נדרים ט
כמה זמן היה עובר מעת נדרו של הגאון רבי צדקה חוצין כסף לצדקה עד לנתינתו בפועל?
מביאה כשהיא חולין לעזרה ומקדישה
הגמרא (נדרים ט', ע"ב) מעידה על הלל הזקן שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו, לפי שכשהיה מבקש להקריב קורבן, לא היה אומר: "זה נדר או נדבה", מחשש שלא יוכל להקריבו והנדר יהיה לבטלה. לכן היה מכין את הכבש שברצונו להקריב, וכשהיו שואלים אותו לשם מה הכבש שעמו, לא היה משיב מאומה עד שהגיע לבית המקדש. רק כשנכנס לעזרה, רגע לפני שעמדו להקריב את הקרבן היה מכריז ואומר: "הרי זה נדר!" "הרי זה נדבה!"
מספר הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א ששמע מאביו רבי סלמאן מוצפי זצ"ל, כי לאחר שעלה לארץ היה יושב ולומד תורה בבית הכנסת "שמש צדקה" מפי רבי צדקה חוצין זצ"ל. בבית כנסת זה שנוסד על ידי רבי צדקה, התקיימה קהילה של אנשים יראי שמים, אשר זכו לבנים תלמידי חכמים מופלגים. בין באי בית הכנסת נמנה רבי יעקב עובדיה זצ"ל, אביו של מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל, וכן רבי אליהו אבא שאול זצ"ל, אביו של מרן רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ועוד רבים וטובים.
רבי צדקה חוצין היה מבקש תמיד לנדור ולקיים את נדריו, אך מאחר שאמר הכתוב: "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם" (קהלת ה', ד'), הוא היה מגיע לבית הכנסת וכשראה גבאי צדקה האוסף כסף להכנסת כלה וכדומה, היא מוציא עשר לירות מכיסו וממתין. כאשר גבאי הצדקה ניגש אליו, הוא היה מכריז: "הריני נודר לתת עשר לירות לצדקה!" ותוך כדי דיבור מניח את הכסף ביד הגבאי. כל זאת שלא יקרה בפניו חלילה כל מכשול ומעכב, שימנע בעדו מלקיים את נדרו!
(דורש ציון)