חברת הקורנפלקס הגדולה בעולם – "קלוגס", על שמה גם חתום מוצר פופולארי זה, היא אחת החברות המצליחות בארצות הברית. רק בתחומי ארצות הברית הם מוכרים ביותר מעשרה מיליארד דולר
מיליארד דולר בשנה. כיצד הוקמה החברה? מי היה המוזר הראשון שהבין שפתיתי תירס יבשים יהיו מעדן עולמי שילדים לא יצליחו להתרכז במבחן בלעדיו…?
התשובה המפתיעה, זה קרה בטעות! לא רק בטעות כי אם בכישלון. ד"ר ג'ון קלוג היה רופא תזונתי שדגל בגישה צמחונית מחמירה. הוא ניהל בית הבראה בדטרויט שסייע לאנשים לאמץ אורח חיים קפדני של אוכל צמחוני נטול בשר. אחיו וויל סייע לו למצוא תחליפי מזון צמחוניים. פעם הכניס לתנור צלחת עם דייסת תירס ושכח להוציאה. כשבא אחרי יומיים להכניס צלחת אחרת, גילה את הדייסה כשהיא קשה כמו אבן ושכבת עובש הצטברה מעליה. הביט "כה וכה וירא כי אין איש"… ניקה את העובש, שבר את הדייסה הקשה לחתיכות קטנות וחילק לחוסים בסנטוריום שלו. התברר שהם אהבו את זה. הוא שלח לחברים וגם הם אהבו את זה, וכל השאר היסטוריה. כך צמח המפעל המשפחתי "קלוגס"…
בימים מרוממים אלה, עשרת ימי תשובה, פותחים את ארון הקודש ומוסיפים מול הארון הפתוח את תפילתו של רבי עקיבא, "אבינו מלכנו". אחת מן הבקשות נראית תמוהה: "אבינו מלכנו כתבנו בספר זכויות". מה פשרה של הבקשה? באיזו הצדקה יכתוב אותנו הקב"ה בספר הזכויות? הרי לזכויות צריך כיסוי! וממה נפשך: אם באנו עם יתרת זכות, אנחנו כבר כתובים שם ואם באנו ביתרת חובה – מדוע בספר הזכויות?
הגמרא במסכת יומא, מביאה את דברי ריש לקיש המופלאים: "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות", ומסיקה שם הגמרא: כדי לזכות שהזדונות יהפכו לזכויות התשובה צריכה להיות תשובה מאהבה.
זהו אחד המאמרים העוצמתיים ואם לא הגדול שבהם ביחס לכוח התשובה: ריש לקיש מחדש שאפשר לשנות את העבר! אם עד היום חשבנו שכוח התשובה מאפשר לפתוח דף חדש" בחיים מהיום והלאה, בא ריש לקיש ומטיל פצצת אטום: אפשר להשיב את הזמן לאחור! ניתן לשנות את מה שכבר קרה. בכוח תשובה מיראה ניתן להפוך את הזדונות לשגגות, אך בכוח תשובה מאהבה, הופכים את העבר הקשה לזכויות שמקבלים עליהן בדיעבד שכר טוב…
והשאלה מזדעקת ועולה: איך אפשר להיכנס למכונת זמן ולהפוך את מה שכבר קרה? הרי הדבר היחיד שלא ניתן לשינוי הוא העבר? אפשר לאהוב את העבר או לא לאהוב, אבל בכל מקרה צריך להתמודד איתו. העבר הוא מציאות קיימת שלא הולכת לשום מקום. וכיצד א"כ אפשר להפוך היום את מה שקרה אתמול?
יש מפרשים המבארים שאכן אין כאן היגיון אנושי, אלא זו מתנת שמים צרופה. השב מאהבה – הקב"ה כה שש בתשובתו וחזרתו עד שהזדונות נהפכים לזכויות. – אך יש המבארים שכדי שהזדונות יהפכו לזכויות על החוטא לעשות עם עצמו תהליך פנימי ומעשי. בעל התניא זי"ע בפרק ז' מלמדנו שהרעיון הגדול של התשובה נעוץ במילה אחת: פרשנות. הענקת פרשנות מחודשת למה שקרה אתמול. התשובה לא יכולה לשנות את מציאות העבר, אבל היא כן יכולה להעניק משמעות מחודשת למה שכבר קרה ואז העבר מקבל גוון חדש לחלוטין.
ג'ון קלוג, להבדיל, גאל את הכישלון והפך אותו עצמו לכוח מניע. כאשר האדם מוצא עצמו לאחר הנפילה חבול ומוכה ממעשיו, במקום להישבר ולחוש אדם שפל שלעולם לא יצליח בעולמו הרוחני – בכוח התשובה לחולל את ההיפך הגמור: היכולת לראות בכישלון קריאה לעשייה חדשה ומלאת תנופה.
כעת, לאחר תהליך התשובה, מתברר למפרע שהאתמול היה כשל זמני, כלוקח תנופה לאחור כדי לרוץ בעוצמה קדימה. זו התייחסות שגואלת את הרע והופכת אותו עצמו למשרת של הטוב.
בעבודה הרוחנית אנו שואפים לעליות בלבד, אבל גם הירידה היא חלק מעולמו של הקב"ה. היא יכולה וחייבת להיות סולם אל הטוב ולכן אם אירעה נפילה ח"ו, על היהודי לקיים את מצוות התשובה על כל חלקיה. אך עליו כעת לעשות עבודה עם עצמו ו"להפוך זדונות לזכויות". להשתמש במה שקרה ככוח מניע לעליה גדולה יותר. – המקור לתהליך זה נמצא בנביא מיכה: "אַל תשמחי אויבתִי לִי כִי נָפַלְתִּי קֶמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ד' אור לי". על דרך הפשט למרות שנפלתי אני קמתי. אלא שיש לברר את המילה "כי" במשמעות של בגלל. אכן המלבי"ם במקום מבאר: "מה שנפלתי לעמקי בור על ידי זה אקום ואתעודד!" כלומר, למרות הנפילה לחושך, השי"ת לא עזבו, אלא בא אליו לתוך החשיכה, ומעריף עליו שפע של ניסים והשפעות טובות. בבחינת: "הַשׂכן אתָם בְּתוֹךְ טמאתָם", אי ההתאמה בין התנהגותו הזדונית מול ההנהגה הא-לוקית, היא זו שמביאה אותו לשנות את דרכו לחלוטין.
נשוב אל נקודת הפתיחה ונבין את הבקשה "כתבנו בספר זכויות". על דרך הדרש ניתן לבאר, כי הבקשה היא שנהפוך זדונות לזכויות. שיהיה לנו את השכל והאומץ להפוך את המשבר לנקודת לימוד והתעלות. כך נכניס אל ספר הזכויות, מעשים שהיו אמורים להיכתב בספר האחר.
לאור הדברים ניתן לבאר את המנהג לשבור כוס בחופה. ובכך להזכיר את אבלותנו על חורבן העיר ירושלים, וכי אין עוד דרכים להנציח את זיכרון ירושלים מלבד השחתת כוס? ומה שתמוה יותר הוא פרץ השמחה שלאחריה… הקהל צועק בקול גדול: "מזל טוב" והתזמורת פורצת בשירי חתונה. הצירוף הזה תמוה להחריד: "מזל טוב" אחרי ששברנו כוס לזכר החורבן?
אלא, בדרך צחות, אולי השבירה יש בה סמליות מסוימת על משבר בבית הפנימי, לעיתים נשבר משהו או קרה מקרה אחר, אפשר לכעוס, להיפגע וחלילה לפגוע, אך אפשר גם שהשבירה תביא את השמחה. זה הרגע ליצור משהו יפה יותר ממה שהיה קודם. להסיק מסקנות, לתקן ולהתרומם.
עשרת ימי תשובה נועדו להתבוננות בתיקון המעשים. בנוסף לחרטה ולקבלה לעתיד, עלינו לחשב כיצד ניתן לצמוח מאותן הנפילות האישיות של תשפ"ב לצמיחה ולהתרוממות של תשפ"ג. "וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק". גמר חתימה טובה.
(יתד נאמן יום חמישי ד' בתשרי תשפ"ג 17)