מדי שנה, בחודש אלול, נוהג היה הרבי מריישא לנסוע לצאנז להשתטח על קברו של הרה"ק הדברי חיים זי"ע. בשנת תרס"ד, כשנסע לצאנז יחד עם חותנו – אאמו"ר הגה"צ רבי חיים יונה היילפרין זצ"ל, ראב"ד ריישא, הזכיר לו אאמו"ר לפני כניסתו לאוהל כי זוהי שעת כושר לבקש על עצמו שיתברך בזש"ק, אך הוא לא ענה לו מאומה.
בדרכו חזור התאכסן הרבי ר' אלעזר'ל בביתו של הגביר החסיד ר' משה הכהן ענגלענדער ע"ה בפשיטיקאווקא לנוח קמעא, ואז פתח אמר: "כשנכנסתי אל הקודש פנימה אל הציון של רבינו ז"ל, הזכירוני שאבקש עניינים פרטיים שלי, ברם כשנכנסים אל רבינו ז"ל צריכים לבקש עניינים גבוהים…".
והוסיף: "תאמינו לי שלא התפללתי שם על דבר מיוחד, אלא שבשעה זו התנוצץ בלבי הרעיון והתברר לי שאינני שלם במידת 'אהבת ישראל', אינני מקיים בשלימות מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', התחננתי אפוא לפני רבינו ז"ל שיעורר רחמים בשמים שיהי' לי עזר אלוקי ממעל שאוכל לקיים המצוה כתיקונה"…
והנה בשנה הבאה, תרס"ה, נולדה לרבי מריישא בתו היחידה ע"ה, ויהי לפלא.
מוסיף רבי ישכר בעריש: "כשסיפרתי העניין לפני ש"ב ידידי הגה"צ רבי שלום יחזקאל שרגא רובין-הלברשטאם (שליט"א) [זצ"ל], האדמו"ר מציעשינוב, העמידני על עומק כוונתו של הרה"ק רבי אליעזר זי"ע בדבריו הקדושים:
כי הנה בספה"ק 'באר משה' להרה"ק מקוזניץ, מבאר את הפסוק בפרשת 'לך לך': "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ", וזה לשון קדשו: "הגם שלפעמים יתעורר באדם מדת האהבה והרחמים ואין לו בנים ח"ו, ולמי יאהב ועל מי ירחם, לזה אמר 'ויברכהו – ויאמר', אמירה רומז לאהבה, כלומר שברכו לאברהם שיהיה לו זרע אנשים, שיהיה לו מקום שיחול מדת האהבה שלו על בניו יוצאי חלציו הנעימים", עכ"ל. נמצא אפוא שבתפילתו של הרבי מריישא על 'אהבת ישראל', כלולה הייתה ממילא הבקשה להיפקד בזש"ק, שיוכל לאוהבם ולרחם עליהם.
ומסיים ר' ישכר בעריש: "בואו וראו מה עמקו דברי רבינו, ואף בשיחותיו ספונים פניני מחשבה וכוונת עמוקות. ואחרי שמעתי את ההסבר מפי ש"ב הרב מציעשינוב, קראתי עליו 'מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה'".
(הרב שמעון טיקוצקי, גיליון אהל מועד – לעלוב)