"ושוחד לא תקח"
"מאי שוחד, שהוא חד" (כתובות ק"ה ע"ב). וברש"י: "הנותן והמקבל נעשים לב אחד!"
"יצאתי מבנק הפועלים בכיכר השבת בירושלים כשראשי סחרחר עלי, מחשבותיי היו תפוסות אי שם עמוק בשער ה'גלגולים'… טרדותיו של אברך מן השורה: על המחיה ועל הכלכלה, ולפתע אני נתקע חזיתית באדם נכבד הצועד מעדנות מולי…
"הרמתי את עיניי והתביישתי בראותי שמדובר באחד מגדולי הדור: רבי אברהם ארלנגר זצ"ל, בעל מח"ס "ברכת אברהם" המתגורר בשכונת בתי אורנשטיין הסמוכה.
"הרגשתי נבוך ומבויש. אי שימת לב שכזו, להיכנס כך חזיתית באדם שכל חטאו שהולך על המדרכה מולי. לפי תנועות גופו היה נראה שהכאבתי לו מאוד. היה לי קשה לברור את מילות ההתנצלות המתאימות להתנהלות פושעת שכזו. התקשיתי למצוא את המילים ועוד מול תלמיד חכם שכזה הרי בוודאי נתקל פושע…
"באבחה של רגע הבזיק במוחי רעיון, אשר הצלחתו לימדה אותי כלל זהב לחיים…"
– כך משתף בגילוי לב ובנעימות אופיינית לו, הרב דן לוי, יו"ר מכון "בחכמה" העוסק בהדרכות לחיי הנישואין.
"התנצלתי לרגע ומיד, תוך כדי דיבור, שיתפתי את הרב ארלנגר בהתפעלותי הכנה מרעיון עמוק ששמעתי ממנו בדרשתו לפני תקופה קצרה. וראו זה פלא… האדם הענק הזה פשוט נהנה מאוד ממחמאותיי, מחמאות של אברכצי'ק צעיר, כך שבמקום מסכת התנצלויות שהיה עלי לתת, נוצר מצב הפוך, קבלתי אני מסכת ברכות ותודות על מחמאותיי.
"שיעור עמוק זה אותו למדתי בעקיפין מהרב ארלנגר, החדיר בליבי את התובנה כי מחמאות ומילים טובות הן צורך חיוני לכל בן אנוש: גדול כקטן, מבוגר כצעיר, גברים ונשים. המחמאה, המילה הטובה, היא חמצן המאפשר את הצמיחה, הגדילה וההתפתחות לכל צורת חיים אנושית.
את עומק הרעיון הזה אני מנחיל בכל עוצמתו כהדרכת יסוד לכל בית יהודי. שימת הלב והמחמאה על כל פרט עושה מהפכה של ממש בחיים של זוגות רבים.
*
"אסמכתא נוספת לעוצמת כוחה של מילה טובה ומחמאה קבלתי מאפיזודות נוספות", ממשיך ומספר הרב לוי:
"למדתי בכולל של א', מגדולי תלמידי החכמים בדורנו, יהודי משכמו ומעלה הדורש מעצמו ומתלמידיו הרבים שמירת זמן מוקפדת בהגעה לכולל. באותה תקופה רעיתי לא חשה בטוב, ועל כן נאלצתי לאחר לכולל כמה פעמים בתוך כמה ימים. בפעם השלישית שזה קרה נפגשתי במבטו הכועס והחודרני של ראש הכולל וחששתי להיכוות ברותחין, אך רגע לפני כן נזכרתי בשיעורו של ראש הכולל אמש, והשתמשתי בכלל שלמדתי בעקיפין מהרב ארלנגר…
"אמרתי לראש הכולל שהשיעור שמסר השבוע היה מתוק מדבש, בעודי חוזר לפניו על יסוד שאמר בשיעורו. ראש הכולל כל כך נהנה ושאל אותי שוב מה הנקודה שמצאה חן בעיני בשיעורו השבוע. חזרתי בפניו על חלק מהשיעור. הוא נהנה עד כדי כך שלא רק שלא גער בי קשות על האיחור כדרכו, אלא פגש באותו שבוע את אבי שליט"א ומסר לו ד"ש ממני, כי אני אברך מיוחד השם לב לפרטים ויודע להעריך ולומר מילה טובה…"
מתברר שכוחה של מילה טובה הוא רב. אולי לא לחינם ניתן לה השם "מחמאה" – מלשון חמאה, כזאת שנמרחת על פרוסת הלחם ומחליקה את צורתה, מחפה על כל המהמורות שבפרוסה… כך מחמאה ומילה טובה כוחן רב להחליק ולרפד את כל מערכות היחסים בין בני אדם.
*
על הנאמר בפרשתנו "ושוחד לא תקח" מסבירה הגמרא (כתובות ק"ה ע"ב): "מאי שוחד, שהוא חד". מסביר רש"י: "הנותן והמקבל נעשים לב אחד!" ומוסיפה הגמרא שלא רק שוחד ממון אלא גם שוחד דברים – גם הוא אסור בעת הדין.
אך לו נשכיל, נבין ונלמד מכאן את כוחה של מחמאה – שוחד דברים אשר כוחו לחבר בין אנשים ולהפכם לאחד!
"ושוחד לא תקח כי השוחד יעור עיני פקחים" – נאמר בפרשתנו, ולעומת זאת בפרשת שופטים הלשון הוא: "יעוור עיני חכמים". על השינוי הזה עומד רבינו ה"זרע שמשון", ומתרץ שיש שוחד מוצהר אותו התורה אסרה במפורש, כדברי הפסוק בפרשת שופטים: "לא תקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים", אך ישנו שוחד נוסף שלא נאסר בפירוש, כמו שכר בטלה עבור השעות שהדיין משקיע בדיונים, שכר המותר מעיקר הדין, אך ראוי לדיין פיקח להמנע ולהתרחק גם משוחד מותר שכזה, ועל זה מתייחסים הדברים בפרשתנו: "ושוחד לא תיקח כי השוחד יעוור עיני פקחים!"
אכן בעת הדין, השוחד אסור ומתועב בתכלית הריחוק, אפילו שוחד דברים, אך במערכות יחסים בין בני אנוש שוחד דברים הוא הדבק המחבר, הכה חיוני וקיומי. לעיתים המחמאה היא החממה המגדלת את האדם.
*
וכה מספר א', חסיד בעלזא: "הייתי בחור דחוי, בשולי החברה. הורי כמו מכיריי ומחנכיי הסכימו פה אחד ואמרו לי רבות: 'ממך לא ייצא כלום'. אף אני במעשיי ובהתנהגותי עניתי כנגד המברכים והתנהגתי כמו אחד שלא ייצא ממנו כלום. מלבד מידות הגוף הגדולות בהן התברכתי לא היה בי כלום.
פעם עמדתי בתוך שורת החסידים בעת שהרבי מבעלזא שליט"א עבר בתווך. על הווסט שלבשתי ענדתי שעון עם שרשת זהב כמנהג הקודש בבעלזא. לפתע הרבי נעצר לידי, אחז בשעון הזהב שלי, הביט בי ממושכות ואמר לי: 'שעון זהב! כה תואם לבחור זהב כמוך'…
"המחמאה הזו המיסה וחלחלה עמוק בליבי. הרבי אומר שאני שווה זהב! מאז שהפנמתי את מסר הזהב חל שינוי בכל הנהגותי. נישאתי, הקמתי בית, וכיום אני מנהל עסק מצליח ומעסיק תחתיי עשרות עובדים"
כוחה של מילת זהב אחת…
*
בסקר שנעשה בארה"ב בין מנהלים מצליחים התברר כי סוד הצלחתם בניהול הוא זיהוי החוליה החזקה אצל העובד והעצמתה על ידי מילים טובות ומחמאות. כך, בכוחן של מילים טובות ומחמאה נדיבה הם הפכו את עובדיהם למצטיינים ואפקטיביים יותר ויותר. לדברי הסקר המחמאות השפיעו בעקיפין ושיפרו את יעילות העובדים גם בתחומים נוספים.
"איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, רבי אליעזר אומר עין טובה", מפרשת המשנה במסכת אבות את הדרכים הישרות בהן על האדם לדבוק, ובהמשך מביאה המשנה: "איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם". מביא רבנו ה'זרע שמשון':
"ואף על פי שלפי האמת מתחילה צריך להפריש הרע מן הטוב תחילה, כדכתיב: 'סור מרע ועשה טוב', כלומר: קודם סור מרע, אבל אם לא יתחיל האדם בדרך הטובה לא יעלה בידו לסלק הרע מן הטוב, אלא מתחילה צריך להתחיל לעשות טוב, וזה הטוב יהיה לו סעד עזר וסיוע לברר הטוב מן הרע, ואחר כך יתחזק לתקן הטוב".
במעמד סיום הש"ס של האברך החשוב הרב ק', מבחירי ישיבת חברון, אשר סיים את מסלול הלימודים והבחינות על כל הש"ס במסגרת "מפעל הש"ס" מיסודו של הרבי מקלויזנבורג זיע"א, נעמד בעל השמחה, ת"ח צעיר ומופלג והודה לראש הישיבה הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א אשר הכיר בכישרונותיו ודחף אותו להוסיף על סדרי הישיבה גם מסלול בחינות מפרך של עשרות דפים בחודש במפעל הש"ס.
אך הוסיף, כי הוא חייב הכרת הטוב לעוד מישהו נעלם שלא נמצא כאן. "כוונתי למנהל הת"ת בו למדתי בילדותי, אשר החדיר בי בכוח המילים הטובות והמחמאות את היכולת לעמוד באתגרים. והאמת שלא אחת, ברגעי קושי ומשבר, במסלול לימודי ובחינות הש"ס שלי, קפצו לנגד עיני ה'גירסא דינקותא' שקבלתי בילדותי בתלמוד תורה במהלך מבצע "ושננתם" שנערך שם לעידוד השינון והחזרה. מנות העידוד והתמיכה שקבלתי שם מהמנהל הרב ז' עמדו לי ברבות הימים לסיים ולהבחן על הש"ס כולו".
כוחה של מילה טובה הוא גדול. כוחה של מחמאה לגדל תלמידי חכמים הוא עצום. ובל נשכח כי מילת הערכה ותודה כנה חשובה לכולם – גם לת"ח נכבדים, כמאמר המשנה באבות: "חמישה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי, הוא היה מונה שבחן…" – מסביר רבנו כי חמשה תלמידים הם כמניין אצבעות היד, אשר לכל אצבע תפקיד משונה מחברתה, ויש לה את מעלתה המיוחדת, כפירושו של רש"י הק': "קמיצה לקמיצת המנחה, אמה למדידת הכלים, אצבע למתן דמים…" כך רבי יוחנן בן זכאי שהיה בבחינת זרועו של משה רבנו החמיא לחמשת תלמידיו הדומים לחמשת אצבעות היד כל אחד במעלתו המיוחדת בה הוא הצטיין: רבי אליעזר בן הורקנוס – בור סיד שאינו מאבד טיפה, ר' יוסי הכהן חסיד…
בפרשתנו אנו לומדים את כוחו של שוחד הדברים, מחמאות בלע"ז, לחבר בין אנשים. מאי שוחד? שהוא חד! מאחד ומחבר. ולכן המחמאות חשובות ביותר, בפרט בין בני זוג. וכבר דרשו דורשי רשומות שעליהם להחמיא לכל הפחות חמש פעמים ביום, כמנין אצבעות היד. על פי פירושו של רבנו דלעיל מזכירה לנו היד את הכלל החשוב, כי כשם שלכל אצבע באותה יד יש מעלה מיוחדת ויתרונות משלה, כך מחמאות אמתיות מתקבלות על הלב דווקא כשהן מגיעות מתוך שימת לב וירידה לפרטי המעשה ויחודו. או אז היד הזו המחמיאה מנופפת לשלום, כפי הסבר רבנו על המשנה: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום…" – "כשיש שלום אין הבריות מקפידים זה עם זה". היד המחמיאה מושטת לשלום ומזמינה את השכינה לביתנו, ה' יברך את עמו בשלום.
(גיליון 'התחזקות וביטחון – 'זרע שמשון')
