מעשה ביהודי מוכשר שעקר לאנגליה ופתח מרפאה גדולה בלונדון. התנאים במרפאתו היו טובים מאוד, המחירים היו הוגנים, והרופאים נתנו יחס חם ומכבד. המרפאה החדשה הפכה לסיפור הצלחה…
באותו איזור היתה מרפאה גדולה ומצליחה אחרת. אט אט לקוחות המרפאה המתחרה עזבו ועברו אליו.
הענין לא מצא חן בעיני בעלי הרשת המתחרה, והם העבירו אליו מסרים תקיפים שיסגור את מרפאתו במהירות, אך הוא לא ייחס לענין חשיבות רבה. כאשר ראו מתחריו שאינו נכנע, הם הגישו נגדו תביעה בבית המשפט, ופתחו במסע תקשורתי עצום נגדו. הענין היה מסובך והטרידו מאוד.
חברו המסורתי הציע לו ללכת לבקש עצה מצדיק גדול וחכם במיוחד מארץ ישראל, ולקחו לביתו של רבנו. כששמע מרן את השתלשלות הדברים, שאלו מדוע לא יצטרף להיות שותפם של מתחריו, והוא השיב שהם אינם צריכים אותו, כי כבר יש להם מרפאות באיזור.
שאלו רבנו מה רוצים יריביו, והאיש השיב כי הם חפצים שהוא יסגור את המרפאה שלו, להפתעתו, אמר לו רבנו שעליו לעשות זאת.
נדהם האיש ושאל את רבנו כיצד ניתן להוריד את השקעתו האדירה לטמיון ולוותר על מקור פרנסתו. הוא הוסיף, שהנזק שייגרם לו מכך יהיה עצום, ועליו יהיה לשלם פיצויים רבים, הן לרופאים המפוטרים והן לבעלי הבנין שהוא שוכר לצורך המרפאה.
שאלו רבנו כמה יהיו הפסדיו, ולאחר שחישב מספר דקות השיב, כי יפסיד שבעים אלף יורו!…
המשיך הרב ושאלו האם הוא חושב שלקב"ה אין שבעים אלף יורו לתת לו…
כשתמה הלה הסביר לו רבנו, כי מי שמותר בשביל השלום אינו מפסיד. והוסיף: "נער הייתי גם זקנתי, ראיתי הרבה בחיי, ואני יכול להעיד, שאם מותרים בשביל שלום לא מפסידים!".
כששאל היהודי ההמום את רבנו האם יכול הרב לערוב לו שלא יפסיד מכך, השיבו שאינו יכול כי אין לו אפלו עשירית מן הסכום הזה… אך הוא הרגיעו בהבטיחו: "כבר חמשים שנה אני מייעץ לאנשים, ואף פעם לא יעצתי עצה שחשבתי שהיא רעה, אני מבטיח לך שזו עצה טובה!".
האיש שאל האם רבנו יכול להבטיח לו פרנסה אחרת בשל הצעד שיעשה, אך רבנו חזר על דבריו ואמר: "מי שמוותר מרוויח, פרנסה איני יכול להבטיח, אבל להפסיד – לא מפסידים!".
היהודי נבוך, אך חברו התערב בשיחה ואמר לו: "אל תהיה טיפש, תעשה מה שהרב אומר לך".
הוא ניסה להסביר, שכולם יצחקו ממנו על כך שעד עתה לחם בכל הדרכים למען הצלחת עסקיו, ולפתע פתאום הוא נסוג אחור… אך רבנו בפיקחותו העצומה קלע לנקודת האמת והשיבו: "ומה תפסיד מכך, קצת כבוד?… אני אדם זקן ואיני צריך כבוד, אתה אדם צעיר, ואתה צריך כסף ופרנסה ולא כבוד!".
הוא השיב לרבנו כי הוא מקבל את עצתו, ובשובו ללונדון יודיע לעובדיו על סגירת המרפאה, אך רבנו פסק: "תתקשר עכשיו לאנגליה ותודיע על החלטתך לסגור את המרפאה".
האיש התקשר לשותפיו ובישרם על החלטתו.
הם נדהמו ולא הבינו מה מסתתר מאחורי ההחלטה, אך הוא אמר להם, שכך ייעץ לו רב גדול מישראל – רבאיי שטיינמן.
בהגיעו ללונדון נפגש עם בעלי רשת המרפאות המתחרה, וסיפר להם על החלטתו.
הם חשדו שהוא מתכנן להם מארב פיננסי מתוחכם, ולא האמינו שהוא מוכן לוותר על השקעתו האדירה, אך הוא הרגיעם ואמר שעושה זאת כי כך ייעץ לו הרב.
הם החליטו לברר את הענין לעומק ולחקור מיהו הרב ומה עומד מאחורי עצתו…
אחד השותפים בירר בשגרירות האנגלית מי הוא רבאיי שטיינמן, ונענה שהינו רב חשוב, שקול וחכם, ונתן לסמוך עליו.
אחד מבעלי הרשת נסע לארץ לגלות את מזימתו של יריבם… הוא נסע לביתו של רבנו, שם הוזמן לשבת על כסא פלסטיק פשוט, וכשראה שרבנו יושב על מטת סוכנות ישנה, הבין שלא התכוונו להעליבו.
הוא לא ידע עברית, אך נמצא מישהו שיתרגם את דבריו.
הוא הציג את עצמו ופנה לרבנו בשאלה ישירה: "למה התכוון הרב בעצתו לסגור את המרפאה, מה בדיוק רוצים להרוויח על חשבונינו, ומי ישלם ליריבנו את הפסדיו הרבים?".
אך הרב השיב לו בשלווה: "אלוקים ישלם לו!".
הוא נסה לברר מהי המזימה המסתתרת, אך רבנו הסביר לו, שהתורה אומרת שאסור לאדם לרדת לאומנות חבירו. היריב לא היה צריך לקבוע את המרפאה לידם, ולכן עליו לוותר ולסגור את העסק.
האיש נדהם והתעניין מי ישלם את כל הפסדי המתחרה, ורבנו הבהיר לו בצורה ברורה ונעימה, שאם התורה אומרת לעשות כך, אין פה שאלה של הפסד ורוח כלל.
כשראה את חכמתו של רבנו שאלו, מה הרב מייעץ להם. הרי ברגע שישמעו שהם גרמו לסגירת המרפאה המתחרה, יפגעו יחסי הציבור שלהם, אף אחד לא יאמין שהוא עזב בגלל עצת הרב…
רבנו הרהר קמעא, והשיב בשאלה: "האם יש לכם סניף במנצ'סטר?".
כאשר נענה בשלילה, יעץ שיפתחו שם סניף, וימנו את היריב למנהל. האנגלי תהה האם המתחרה יסכים לעבוד תחתם, ורבנו יעץ שיקחו אותו בתור שותף, והם לא יפסידו מכך, כי הוא אדם מוכשר מאוד.
הוא ביקש להתייעץ עם שותפיו, הוא התקשר אליהם, ועצתו של רבנו מצאה חן בעיניהם.
לפני צאתו מבית רבנו הוציא האיש מכיסו שלושת אלפים יורו והניחם על השולחן…
רבנו תמה, והוא השיבו כי הוא רוצה לשלם לרב דמי ייעוץ כמו שנהוג.
אך רבנו סרב בתוקף ואמר לו לקחת את כל הכסף מיד. התפלא האיש והסביר כי אינו מסכים להיות נצלן, הרב הקדיש מזמנו, ועל כן הכסף מגיע לרב בצדק.
אמר לו רבנו: "אלו שלוקחים דמי ייעוץ למדו בשביל הכסף. הכסף הזה מסייע להם לתת ייעוץ טוב, הכסף נותן להם רצון לייעץ טוב. אבל אני לא למדתי לייעץ. אני אומר לפי מה שאני מבין מהתורה – וזה לא הולך עם כסף, אם אקח כסף לא יהיה לי שכל לייעץ!".
סופו של הסיפור: היהודי סגר את המרפאה בלונדון, שילם פצויים לכל הרופאים ולבעלי הנכס. חודשים אחר כך כבר נפתח הסניף במנצ'סטר, ההצלחה האירה לו פנים, והוא לא הפסיד…
ההבטחה התקימה במלואה!
(מתוק האור פניני הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל)