וילן שם בלילה ההוא (לב, יד)
המתח מגיע לשיאו. יעקב אבינו עומד להיפגש עם עשו ששונא אותו, כועס עליו ומבקש להרגו. יעקב נמצא בישורת האחרונה של ההכנות לקראת הפגישה הזאת. הוא הכין דורון, התפלל, וגם הכין את עצמו למלחמה. ומה התורה כותבת? "וילן שם בלילה ההוא" – יעקב אבינו הלך לישון.
איך אפשר ללכת לישון בכזה מתח? אם היו מספרים לנו שמחבלים חדרו ליישוב, מישהו היה הולך לישון? כולנו היינו מסתגרים בבתים, נועלים דלתות וחלונות, מגיפים תריסים, וממתינים בפחד לבאות… מישהו היה מסוגל לישון?
התשובה: יעקב אבינו ידע דבר אחד. אחרי כל ההשתדלויות שהוא עשה, אחרי כל ההכנות שהכין – מה שבאמת יעזור זה הביטחון בקב"ה. הישועה רק מאיתו יתברך. ומי שסומך על ה' – רגוע! הוא הולך לישון, כמו ילד קטן שהולך לישון וסומך על אמו ואביו שידאגו לו לכל צרכיו.
*
סיפר לי אברך מה שבדידו הווה עובדא:
הוא היה מלמד בשעות הבוקר ילד יתום. בוקר אחד הוא קיבל טלפון מהבנק: אם אתה לא מכניס כסף לחשבון עד השעה שתים-עשרה – אנחנו מחזירים לך שקים, סוגרים לך את החשבון…
הוא החל להתלבט: ללכת לחפש גמחי"ם או ללכת ללמוד עם הילד היתום? אין מישהו אחר שילמד איתו… הוא גילה גדלות אדירה, והחליט ללכת ללמוד עם הילד.
אך הילד הבחין שהוא טרוד ומודאג, והבין שמשהו מעיק עליו. הוא שאל אותו, והאברך משום מה החל לספר לו – ובעצמו אמר שאין לו מושג מדוע סיפר לילד את הסיפור שלא שייך בכלל לעולמם של ילדים: יש לי חובות לבנק. רוצים לסגור לי את החשבון. אני בבעיה גדולה…
הילד התרגש מאוד: "ובכל זאת באת ללמוד איתי? תן לי! אני אתפלל עליך"…
הם למדו סמוך לאיזה בית הכנסת, והילד לא עושה חשבונות לאף אחד: הוא הלך לבית הכנסת, ניגש לארון הקודש, הסיט את הפרוכת, והחל להתפלל להשם יתברך מעומק לבו, כשדמעות זולגות מעיניו, שיעזור לאברך שמלמד אותו תורה…
ישב שם יהודי אמיד, שראה את הילד היתום מתפלל ובוכה. ניגש אליו ושאל: "בני! למה אתה בוכה? מה קשה לך?"
"האברך שמלמד אותי תורה, הוא כמו אבא שלי! הוא נמצא בקשיים כספיים ואני רוצה לעזור לו".
"לכמה כסף הוא זקוק?"
"אינני יודע! אם תיתן לי את הטלפון שלך, אוכל לשאול אותו".
הילד חייג אל האברך ושאל: "כמה כסף חסר לך?"
במחשבה ראשונה הוא לא רצה לענות לו. עמד לו על הלשון להגיד: "מה אתה מתעסק עם דברים שאינם שייכים לך?" אבל גם הפעם, משום מה הוא כן ענה לו: "בערך שבעת אלפים שקלים".
העשיר שמע את התשובה, הוציא פנקס שקים מכיסו, וכתב שק על סך שבעת אלפים שקלים. "תן את השק במתנה גמורה לאברך שהוא כמו אבא שלך"…
הילד הגיע אל האברך ובידו השק. האברך היה המום: "מה זה? מי נתן לך את הכסף? למי אני צריך להחזיר?"
"אינך צריך להחזיר", השיב הילד. "מישהו נתן לך אותו במתנה בגלל שאתה לומד אתי"…
אמר לי האברך: תחשוב! אם הייתי בוחר לרוץ לגמחי"ם. הייתי משיג מזה אלף, מזה עוד אלף, ומזה אולי אלפיים. כל הבוקר הייתי מתרוצץ, כולי האי ואולי. לך תשיג שבעת אלפים שקל בשעתיים… ועוד הייתי צריך להחזיר… אולם כיון שהחלטתי לבטוח בה' וללכת ללמוד עם הילד – הישועה באה במלא יופיה ועצמתה.
מי שסומך על הקב"ה יכול לחיות חיים רגועים יותר, נטולי דאגות, ביודעו שהשם יתברך ישלח לו את ישועתו, לעתים בצורות כאלו שהוא אפילו לא חלם עליהן.
(רבי גואל אלקריף שליט"א – שש באמרתך)