בניית סוכה בשטח שאינו פרטי:
א. הבונה סוכתו בשטח של אחר, חייב לשאול ממנו רשות, כשם שאסור להיכנס ולשבת בסוכת חברו בלא קבלת רשות ממנו או מאשתו (משנ"ב תרל"ז, י).
ב. בחצר משותפת, כל שכן רשאי לבנות סוכתו במקום שאינו מפריע ליתר השכנים, אולם כשהמקום משמש למעבר או גינה – צריך רשות מהשכנים או מועד הבית המייצג את כולם.
ג. נוהגים לעשות סוכה ברשות הרבים [מדרכה או כביש] כשאין הפרעה לאנשים או רכבים, כיון, שהרשויות [עכ"פ בארץ ישראל] מודעות לצורך הזמני והחולף, וכשרואים ואינם מוחים – כאילו נתנו רשות בפירוש. והרי לכל תושב העיר חלק גם ברשות הרבים, וכאילו "תנאי בית דין" כ"דינא דמלכותא" להתיר שימוש ברה"ר לצורך זה (סוכה כהלכתה ג, א).
הערה חשובה: בסוכה שדפנותיה על ידי "פסים" מדין לבוד בלבד – צריך מן הדין, לעשות 4 דפנות, ואין די ב 3 דפנות בלבד (מג"א תר"ל, י"ז).
בנייה על ידי אשה וקטנים:
לכתחילה, ראוי ונכון, להיזהר שלא יניחו קטנים את הסכך על גבי הסוכה וכן בת או אשה, אלא מי שחייב במצווה מן התורה, ואין צריך לומר שלא יסכך גוי, אולם בהקמת הדפנות, מותרים כל הנ"ל להעמידם אף מלכתחילה (שו"ע י"ד, א משנ"ב ביאור הלכה וכף החיים שם).
הערה: אין לקנות סוכה ממעות מעשר (ערוה"ש יו"ד רמ"ט, י). ולפני הנחת הסכך, יש לומר: "הריני הולך לקיים מצות עשיית סוכה כמו שכתוב בתורה, חג סוכות תעשה לך" (כף החיים תרכ"ה, א).
אופן הסיכוך:
אין לסכך לפני בניית שיעור הדפנות המכשירים סוכה – שתי דפנות ומקצת השלישית (ביכורי יעקב, ח) – משום "תעשה ולא מן העשוי". כשיש "דופן עקומה" של סכך פסול [-פחות משיעור 4 אמות – 1.92, אין צריך להניח את הסכך הפסול לפני שמסככים, כיון שיש מקצת דופן עומד בקרקע, ולא גרע מהתחיל לסכך שלא בסמוך לדופן.
כשיש "דופן עקומה": צריכים הדפנות להגיע עד לסכך, ואין די בי' טפחים לדופן (משנ"ב תרל"ב, ד ותרל"ג, כ), ומכל מקום, כל שנשאר אוויר פחות מג' טפחים – כשר (משנ"ב שם). כשהסכך הפסול, של ה"דופן עקומה" יש בו יותר מד' טפחים [32 ס"מ] בסוכה גדולה – אין לאכול או לישון תחתיו (שו"ע תרל"ב, א).
אסור להעמיד סכך שאינו עומד ברוח מצויה, בדברים שאסור לסכך בהם (רמ"א תרכ"ט, ז ומשנ"ב), כגון להניח עליו סולם, אבל מותר להניח עליו קרשים מעץ אם אינם ברוחב ד' טפחים [32 ס"מ]. ואין לחזקו בעזרת אזיקונים (מפלסטיק) אא"כ הסכך עומד ברוח מצויה, והאזיקונים, רק ליתר חיזוק בפני רוח שאינה מצויה, ועדיף שלא להדקם (קנה בשם). הנחת אבנים: לדעת הגר"ש וואזנר זצ"ל – מותר, בדומה לקיר אבן (שו"ת שבט הלוי ה, ז) והגר"נ קרליץ זצ"ל אוסר (חוט שני ה, א). קשירה בחוט: אם הוא מסיבים טבעיים, שלא השתנתה צורתם – מותר, אבל בחוטי פשתן וקנבוס [מנופצים] – אסור (שו"ע תרכ"ט, ה).
דברים החוצצים מעל הסכך:
מזגן – אם בולט ד' טפחים בסוכה [32 ס"מ], אם יש בסוכה יותר מז' על ז' [70X70 ס"מ] בחלק שאינו תחת המזגן – אינו פוסל, אבל אסור לשבת תחתיו.
חבלי כביסה – לשיטת הב"ח [שאומרים "לבוד" לחומרא], כשהחוטים סמוכים זה לזה בפחות מג' טפחים [32 ס"מ] – פוסלים (שו"ת מנח"י ח, נ"ו), אבל למעשה, רוב הפוסקים, אינם חוששים לכך, ולכן, אי אפשר לחייב את השכן להסיר החבלים לסוכות (חוט שני סוכות עמ' קל"ד ו"אשרי איש" ג, כ"ה). ועפ"י שעה"צ שם, ישנה עצה, להניח סכך על החבלים ואז לכל הדעות אינם חוצצים.
סורגים: דינם כחבלי כביסה כנ"ל ובדרך כלל יש פחות מג' טפחים בין שליבות הסורג, וניתן לסכך עליו.
המשתמשים בגגון שמעל הסכך, כדי לכסות את הסוכה בזמן גשמים: בשעת הסיכוך על הגגון להיות פתוח, ואם היה סגור, לכמה דעות הסוכה אינה כשרה, משום "תעשה ולא מן העשוי". ירדו גשמים במהלך החג, כשהגגון נסגר – הסוכה פסולה. מכל מקום, כשייפסקו הגשמים, אין צריך אלא להסיר את הגגון והסוכה כשרה, הואיל ותחילת עשייתה בכשרות (שו"ע ורמ"א תרכ"ו, ג ומ"ב, י"ח).
קישוט הסוכה
מצווה לתלות נוי סוכה לייפותה בסדינים ולתלות בה פירות חשובים, ואם יודעים שהילדים יאכלו מהם בחג, או ינתקו את החוטים בהם תלויים, ויבואו לידי חילול שבת או יום טוב – מוטב שלא לתלותם אלא בגובה שלא יגיעו אליהם (שו"ע תרל"ח, ב ומ"ב, י"א).
תליית פירות שביעית בסוכה: אין איסור לתלות אתרוג או רימון ושאר פירות של שנת השמיטה בסוכה, אף שנאסרת אכילתם לשבעת ימי החג, כיון שאפשר לאוכלם בתום החג. אבל יש להיזהר מלתלותם בתחיבת סיכות וכדומה מפני שמפסידים אותם בידיים מאכילתם, אבל עצם התליה בסוכה, אף שהם מתייבשים, אין זה נחשב כעשיית הפסד בידיים (שו"ת שבט הלוי ג, נז ושו"ת להורות נתן ג, ט"ל). ובארחות רבינו ח"ב עמ' שלא, הביא ראיה מהגמרא סוכה טל ע"א שלוקחים אתרוג של שביעית למצווה אף שעי"כ נאסר לאכילה שהוקצה למצוותו.
יש להיזהר שלא לתלות נוי סוכה מתחת לסכך אלא רק בתוך ד' טפחים [32 ס"מ לגר"ח נאה] בסמוך לסכך (רמ"א תרכ"ח, ד ומ"ב ט"ו), ומספק יש להיזהר בזה ולהקפיד שקישוטי הסוכה לכל אורכם והיקפם, יהיו בתוך ד' טפחים סמוך לסכך (ספר הסוכה השלם מילואים י"ד, ג). ואף קישוטים התלויים על הדפנות, אם סמוכים לסכך כנ"ל, מותר לשבת תחתם, אף אם בולטים ד' על ד' טפחים [32 X 32 ס"מ] מהדופן (שו"ת שבט הקהתי ג, קצ"ז כמפורש בלשון שו"ע הרב שם, ו).
מותר לתלות לנוי סוכה קישוטים המיוצרים לשם חגי הנוצרים או לעבודה זרה, שה"הזמנה" בלבד בלא מעשה לעבודה זרה – לא אוסרת (שו"ת שבט הלוי ב, נ"ז).
קדושת נוי הסוכה: קישוטי הסוכה, בין התלויים בסכך בין על הדפנות, אסורים בשימוש במשך ימי החג, משום ביזוי מצווה", כולל חול המועד, ואפילו קישוטים שכבר נפלו אכן, כשנפלו בחול המועד – מותר לטלטלם ולהחזירם למקומם. (שו"ע ורמ"א תרל"ח, ב ומ"ב י-י"ב).
לפני כניסת החג, כדאי להתנות: "אין אנו בדלים [מקצים מדעתנו] מנוי הסוכה כל בין השמשות של שבעת ימי החג". כדי שיהיה מותר להסיר את הקישוטים כשיבואו גשמים ושלא ייאסרו בטלטול ביום טוב ובשבת (שו"ע ורמ"א תרל"ח, ב ומשנ"ב, כ"ד). אכן, לעניין הסרת נוי סוכה בשבת ויו"ט, יש לזכור שאם מחוברים לדפנות הסוכה או לגג ע"י מסמרים או נעצים, אסורה הורדתם וכן אם נקשרו בקשר שעל גבי קשר, משום בונה וסותר ומתיר קשר. ואף כשמחוברים בסיכות כיוון שהחיבור לשבוע – ספק אם מותר להסירם בשבת ויו"ט (ראה פיסקי תשובות" שם, כ"ב).
מזוזה לסוכה: "דירת ארעי" פטורה מן המזוזה (שו"ע יו"ד רפו, י"א). ואם הסוכה בפתח הכניסה לבית – יש אומרים שיש לקבוע בפתחה מזוזה בלא ברכה (קונטרס המזוזה שבסוף ספר בית ברוך ובסוכה כהלכתה עמ' 41). חדר או מרפסת קבועים בבית, המשמשים בסוכות כסוכה, אם יש בפתח מזוזה, אף שבימי החג – פטורה, מכל מקום לאחר החג, אין צורך להסירה ולקובעה מחדש, אלא אם כן, קבעו את המזוזה בחג הסוכות עצמו (מ"ב תרכ"ו, כ"א ובקונטרס המזוזה, שם).