מעשה שאירע לפני שנות דור בטבריה: גביר מתושבי העיר התקשר אל אחיו שבירושלים עיה"ק, וביקשו לבחור עבור בתו בחור עילוי ומצוין מישיבת "כנסת ישראל" חברון המעטירה שבירושלים עיה"ק, באומרו כי הוא נחוש בדעתו ומוכן ומזומן להחזיק אותו כל ימי חייו, כך שיוכל לשבת במנוחת הנפש וישוב הדעת להגות ולהתייגע בתורה ובעבודה כאשר אוותה נפשו.
אחיו הגר בירושלים עשה כמבוקשו, עלה לישיבה ובדק בעיניו החדות, ומיד נפלו עיניו על הבחור הנפלא העונה לשם "אשר שולמן", מתמיד עצום ויגע בתוה"ק, חכם נפלא בתורה הק' ויראתו קודמת לחכמתו. אחר ששאל מפי כמה בחורים נודע לו גם על מידותיו הטובות, בקיצור, אתרוג הדר שבהדר…
הוא שוחח עם הבחור וביקשו לנסוע לטבריה להיפגש פנים בפנים עם אחיו. הבחור הסכים לדבר, עלה לאוטובוס והגיע בשעות הצהרים לשערי העיר טבריה, כשגמרא גדולה תחת אצילי ידיו. העשיר דיבר עמו שעה קלה, והוא מצא מאד חן בעיניו, אך לבסוף ביקש ממנו בקשה 'קטנה': היות והוא טרוד מאד בעסקיו המסועפים השונים, ודרוש לו בדחיפות 'רואה חשבון' לבקר את מצב ההוצאות וההכנסות שלו, וכיון שהוא רואה לפניו בחור בעל כשרון, רוצה הוא שייקח על עצמו תפקיד זה, ולו לשעה אחת בשבוע בלבד, ותו לא. כל ימות השבוע ישב וילמד בהתמדה רבה, ואך בתורה הקדושה יהיו מעייניו, ואך ורק 'שעה אחת בשבוע' יקדיש בשבילו.
אולם, הבחור ענה בנחישות כי אין הדבר בא בחשבון כלל. בתורת ה' חפצו, ואין הוא רוצה להתעסק בשום דבר בשום אופן. 'שעה אחת' היא זמן רב מדי בשבילו, יש קונה עולמו בשעה אחת, וגם חושש הוא שמ'שעה אחת' יתרחב הדבר לשתי שעות בשבוע, ושוב לשלש שעות 'בלבד'… וכך יכנס לאט לאט לעולם המסחר, חושי המסחר יתגרו בו, וביום מן הימים ימצא את עצמו 'סוחר' ככל הסוחרים, והרי נפשו חשקה בתורה, חפץ הוא להישאר כל ימיו במסחרה של תורה, כי טוב סחרה מכל סחורה.
העשיר נכלם מתשובתו הברורה והנחושה של הבחור הצעיר, וענה לו בעזות כי אם אינו מסכים לכך, יכול הוא לנסוע בחזרה לירושלים… הבחור ביקש ממנו כסף לחזור לירושלים, כי גם הפרוטות הללו לא היו מצויות בידיו, אך גם כאן ענה העשיר בעזות כי לא ישלם לו את דמי הנסיעה. הבחור הלך לרבה של טבריה ה"ה הגה"צ רבי משה קליערס זצ"ל, ושאל אותו על מי לשלם את דמי הנסיעה בחזרה, וענה שבודאי העשיר צריך לשלם כי הוא ביקש ממנו לבוא, ואך ורק בשבילו עשה את הטירחא וירד לטבריה.
בימים ההם היו קיימות שתי נסיעות מטבריה לירושלים, אחת בשעות הבוקר ואחת לקראת ערב, ואדהכי והכי כבר הפסיד את נסיעת הערבית, והיה עליו לחכות לנסיעת הבוקר. מה עושה בחור מתמיד כמוהו? הלך לבית המדרש, התפלל מנחה ומעריב, ואח"כ התיישב ללמוד בהתמדה גדולה עד שתחטפנו שינה… וכאשר עלתה כבר תנומה על עפעפיו ולא הצליח ללחום בה… הניח את עצמו לישון על הספסל…
לא עברו כמה רגעים, וגבאי בית המדרש, הרה"ח ר' אליעזר העלער ז"ל, הגיע לסדר את ביהמ"ד ולסגרו, וכאשר מצא את הבחור שקוע בפרק 'הישן' העירו משנתו באמרו שצריך כבר לסגור את ביהמ"ד בשעה זו, ולא יוכל לצאת אח"כ מבין כתליו. אולם, בטרם ישלח אותו לדרכו, דאג לו ושאל בשלומו, והאם יש לו אכסניא ללון בה. ואז פרץ הבחור בבכי וסיפר לו על כל המוצאות אותו עם הגביר ואת כל תלאותיו.
מיד נענה ר' אליעזר ואמר: אם כן, הרי טוב! גם לי יש בת שכבר הגיעה לפרקה, אם כן בוא עמי בחדרי, לגמור הענין ולברך "לחיים". הבחור הסכים להצעתו, וקיימו גם "ונשאלה את פיה", והתיישבו בביתו לברך ברכת "מזל טוב ולחיים".
ר' אליעזר – בניגוד לקודמו – היה ענין ואביון, העניות בביתו הייתה כה משוועת עד שלא מצאו עבור שתיית "לחיים" אלא רק רוטב של מלפפונים חמוצים… והשידוך נסגר בכי טוב בהסכמת שני הצדדים. החתונה התקיימה בשעטו"מ, ואחרי נישואיו ישב האברך על תלמודו בהתמדה גדולה, ואכן גדל לתלמיד חכם מופלג וגאון עצום בכל מכמני התורה בנגלה ובנסתר, וימים רבים אף למד בחברותא עם הגה"צ ר' משה קליערס זצ"ל, שהעיד עליו לימים כי הוא "ספר תורה חי", ואף קם לפניו.
הוא התפרסם כאחד מחכמי טבריה, ושימש כרב דחסידי באיאן בעיר, ולימים אחרי פטירתו של אב"ד טבריא הגאון רבי משה זצ"ל, שימש תקופה גם כרב ודומ"ץ לכל קהילות האשכנזים בטבריה. ומסופר, שפעם רצה הגה"ק מסאטמאר זי"ע להקים 'בית-דין' מיוחד לעדות החסידים בעיה"ק ירושלים מטעם העדה החרדית, שתהיה מורכבת מהגה"צ רבי ישראל יצחק רייזמאן זצ"ל, והגה"ק רבי יהודה'לע מדזיקוב זצ"ל, והשלישי – הגאון רבי אשר שולמאן זצ"ל, אך רבי אשר סירב לכך, ולבסוף לא יצא הדבר לפועל.
מקור: שמענו מפי הגה"ח ר' צבי סגל זצ"ל, ששמע מהגה"ח רבי יוסף וועג זצ"ל (בנו של החסיד המפורסם רבי מענדל וועג זצ"ל מטבריה) חתנו של הגאון ר' אשר ז"ל.
(גליון קנין תורה)