א. שמעתי מפי הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שהגאון הגדול רבי אייזיק חריף זצ"ל (הראב"ד בסלונים) היה עסוק כל ערב יום כיפור לבדוק כל גט וגט שסידר תוך השנה, אולי שגה והכשיל באיסור אשת איש, והיה במצב פחד ורעדה כל הזמן. ופעם הגיע כבר הזמן לסעודת היום סמוך ליוה"כ, וזוגתו הרבנית הפצירה בו לבוא ולאכול, וסירב בטענה שהוא באמצע מלאכת הקודש לבדוק היטב כל גט, ורק סמוך ממש לסוף הזמן אכל מהר לצאת ידי חובתו.
ב. בערב יום כיפור באו אנשים להחזו"א לאחל שנה טובה ולקבל ברכתו ליום הדין, והחזו"א עיכב יהודי אחד ושאל אותו על מצב פרנסתו, והלה התפלא ושאל: "מה זה משנה כעת שעומדים לפני משפט של חיים ומות?". ואמר לו החזו"א: הרי הכהן גדול ביוהכ"פ היה מתפלל על פרנסת ישראל, על כן נכון הוא מצידי לשאול על פרנסתך.
ג. זכורני שהגה"צ רבי מרדכי פוגרומנסקי זצ"ל היה נזהר ביותר בענייני בריאות גופו בעשי"ת – ואף בעניינים שבמשך השנה לא היה נזהר בהם, ואמר לי שזהו מפני פחדו לעבור ח"ו בעשי"ת על דין "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (וכמובן אין ללמוד מזה קולא למקום אחר לעבור על דברי הרופאים).
ד. מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל היה מגיע באמצע סדרי הלימוד בעשי"ת להיכל הישיבה, והיה זועק ובוכה: "אוי, לא רואים כאן תשובה!", והיה מעורר את הציבור לשוב בתשובה – לכו ונשובה אל ה'.
ה. מידי שנה היה רגיל כ"ק האדמו"ר מגור בעל ה'בית ישראל' זי"ע לבקר בערב יום כיפור את מרן הגרי"ז זצ"ל. פעם בשעה ששהיתי בביתו סמוך ליום כיפור, עבר מרן הגרי"ז זצ"ל מתחת חלון חדרו של הרבי זצ"ל, ואמר לי הרבי: "בא נצא לחוץ להרב מבריסק, שהלא ביקור שלי אצל הרב מבריסק בביתו בוודאי מהווה ביטול תורה בשבילו, וא"כ ארוץ אליו עכשיו ואברכהו בקצרה".
ו. עובדא הוי במחנה הריכוז ברגן בלזן בשנת תש"ה, שהנאצים הארורים ימ"ש שמעו דאסור ליהודים רחיצה ביוה"כ, וגזרו שכולם חייבים לרחוץ היטב במקלחת ביוה"כ, והעמידו על כך שומרים. ורב אחד שם פסק במחנה שלו כשיצאה הגזירה, דכיון דכוונתם להעביר על הדת ובעת צרה הוה בכלל יהרג ואל יעבור, והורה לכולם להמלט. ורבים שמעו בקולו ונמלטו, והרשעים רדפו אחריהם והכו אותם ללא רחם. והרב הנ"ל נשאל, דכיון דאין רוחצים להנאתם א"כ אין זה בכלל איסור רחיצה. וביאר דהאיסור כאן הוא משום חילול השם, ועשו כדת וכדין.
וסיפר לי הרב עמנואל שאביו היה שם וגם ציווה למסור ע"ז הנפש, והוא ברח לסוף המחנה לבית הכסא שם שהסריח מאד והתחבא שם כמה שעות עד הלילה ולא רחץ. וסמך לפסק זה נראה לענ"ד מהר"ן בע"ז [יב.], דמעיין המושך לפני ע"ז לא ישחה לשתות, ופירש הר"ן 'אף שימות', והיינו מפני חילול ה', וגם כאן הורה כן דזהו בכלל חילול ה'.
הבאתי עובדא זו שיהיה לנו לזכות מסירות נפש של עם ישראל, שביום פקודה השבוע יעמוד לנו זכות מקדשי השם שיחתום אותנו לטובה ולברכה.