש', ואפשר שגם ה'קהילות יעקב'.
עוד סיפר הגרי"א ווינטרוב זצ"ל: פעם אחת נכנס אחד להגר"א ברגל להקביל פניו, והגר"א היה שקוע בעיונו ולא ראה והוא המתין והמתין, עד שהגר"א שם לב שהוא שם, וגם נבהל מהמצאו במקום ושאל 'מה זה?' ענהו בפחד: 'רק באתי להקביל פני רבו ברגל'. אמר לו הגר"א 'תאריך ימים'. וחי בדיוק מאה).
סיפר רבינו וסיים את מה ששמע: מובא על ה'בית הלוי': אשה אחת בעלה נעלם וחשבו שאולי מת, או הלך לגויים והשתמד, ובאה ל'בית הלוי' להתאונן, אמר לה 'מהיכן שאני אדע?' ושאלה אותו – 'מכל מקום שהרב יאמר לי האם הוא חי!', והשיב: 'כן!'. היא שאלה: 'האם השתמד?', אמר: 'לא!'. שאלה: 'האם הוא יחזור?', אמר: 'כן!'. ובאמת חזר אחרי כמה ימים, ושאלו את ה'בית הלוי' מנא ליה? וענה היא שאלה האם חי – הרי יש חזקת חיים, האם השתמד – הרי יש חזקת כשרות, וכאשר שאלה האם יחזור, הרי אם הוא חי וכשר למה שלא ישוב?…
(מתוך הספר 'כל משאלותיך')